הבלוג של Rivka Kofler

תמונה אחת וסיפור

אני צלמת-טיילת, מעצבת גרפית במקצועי, מבקרת במקומות שונים בעולם בנופים משגעים, מתחככת בתרבויות קרובות-זרות ומתבוננת דרך פריים התמונה הבאה שאצלם. כאן אשתדל לספר את הסיפור של כמה מהתמונות.

עדכונים:

פוסטים: 102

החל מדצמבר 2012

“תזרמי”, “תמציאי את עצמך מחדש” אומרים לי מכל צד, אבל אני עם מועקה קשה שלא נבלעת במורד הגרון

27/12/2014

ירקון

אין אף פעם זמן מתאים להודעה כזו. גם אם התכוננתי כי ראיתי סימנים מוקדמים, ההודעה עצמה נחתה במפתיע.

אין יותר עבודה.

כלומר, העסק הקטן בו עבדתי בחמש השנים האחרונות נסגר, ומקום העבודה של הצוות המצומצם עוד יותר שנשאר במקום איננו עוד. צריך לעזור בסגירה, אבל מכתב הפיטורין כבר ביד.

כל הלילה הראשון חישבתי קיצין, סידרתי סידורים בראש, אבל זה לא באמת, כי הרי המצב הזה מתאפיין בעיקר ע”י חוסר שליטה, כי מישהו אחר החליט בשבילי.

כל חיי הבוגרים הגדרתי עצמי דרך המקצוע שלי ודרך מקומות העבודה בהם עבדתי, ומה יהיה עכשיו? מי אהיה? “תזרמי”, “תמציאי את עצמך מחדש” אומרים לי מכל צד, אבל אני עם מועקה קשה שלא נבלעת במורד הגרון, ואני שומעת. פותחת ערוצים נוספים ומאחסנת את כל העצות הטובות, כדי להפוך אותן בבוא היום לפתרון שימצא לי עבודה חדשה, מכבדת ומפרנסת.

אחת ההחלטות המיידיות שלי היא לכתוב “יומן מובטלת שלא מרצונה”. כי ככה אני יודעת להתנחם בשנתיים האחרונות. יש לי הרגשה שאם אעלה על כתב את הדברים שמסתובבים לי בראש, השמיים הקודרים שמעלי יתבהרו. אבל ממש לא בטוחה שזה מה שיביא מזור, או יעלה אותי על דרך המלך. אני כותבת, כל יום, לפעמים גם כמה פעמים ביום, כי אני נעה בין הרגשות השונים שמציפים אותי, אבל מחליטה לגנוז. לא יאה. צריך שמחשבות מסויימות ישארו צמוד אלי. רק לחשוב חיובי אני אומרת לעצמי. וזה לא פשוט.

יום אחד אימצתי את תרופת הפלא הידועה ויצאתי לשופינג והתפלאתי כמה זה עבד טוב, היום ניסיתי להתחבר אל שעות הבוקר המופלאות אותן אני רואה רק באור ניאון, יותר מדי שנים, ויצאתי לטיול רגלי, ליד נחל מפכפך, עם ציוץ ציפורים ואדמה לחה. במשך שעתיים כל מחשבותי היו נתונות רק לפריימים שצילמתי ולשקט שפה ושם הופרו ע”י הקשבה לשיחות המשפחות המטיילות אף הן בשמורה, או בשיחה עם האיש השומר בשער הכניסה, הוא נראה בגילי, ולא יכולתי שלא לחשוב על סוגי המשרות המוצעות.

היום חלפו כבר כשבועיים, ובמהרה יחלפו גם השבועיים הנוספים עד לסגירה, העצב פינה מקומו, אני רוצה לשמור איתי את השלווה הזו של המעיין הנובע, אל הנחל הזורם להתחלה חדשה.

_________________________________

התמונות שלי ניתנות לקנייה כאן 

הצטרפו לעמוד התמונות שלי בפייסבוק

_________________________________

  • אם אהבתם את התמונה הזו והסיפור שלה ותרצו לא לפספס את התמונות הבאות והסיפורים שלהן,
    לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי - למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
    (תידרשו גם להסכים לקבל ניוזלטר של סלונה – גם זו לטובה) ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש.

 

עוד מהבלוג של Rivka Kofler

תצוגה מקדימה

לתת להן כח

רובנו לא יכולות אפילו לדמיין מה עוברת מנותחת סרטן השד, וטוב שכך. רובנו מדמיינות למשל, שיער נושר, ולא יודעות שגם שיער הריסים והגבות נושר, רובנו מדמיינות את הקלישאה...

תצוגה מקדימה

נוכח עוגות פריז

לפני יותר מעשר שנים, קרה ואבד לי הזכרון באחת. לי – שהייתי ספר טלפונים מהלך, ספר הסטוריה מסודר לפי תאריכים מדוייקים – הכל נעלם. נבהלתי. לצד התשבצים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

אגם הצללים

פתח דבר אני לא ממש מצויה בעולם הפנטזיות הנוכחי (אם יש דבר כזה), אינני נוער וגם אין לי כאלה בבית די הרבה שנים, ובכל זאת, משהו בעטיפת הספר גרם לי מאוד לרצות לקרוא אותו. ולא רק...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה