הבלוג של Rivka Kofler

תמונה אחת וסיפור

אני צלמת-טיילת, מעצבת גרפית במקצועי, מבקרת במקומות שונים בעולם בנופים משגעים, מתחככת בתרבויות קרובות-זרות ומתבוננת דרך פריים התמונה הבאה שאצלם. כאן אשתדל לספר את הסיפור של כמה מהתמונות.

עדכונים:

פוסטים: 102

החל מדצמבר 2012

“הדשא היה בגוונים שונים של ירוק, שאף אחד מהם לא נמצא בחבילת צבעים רגילה”. כמעט ספר שלם של תלאות יעבור, עד שיגיע המשפט הזה שמאפשר לקורא/ת לנשום.

19/05/2015

שדה ירוק

התעקשתי על הספר, למרות שההתחלה לא צלחה לי. כמה פעמים באמצע הקריאה עזבתי אותו כי לא יכולתי לשאת את הצער, שלי, כלפי הקורות את הילד בן התשע שהוא גיבור הספר, אבל לא יכולתי שלא לסיימו – דמותו של עבאס הקטן רדפה אותי והייתי פשוט חייבת לקרוא את השורה האחרונה בספר.

בסוף הסיפור, לקראת העמודים האחרונים, הוא כבר לגמרי נכנס לליבי: “הדשא היה בגוונים שונים של ירוק, שאף אחד מהם לא נמצא בחבילת צבעים רגילה”. במשפט הזה של עבאס המגיע לראשונה לאנגליה, חשתי חיבור מוחלט לילד האמיץ המופלא הזה. הוא השתמש בדימוי שלי עתיק היומין, כך גם אני חשתי בטיול הראשון שלי באירופה. הוא – שואל את עצמו באותו רגע אם תלאותיו היו כדאיים ולו בשביל הרגע הזה.

אבל אחזור להתחלה. הרבה שאלות “משפחתיות” ושל הורות צצות כבר בהתחלת הספר. “אני לא הייתי עושה זאת, לעולם, אני לא הייתי שולחת ילד שלי בגיל כזה לבד לעיר זרה, לא כל שכן לארץ זרה” אני אומרת תוך כדי קריאה מתוך אינסטיקט אמהי, מגונן, שמאוד ברור לי. ברור לי מהמקום הפריבילגי בו אני חיה ובו גידלתי את ילדי. אבל כשקראתי את הנסיבות  שבהן הוריו של עבאס שולחים אותו לבד, ילד בן תשע למדינה זרה כדי להשיג ויזה למדינה זרה אחרת, שהוא לא דובר את שפתם (של שתי המדינות האלה) הבנתי שמאוד קל להעביר ביקורת כשלא עומדים במקומם של אותם הורים. והלוואי שלא נעמוד במקומם אף פעם.

הסיפור מרתק ומטלטל. בעיקר כי מקריאה בכריכה האחורית, ברור לי שאנשום בסוף. טוב, נו, זה לא ספוילר. הוא מתרחש באיראן, בתקופה בה הקרקע מאוד לא יציבה תחת רגליו המאוד קטנות של עבאס. התקופה – קצת אחרי מהפכת חומייני באיראן. הוריו של עבאס שהיו מקורבים לשאה בימים של לפני המהפכה, יורדים מנכסיהם ומאוד מפחדים מגיוסו של עבאס לצבא המהפכה, כי השמועות אומרות שבגיל 10 כבר מגייסים ילדים.

עבאס הוא ילד מאוד חכם, שגם חונך היטב ולכן, כנראה, כשהוא נשאר לבד בעיר המאוד לא קלה – איסטנבול, הוא שורד ומסתדר הרבה יותר טוב ממה שהיה צפוי ממבוגר לעשות כן.

בתוך הסיפור יש גם סיפור קטן יותר, על היררכיה ועל שליטה, על יחסי הורים ילדים, על יחסי זרים למקומיים ומקומיים לזרים, על טוב לב שמתרחש במקום שלא צפוי שיתרחש. ועוד משהו, המספר מיטיב לתאר היטב מראות ותחושות של אתרים, ונדמה לי שאחרי קריאת הספר הזה, איסטנבול לא תהיה יעד לטיול עבורי….

תוך כדי קריאה אני עושה את מה שאסור לעשות: מטילה ספק בהיתכנות הסיפור. אבל גם אם יש הגזמות ואי דיוקים הסטוריים, זה לא גורע מהסיפור כסיפור, ובעיקר אסור לשכוח, שיש כל כך הרבה ילדים בעולם שנאלצים להסתדר לבד, ללא מבוגרים, ולא כולם שורדים כדי לספר את סיפורם.

עבאס קזרוני, למד ספרות אנגלית ותאטרון באוניברסיטת פליימות’, אנגליה ותוך כדי קריירת משחק מאוד מוצלחת על בימות אנגליה ובקולנוע השלים תואר עריכת דין, וכעת הוא בעל משרד לעריכת דין בקליפורניה.

על שתי רגליים וכנפיים  | עבאס קזרוני  |  תרגום מאנגלית: יעל סלע-שפירו  |  הוצאת כתר

__________________________

אוספת אוצרות – הבלוג המצולם שלי

הצטרפו לעמוד התמונות שלי בפייסבוק

______________________________________

  • אם אהבתם את התמונה הזו והסיפור שלה ותרצו לא לפספס את התמונות הבאות והסיפורים שלהן,
    לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי - למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
    (תידרשו גם להסכים לקבל ניוזלטר של סלונה – גם זו לטובה) ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש.

עוד מהבלוג של Rivka Kofler

תצוגה מקדימה

לתת להן כח

רובנו לא יכולות אפילו לדמיין מה עוברת מנותחת סרטן השד, וטוב שכך. רובנו מדמיינות למשל, שיער נושר, ולא יודעות שגם שיער הריסים והגבות נושר, רובנו מדמיינות את הקלישאה...

תצוגה מקדימה

נוכח עוגות פריז

לפני יותר מעשר שנים, קרה ואבד לי הזכרון באחת. לי – שהייתי ספר טלפונים מהלך, ספר הסטוריה מסודר לפי תאריכים מדוייקים – הכל נעלם. נבהלתי. לצד התשבצים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

אגם הצללים

פתח דבר אני לא ממש מצויה בעולם הפנטזיות הנוכחי (אם יש דבר כזה), אינני נוער וגם אין לי כאלה בבית די הרבה שנים, ובכל זאת, משהו בעטיפת הספר גרם לי מאוד לרצות לקרוא אותו. ולא רק...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה