הבלוג של Rivka Kofler

תמונה אחת וסיפור

אני צלמת-טיילת, מעצבת גרפית במקצועי, מבקרת במקומות שונים בעולם בנופים משגעים, מתחככת בתרבויות קרובות-זרות ומתבוננת דרך פריים התמונה הבאה שאצלם. כאן אשתדל לספר את הסיפור של כמה מהתמונות.

עדכונים:

פוסטים: 102

החל מדצמבר 2012

אני שהייתי רומנטית ללא תקנה, וחשבתי שאדם, כדי שיהיה מסופק צריך לעסוק אך ורק בדברים שמסבים לו נחת, שצריך לחיות בהווה וליהנות ממנו ככל האפשר כי מי יודע מה יילד יום, חושבת בגדול שטעיתי.

19/05/2013

אני יושבת בחדר המכונה בפי צוות בית האבות הסיעודי המיטיב בו שוהה אימי –  ”סלון”, מסתכלת סביבי על האנשים המאכלסים אותו ועולות בי מחשבות.

כשהייתי נערה, הצטרפתי לחוג סיירות, כי כל החבר’ה הטובים היו שם. טיילנו, או יותר נכון סיירנו לפחות פעמיים בשבוע בחולות הנגב. לא אהבתי. זה לא היה נעים – החולות, הקוצים שנכנסו לי לנעליים ובמיוחד ההסתלבטות עלי, על כך שלא ממש ידעתי לנווט. שלחו אותי לראש הטור רק כדי לצחוק על זה שאני לא הולכת בכיוון הנכון.

זה לא נכון לגבי הניווט שלי בדרכי החיים. שם השתדלתי דווקא ללכת בדרך בה בחרו פחות, וחשבתי שבחרתי רק בשבילים אותם לא צריך לכבוש, כאלה שכף רגלי נהנית לדרוך עליהם, שמראה הנוף הנשקף בצידם נעים, מעניין ומפרה. אלא ששביל בלתי מוכר מתאפיין בכך שדרכו לא ידועה, שאין יודעים לאן יוביל, ולמרות שבדרך כלל שמחתי בחלקי ונשאתי פרי מעמלי, והיעדים אליהם הגעתי היו טובים בעיניי, במבט לאחור, לעיתים הואר שביל זה או אחר, בהם צעדתי, באור שונה מזה שהואר בשעת היציאה אליו.
בעיקר אני תוהה לאחרונה אם הבחירות שלי, כולן היו נכונות. ברור שהדרך שעברתי היא זו ששינתה אותי, לעיתים עד כדי כך שיצאתי שונה בסופה. ברור שהדרך, פעמים גרמה לי להסתכל אחרת גם על היעד אותו סימנתי כמטרה.
אני בעיקר חותרת להגיד שצברתי כך וכך שנות נסיון חיים, ושאני רואה היום דברים שלא רק שלא ראיתי קודם, אלא גם לא ידעתי כלל על קיומם. כשיצאתי לדרך, העולם סביבי היה שונה – הכרתי את חוקיו וחייתי עמם בשלום, אך עם כל פסיעה שלי הוא השתנה עוד ועוד, ואני שחשבתי שהשינויים יהיו זמניים, וציפיתי שעוד רגע הכל ישוב לקדמותו – התבדיתי ומצאתי עצמי בחלל לא מוכר ועל קרקע לא מוצקה. הבנתי שאני בתהליך של הסתגלות, היכרות עם חוקי חיים חדשים: פעם, כולם היו דבוקה ולכן יכולתי אולי להרשות לעצמי להיות אינדיבידואליסטית, פעם כולם צעדו יחדיו, היום נפערו פערים גדולים מדי עד כי קשה לזהות את כולם כקבוצה אחת.

והיות וכבר עשיתי כברת דרך בשביל העיקרי שלי, הגעתי איכשהו לצומת דרכים ממנה אני יכולה לעמוד ולהסתכל ארוכות על שביל חייה הארוך של אמי, שחשוב להגיד שאת ההסתעפות האחרונה שלו היא ממש לא בחרה, איתרע מזלה והבחירה נעשתה עבורה. ואני מתבוננת ועצובה. עצובה בשבילה ובשביל כל יושבי החדר האחרים שככה מסיימים את החלק האחרון של חייהם, שפופים, מתביישים, מסיטים מבט, תלויים בזרים מוחלטים, גם אם הם מטפלים טובים, מתחננים על כל פעולה קטנה שתגדיר את החופש שלהם, את הכבוד המועט שלהם, ואני מתבוננת ושואלת מה אני צריכה לעשות היום ובאיזו דרך לבחור עכשיו כדי שדרכי לא תצטלב לעולם עם הדרך הזו, כדי שדרכי תוביל אותי למקומות של זקיפות ראש, של חופש מירבי ולא של עליבות, כדי שתחושת החופש שכה חשובה לי תוכל להשאר איתי תמיד.

אני שהייתי רומנטית ללא תקנה, וחשבתי שאדם, כדי שיהיה מסופק צריך לעסוק אך ורק בדברים שמסבים לו נחת, שצריך לחיות בהווה וליהנות ממנו ככל האפשר כי מי יודע מה יילד יום, חושבת בגדול שטעיתי כי לא שיערתי עד כמה ישתנו שביליי, שלא אדע לקרוא את כל שלטי האזהרה בצידי הדרך, שלא אראה את השינוי הגדול בחברה שלא מכבדת את זקניה, אלה שעבדו כל חייהם, שילמו מיסים כחוק והמדינה בתמורה לא חושבת שזה מספיק על מנת לכבדם, על מנת לאפשר להם לצעוד במעלה שביל הכבוד.

* שם הפוסט הוא ציטוט משירו של חיים חפר “העיירה של טוביה”

* התמונה צולמה בהאמסטד הית’ בלונדון

________________________________________________

לצפייה באלבום התמונות שלי

_________________________________

  • אם אהבתם את התמונה הזו והסיפור שלה ותרצו לא לפספס את התמונות הבאות והסיפורים שלהן,
    לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי - למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
    (תידרשו גם להסכים לקבל ניוזלטר של סלונה – גם זו לטובה) ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש.

עוד מהבלוג של Rivka Kofler

תצוגה מקדימה

לתת להן כח

רובנו לא יכולות אפילו לדמיין מה עוברת מנותחת סרטן השד, וטוב שכך. רובנו מדמיינות למשל, שיער נושר, ולא יודעות שגם שיער הריסים והגבות נושר, רובנו מדמיינות את הקלישאה...

תצוגה מקדימה

נוכח עוגות פריז

לפני יותר מעשר שנים, קרה ואבד לי הזכרון באחת. לי – שהייתי ספר טלפונים מהלך, ספר הסטוריה מסודר לפי תאריכים מדוייקים – הכל נעלם. נבהלתי. לצד התשבצים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אגם הצללים

פתח דבר אני לא ממש מצויה בעולם הפנטזיות הנוכחי (אם יש דבר כזה), אינני נוער וגם אין לי כאלה בבית די הרבה שנים, ובכל זאת, משהו בעטיפת הספר גרם לי מאוד לרצות לקרוא אותו. ולא רק...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה