הבלוג של Rivka Kofler

תמונה אחת וסיפור

אני צלמת-טיילת, מעצבת גרפית במקצועי, מבקרת במקומות שונים בעולם בנופים משגעים, מתחככת בתרבויות קרובות-זרות ומתבוננת דרך פריים התמונה הבאה שאצלם. כאן אשתדל לספר את הסיפור של כמה מהתמונות.

עדכונים:

פוסטים: 102

החל מדצמבר 2012

אי אפשר שלא לקרוא את “איש ושמו אובה” באהבה רבה. אי אפשר שלא לחשוב כל זמן הקריאה על מה נכון ומה לא נכון, על מקומם של חוקים בחיינו ועל סטייה מהם.

10/01/2015

יערות שבדיה

אני מודה שהתאוויתי תחילה לספר הזה של פרדריק בקמן, בגלל דעות קדומות. כלומר, בגלל אהבתי הבלתי מעורערת לשבדיה, למרחבי היערות הבלתי נגמרים שלה וכשבספר הם מתוארים, הם קמים לתחיה לנגד עיניי. כמובן שנושא זה ראוי לסיפור נפרד. התעקשתי על הספר למרות הפרק הראשון, בעיקר בגלל שכל מי שכבר הספיק לקרוא אותו לפני תיאר את אובה בהצטעפות עיניים, כ”חמוד” . התעקשותי השתלמה לי כי הרווחתי את אחד הספרים היפים שקראתי.

מדובר בספר שכתוב “קליל”, יעל צוברי המתרגמת התאימה אותו לשפה העברית העכשווית, ובכל זאת הנושא אודותיו מספר הספר הוא לא נושא קל, כלל ועיקר.

ומכאן והלאה יהיו ספויילרים.

הנושא בספר הוא החברה המנוכרת, ולא אובה. החברה שלא אוהבת את השונה ואת המשונה. החברה שאיננה מורכבת עוד מאנשים “רגילים” אלא מפרטים שכל אחד בה שונה מהאחר.

אובה הוא איש החי בעולמו ואינו מבין מהי התנהלות חברתית. אני בכוונה לא מכנה בשמות, כי גם הספר אינו עושה זאת. הוא עושה הכל “בסדר”, כמו שצריך. חי בשכונה שהיא מיקרוקוסמוס של החברה. חיים בה כמעט כל סוגי הטיפוסים האפשריים: מהגרים, הומואים, אשה מוכה, ילד שמן, ילדים קשים שסוניה אשתו מתעקשת ללמד אותם לקרוא שייקספיר, אבל שוכחת ללמד אותם לקרוא שלטים פשוטים וכולם מתלכדים איכשהו סביב אובה וסביב סוניה אשתו, שהלכה לעולמה עוד לפני שסיפור הספר התחיל. פרקי הספר נעים בין העכשיו לבין סיפור קורותיו של אובה עד לתחילת הסיפור. המוטו של הסיפור, רצונו של אובה להתאבד כדי להיות ביחד עם סוניה אשתו שנפטרה מסרטן, ואי הצלחתו לעשות זאת, מה שמוביל אותנו לחשיבה נוספת על התפקיד שהמוות משחק בחיי היומיום של כולנו.

אלמנט מאוד חשוב שלא מוסבר בספר, כי הספר מן הסתם פונה לשבדים, הוא אלמנט התרבות השבדית, שאני לא מתיימרת להכיר אותה לעומק, אלא רק מצפייה בסרטי אינגמר ברגמן הרבים ולאסה הלסטרום, קריאה בספרים ומהביקורים המעטים מדי שלנו בארץ הצפון הקר, החל מנעילת קבקבי העץ, דרך המכוניות השבדיות הנוסעות בכמויות בלתי סבירות בכבישי המדינה הארוכה, מנהג שכנראה משתנה עם המודרנה, הניקיון והסדר המופתיים, דרך מאכלי הבשר ותפוחי האדמה. אובה הוא יציר התרבות הזאת. הספר עומד על החלוקה היום ל”זקן” ו”צעיר” – היא שכל מי שדבק בהתנהגות קבועה, ידועה מראש, הוא זקן וכל מי שפתוח לחידושים הוא צעיר, אבל הנה, אובה מתחבר לילדה בת שבע שאוהבת בדיוק מה שהוא אוהב, ושחפצים משמשים עבורה כאמצעי בלבד, בדיוק כמו עבור אובה. אבחנות כאלה קטנות יש לאורך כל הספר, ונהניתי לדוג אותם.

הספר כתוב לפי אופן החשיבה של אובה. מרובה פרטים מאוד מפורטים, שרובנו מדלגים עליהם בחיי היומיום, אבל הם אלה הבונים עבורנו את דמותו שובת הלב, ומספר את סיפור אהבתם הבלתי אפשרית של סוניה ואובה. בלתי אפשרית, כי בחורה כל כך מוכשרת וחכמה לא מתאהבת בחיים האמיתיים בבחורים כמו אובה, ובלתי אפשרית כי אובה אוהב אותה במעשים יומיומיים, בלתי נתפשים בפשטותם, למרות שלא נולדו להם ילדים ולמרות שהפכה נכה.

אי אפשר שלא לקרוא את “איש ושמו אובה” באהבה רבה. אי אפשר שלא לחוש במומו של אובה – הוא נולד עם לב גדול מדי, תרתי משמע, אי אפשר שלא לחשוב כל זמן הקריאה על מה נכון ומה לא נכון, על מקומם של חוקים בחיינו ועל סטייה מהם.

מקסים מקסים מקסים! “אהבה היא דבר משונה, היא מלבלבת בהפתעה”.

איש ושמו אובה  |  פרדריך בקמן  |  תרגום: יעל צובארי  |  הוצאת ידיעות אחרונות 

_________________________________

התמונות שלי ניתנות לקנייה כאן 

הצטרפו לעמוד התמונות שלי בפייסבוק

_________________________________

  • אם אהבתם את התמונה הזו והסיפור שלה ותרצו לא לפספס את התמונות הבאות והסיפורים שלהן,
    לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי - למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
    (תידרשו גם להסכים לקבל ניוזלטר של סלונה – גם זו לטובה) ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש

עוד מהבלוג של Rivka Kofler

תצוגה מקדימה

לתת להן כח

רובנו לא יכולות אפילו לדמיין מה עוברת מנותחת סרטן השד, וטוב שכך. רובנו מדמיינות למשל, שיער נושר, ולא יודעות שגם שיער הריסים והגבות נושר, רובנו מדמיינות את הקלישאה...

תצוגה מקדימה

נוכח עוגות פריז

לפני יותר מעשר שנים, קרה ואבד לי הזכרון באחת. לי – שהייתי ספר טלפונים מהלך, ספר הסטוריה מסודר לפי תאריכים מדוייקים – הכל נעלם. נבהלתי. לצד התשבצים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אגם הצללים

פתח דבר אני לא ממש מצויה בעולם הפנטזיות הנוכחי (אם יש דבר כזה), אינני נוער וגם אין לי כאלה בבית די הרבה שנים, ובכל זאת, משהו בעטיפת הספר גרם לי מאוד לרצות לקרוא אותו. ולא רק...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה