הבלוג של Rivka Kofler

תמונה אחת וסיפור

אני צלמת-טיילת, מעצבת גרפית במקצועי, מבקרת במקומות שונים בעולם בנופים משגעים, מתחככת בתרבויות קרובות-זרות ומתבוננת דרך פריים התמונה הבאה שאצלם. כאן אשתדל לספר את הסיפור של כמה מהתמונות.

עדכונים:

פוסטים: 102

החל מדצמבר 2012

מעולם לא ניסיתי לשחזר את השיט ההוא, אני גם בטוחה שלא הייתי מצליחה, כי שום דבר היום לא דומה למה שהיה אז, בטח לא הריגוש, בטח לא הראשוניות. גם ההבטחה ההיא להרגשת בית בארץ, ל”זה שלנו” קויימה רק לפעמים.

13/04/2013

לא באמת אמרו לי את זה… אבל אני כן נושאת עימי תחושה קרובה לזה…

קצת לפני עלות השחר שלא עולה כל הקיץ בנורבגיה, כי הוא גם לא שוקע, התקרבנו במעבורת להרי ווסטרלאן הגבוהים והמופלאים האלה והפלאשבק היה מיידי. זו לא פעם ראשונה שזה קרה, וזה יקרה כנראה כל עוד התמונה הזו תהיה דומה בעיניי להר ההוא שהוא אחד הזכרונות המתוקים שלי. ההר ההוא היה תקווה שהוגשמה: הוא בער ביופיו כשאור אחרון של יום צובע אותו צבעים חמים, עת התקרבנו עם האוניה לנמל חיפה והורי הצביעו לעבר הכרמל המתקרב והבטיחו לי שהגענו הביתה.

מעולם לא ניסיתי לשחזר את השיט ההוא, אני גם בטוחה שלא הייתי מצליחה, כי שום דבר היום לא דומה למה שהיה אז, בטח לא הריגוש, בטח לא הראשוניות. גם ההבטחה ההיא להרגשת בית בארץ, ל”זה שלנו” קויימה רק לפעמים.
עם זאת, לפעמים יש ימים טובים כאלה, בהם אנחנו מטיילים את אחד מטיולי הכוכב שכל כך קל לטייל בארץ – שלוש שעות מהבית מקסימום לכל כיוון כשבדרך קורה הפלא הזה, שבזמן קצר כל כך אפשר לעבור כמה וכמה תצורות נוף, מהשדות הירוקים של השרון ועד למדבר של הנגב או לנחלים של הגליל והגולן, מרצועת החוף הארוכה והיפה עם השקיעות הסתוויות הכי יפות ועד להרי ירושלים והרי צפת המדהימים בחורף, ויש ימים שהשמיים יפים, מלאי ענני נוצה בהירים, ואז חסר לי ההר ההוא בתמונה, שהיה כל כך גבוה בעיניי הילדה בת 4 שהייתי אז, רצוי עם ים מתחתיו.

לא אומר שנוכח הרי הווסטרלאן המפעימים התגעגעתי הביתה, אבל ההרגשה ההיא התגנבה אלי לשבריר שניה. התחושה הזו של שותפות, של “זה שלי”, של בית – אכן מתגנבת אלי מידי פעם. היא מתגנבת אלי תמיד באביב שמתחיל אצלנו מוקדם כל כך, ואני רודפת אחרי הפריחה המשגעת בכל חלקי הארץ, שלא אפספס חלילה אף פרח, ובכל זאת בכל פעם אני מגלה פרח חדש שלא פגשתי בפריחה הקודמת. היא נוהגת להתגנב אלי גם אחרי שלושה ימים סגריריים באירופה, אז אני מתגעגעת קשות לשמש היוקדת של חום יולי אוגוסט, שלמרות כל הקיטורים שלי גורמת ליציבות הזאת, ולוודאות שמזג האוויר של היום יהיה גם של מחר, שאפשר אם רק רוצים, לתכנן תוכניות שבוע מראש. היא מתגנבת אלי גם כשאני ממש מתמוגגת לצלילי שפות אירופאיות מסוימות שאני אוהבת, גם אז אני מתגעגעת לעברית, כי העברית היא רק שלי. עם העברית יש לי רומן אינטימי, בחלום ובערות, בחשיבה, בכתיבה וביצירה. אפילו בחרתי במקצוע שהוא תלוי שפה, תלוי תרבות.

כשירדנו מהאניה ההיא, בחיפה, חיכו לנו פקידים שאין ספק שרצו בטובתנו, אבל לא הסתייע להם. קודם הם שינו לנו את השמות לשמות עבריים, אח”כ שלחו אותנו עם נהג שלא דיבר מילה בשפה שיכולנו להבין,שהסיע אותנו כל הלילה ובאור ראשון הגענו לעיירה קטנה בנגב שלא דמתה בשום דבר להר ההוא.

________________________________

לצפייה באלבום התמונות שלי

_________________________________

  • אם אהבתם את התמונה הזו והסיפור שלה ותרצו לא לפספס את התמונות הבאות והסיפורים שלהן,
    לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי - למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
    (תידרשו גם להסכים לקבל ניוזלטר של סלונה – גם זו לטובה) ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש.

עוד מהבלוג של Rivka Kofler

תצוגה מקדימה

לתת להן כח

רובנו לא יכולות אפילו לדמיין מה עוברת מנותחת סרטן השד, וטוב שכך. רובנו מדמיינות למשל, שיער נושר, ולא יודעות שגם שיער הריסים והגבות נושר, רובנו מדמיינות את הקלישאה...

תצוגה מקדימה

נוכח עוגות פריז

לפני יותר מעשר שנים, קרה ואבד לי הזכרון באחת. לי – שהייתי ספר טלפונים מהלך, ספר הסטוריה מסודר לפי תאריכים מדוייקים – הכל נעלם. נבהלתי. לצד התשבצים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אגם הצללים

פתח דבר אני לא ממש מצויה בעולם הפנטזיות הנוכחי (אם יש דבר כזה), אינני נוער וגם אין לי כאלה בבית די הרבה שנים, ובכל זאת, משהו בעטיפת הספר גרם לי מאוד לרצות לקרוא אותו. ולא רק...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה