הבלוג של Rivka Kofler

תמונה אחת וסיפור

אני צלמת-טיילת, מעצבת גרפית במקצועי, מבקרת במקומות שונים בעולם בנופים משגעים, מתחככת בתרבויות קרובות-זרות ומתבוננת דרך פריים התמונה הבאה שאצלם. כאן אשתדל לספר את הסיפור של כמה מהתמונות.

עדכונים:

פוסטים: 102

החל מדצמבר 2012

השתגענו??? ילדים שבקושי יודעים לדבר, וזו צורת הלמידה שלהם? לא במשחקים מלכלכים שגורמים לכל החושים להשתתף בחווית הלמידה?

10/05/2013

הציטוט: יאנוש קורצ’ק.
המקום: המוזיאון לאמנויות יפות בבוסטון.
שעת פתיחה, אמהות ואבות צעירים לילדים ממש קטנים שאולי זה עתה התחילו ללכת, התאספו לחוג בוקר, בו מדריכה מטעם המוזיאון לימדה את הילדים הכל אודות צבעים. היא במרכז, כולם סביבה. היא הרימה צבע אדום ושאלה את הילדים: איזה צבע זה? ובליל של מילים יצא לאוויר, אף אחת מהן לא היתה המילה “אדום”, וכך המשיכה המדריכה והסבירה להם אודות הציורים שמסביב והשימוש שלהם בצבעים שונים. השתגענו??? ילדים שבקושי יודעים לדבר, וזו צורת הלמידה שלהם? לא במשחקים מלכלכים שגורמים לכל החושים להשתתף בחווית הלמידה?

אין לי ילדים קטנים, השניים שלי גדלו לתפארת. אני מתבוננת סביבי, לעיתים מתפעלת, לעיתים חרדה. ילדים של היום הם לא מה שאנחנו היינו כשהיינו קטנים: הם נחרצים, הם דעתנים והם בעיקר חווים חוויות שונות מאלו שאנחנו חווינו. אפילו שונות מאוד מהחוויות שילדי חוו. הם חיים בעולם של טכנולוגיה, תזזיתי ומשתנה תדיר, והדברים שנראים לנו הכי מסובכים וקשים, הם הכי טבעיים להם בעולם. הם – מציירים ציורים שלמים בעזרת האצבע הקטנה המחליקה על גבי מסך הטאבלט, יודעים להקטין ולהגדיל את הנראה על המסך בעזרת אצבע ואגודל מתרחקות ומתקרבות, לדפדף באמצעות גרירת האצבע בין העמודים השונים והציורים שלהם – מקסימים! אבל מה? נקיים לחלוטין.

בהתבוננות מהצד, אני תוהה מה זה עושה להם להתפתחות. הם לא צריכים להתמודד עם אחיזת עפרון בשונה מאחיזת מכחול, לא צריכים להתמודד עם ריח הצבע, ואולי הרבה יותר נעים מגע המסך ממגע צבע הגואש כששתי הידיים הקטנות מערבבות אותו על הדף הגדול, קצת על הבגדים, קצת על השולחן ווודאי גם הקירות, הרצפה והרהיטים מסביב?

ציור היה אהבת חיי מאז שאני זוכרת את עצמי. שעות העסקתי עצמי, כשהייתי ילדה, בציור בצבעי גואש וצבעי גיר, הורי כמובן איפשרו לי בתנאי שאתמיד במה שהתחלתי כי מה שהתחלתי – עלי לסיים. “נמאס לי” לא ממש היה בלקסיקון, ובטח ובטח לא “משעמם לי”. גם אני עברתי לשימוש בציור האלקטרוני ברגע שרק התאפשר לי, אבל תמיד טענתי שחווית הציור “האמיתי”, זו של פעם כבר ניטעה בי ואולי בגלל זה יותר קל לי להבין את המדיה השטוחה ולפעול בה. אבל מה אם אני טועה? ואולי לא צריך היום כבר את התיווך של המגע והריח והלכלוך?

לפני כמה שבועות קראתי על בית ספר שנפתח בבילונד שבדנמרק, שהחליט על שיטת לימוד חדשה באמצעות אבני לגו. וחשבתי שזה רעיון נפלא, ושהייתי מאוד שמחה לו אני, או ילדי התחנכנו בדרך כזו שתשאיר הרבה מקום לסקרנות וחקר, לשאלות שישארו בלתי פתורות ויובילו לסקרנות נוספת. חשבתי על כך שזה פתרון מאוד יצירתי לשיטת חינוך עכשווית שהיא לא עוד וריאציה על הדגם הישן, שנתפר כנראה לתקופת המהפכה התעשייתית ועבד מצויין כל עוד העולם השתנה בקצב איטי הרבה יותר מהקצב של היום, שזו שיטה שיכולה אולי להתמודד עם העובדה שאין לנו ולו מושג קלוש כיצד ייראה העולם של מחר.

ההורים בכתבה, שרשמו את ילדיהם לבית הספר, הביעו את חששם שמא יהפוך ילדם לשפן נסיונות. והאם לא כל הילדים הם שפני נסיונות? כלומר האם מי מאיתנו יודע איך ייראה העולם בעוד 20 שנה? האם מישהו שיער לפני 30 שנה עד מה שונה יהיה העולם של היום והכין את ילדי בית הספר של  אז, אותנו, כראוי?

כל מה שאני מתכוונת, שצריך להפוך את הלמידה לחוויתית, יוצרת – בכל דרך שהיא, לשים דגש על מיומנויות בסיסיות ולא על מקצועות המכונים “ליבה”, לעורר סקרנות לחקר וכל השאר כבר יבוא מאליו.
ובחשיבה שנייה – אולי חשיפת הילדים שבתמונה, כבר מהגיל הרך למוזיאון עצמו, ליצירותיו והתחככות בהן, היא הדרך היותר טובה לעורר סקרנות, ולכן, לגמרי לא השתגענו??

___________________________________

לאלבום התמונות שלי במסגרת

הצטרפו לעמוד התמונות שלי בפייסבוק

לאתר בית הספר הדמוקרטי קהילה

עוד מהבלוג של Rivka Kofler

תצוגה מקדימה

לתת להן כח

רובנו לא יכולות אפילו לדמיין מה עוברת מנותחת סרטן השד, וטוב שכך. רובנו מדמיינות למשל, שיער נושר, ולא יודעות שגם שיער הריסים והגבות נושר, רובנו מדמיינות את הקלישאה...

תצוגה מקדימה

נוכח עוגות פריז

לפני יותר מעשר שנים, קרה ואבד לי הזכרון באחת. לי – שהייתי ספר טלפונים מהלך, ספר הסטוריה מסודר לפי תאריכים מדוייקים – הכל נעלם. נבהלתי. לצד התשבצים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אגם הצללים

פתח דבר אני לא ממש מצויה בעולם הפנטזיות הנוכחי (אם יש דבר כזה), אינני נוער וגם אין לי כאלה בבית די הרבה שנים, ובכל זאת, משהו בעטיפת הספר גרם לי מאוד לרצות לקרוא אותו. ולא רק...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה