הבלוג של Rivka Kofler

תמונה אחת וסיפור

אני צלמת-טיילת, מעצבת גרפית במקצועי, מבקרת במקומות שונים בעולם בנופים משגעים, מתחככת בתרבויות קרובות-זרות ומתבוננת דרך פריים התמונה הבאה שאצלם. כאן אשתדל לספר את הסיפור של כמה מהתמונות.

עדכונים:

פוסטים: 102

החל מדצמבר 2012

אני חשבתי שהמזל הציל אותנו במלחמת יום הכיפורים, שאלמלא הוא, איכה היינו באים היום? ומסתבר לי שלכל אחד כאן המלחמה הטראומטית שלו.

03/10/2014

מנזר לטרון

מנזר לטרון

זהו ספר חזק ומתריס, שהשחקן הראשי בו הוא הזכרון ושחקן המשנה הוא העצב, שחקנית המשנה היא השפה.

אלמלא הוזכר בסיפור עצמו, אולי לא הייתי עוסקת בכך – סיפור המסגרת הוא שקניוק עצמו מת מוות קליני ממנו הצליחו הרופאים להעיר אותו, והוא החליט שזה הזמן לכתוב את הסיפור שרצה ולא יכל לכתוב אותו במשך 62 שנה, הסיפור על קורות הנער יורם קניוק, בן ה17 וחצי במלחמת תש”ח .

קשה מאוד לקרוא את הספר, גם בגלל צורת הכתיבה המיוחדת שלו (נכתב כזרם התודעה), גם בגלל פרצי הדם הרבים, אבל בעיקר בגלל ההבנה, שאת הסיפור הזה של מלחמת תש”ח, שאני מכירה כל כך הרבה שנים אני למעשה פוגשת לראשונה. לימדו אותי כל השנים להסתכל אחורה בנוסטלגיה של צדק ובטחון. הספר הזה מערער ומנער אותם בחוזקה. אינני אוהבת סיפורי מלחמה, וזה בלשון המעטה. אך את הסיפור הזה לא יכולתי להניח מידי.

המזל – אני חשבתי שהמזל הציל אותנו במלחמת יום הכיפורים, שאלמלא הוא, איכה היינו באים היום? ומסתבר לי שלכל אחד כאן המלחמה הטראומטית שלו, ושל קניוק היתה המלחמה המכוננת ההיא, בה לחם כנער על כיבוש ירושלים והדרך אליה, עוד קרב ועוד קרב, שוב ושוב העירו אותו מהשינה שכל כך ייחל לה כדי ללכת למלא מקומם של נערים אחרים שמתו זה עתה, ומהם ניצל הודות למזל כזה או אחר – “הייתי כסיל שהלך להיות בן חיל ולהכות באויב”

התחושה לאורך כל הסיפור הוא של ביקור בארץ הכאוס, “אלוהים לא נראה בסביבה, לא שלכם ולא שלנו”, שיד המקרה מצילה אותה כל הזמן מידי אסונות, שמי שניהל את הקרבות ואת הקמת המדינה (“מנין ידענו איך מקימים מדינות? מישהו עשה את זה לפנינו?”) היו ילדים צעירים שחשבו שהם אוחזים בנשק, ולמעשה היו בידיהם מקלות ושאריות מכונות ירייה, שסוף הסיפור כותב שחור על גבי לבן את התחושה שהיתה לי לאורך כל הסיפור – שהנוסטלגיה ושירי הרעות לא הופכים את העבר ליותר טוב מההווה.

מלחמת העצמאות, או מלחמת הקוממיות או עוד כל מיני שמות שניתנו למלחמה הזו, נצרבה בתודעה כמלחמה הכי צודקת שלנו, כזו שלוחמיה היו גיבורים. פה ושם צצו סיפורים על עולים חדשים שהובאו ישר מאניות המעפילים כדי להלחם ומיד מתו כי לא היו באמת חיילים, והסיפור הזה, שברור לאורך כל הקריאה שנכתב מפי אדם זקן “לא בריא” שהזכרון שלו לא חד ולא ברור ובכל זאת זכרון, הופך את כל הנרטיב על פיו. אין לי כל ספק שתודעתו המבוגרת של קניוק התערבבה בזכרונו של הנער שהיה בזמן המלחמה, אבל אין לי שום ספק שהמאורעות אכן היו, או כמו שהוא כותב: “אני לא בטוח מה אני זוכר באמת, הלא אייני סומך על הזכרון, הוא ערמומי ואין בו אמת אחת ויחידה. ומה כל כך חשוב באמת? שקר שבא מחיפוש אחרי אמת יכול להיות אמיתי יותר מהאמת.”

הסיפור עצוב בעיקר בגלל מה שמתחולל בראשי בעת הקריאה, המלחמה הפנימית שלי שמחכה לסיפור של ולו מאורע אחד שתוכנן ובוצע בקפידה, וכל זמן הקריאה עולות וצפות לי דוגמאות מההווה המוכר לי, ולצערי הרב עמודי הסגירה של “תש”ח” כותבים בשפתו המיוחדת של קניוק את מחשבותי וחששותי. הסיפור עצוב גם בגלל הרבה סיפורים קטנים ששזורים בסיפור הכללי, הכתובים בליריות יפיפייה – כיוון שקניוק כותב אסוציאטיבית, אז הוא נזכר בהם תוך כדי כתיבת סיפור אחר, פעמים רבות הוא מזכיר שסיפורים קטנים כאלה כבר כתב כספר שלם.

ומילה על השפה – כמעט כל הספר בכיתי על השפה העברית העמוקה והיפה שאבדה לנו, על הדרך היפה בה קניוק מחבר את המילים למשפטים, על הזכרון המדהים שלו למילים מקבילות מהתקופה המסופרת.

מומלץ לבעלי קיבה חזקה, למי שאי פעם קרא בתנ”ך כבספר שירה, למי שיש לו הכוחות להתמודד עם אמיתות מהעבר, לאוהבי השפה העברית.

תש”ח, יורם קניוק, הוצאת ספרי חמד ידיעות אחרונות.

_________________________________

התמונות שלי ניתנות לקנייה כאן 

הצטרפו לעמוד התמונות שלי בפייסבוק

_________________________________

  • אם אהבתם את התמונה הזו והסיפור שלה ותרצו לא לפספס את התמונות הבאות והסיפורים שלהן,
    לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי - למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
    (תידרשו גם להסכים לקבל ניוזלטר של סלונה – גם זו לטובה) ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש.

 

 

עוד מהבלוג של Rivka Kofler

תצוגה מקדימה

לתת להן כח

רובנו לא יכולות אפילו לדמיין מה עוברת מנותחת סרטן השד, וטוב שכך. רובנו מדמיינות למשל, שיער נושר, ולא יודעות שגם שיער הריסים והגבות נושר, רובנו מדמיינות את הקלישאה...

תצוגה מקדימה

נוכח עוגות פריז

לפני יותר מעשר שנים, קרה ואבד לי הזכרון באחת. לי – שהייתי ספר טלפונים מהלך, ספר הסטוריה מסודר לפי תאריכים מדוייקים – הכל נעלם. נבהלתי. לצד התשבצים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אגם הצללים

פתח דבר אני לא ממש מצויה בעולם הפנטזיות הנוכחי (אם יש דבר כזה), אינני נוער וגם אין לי כאלה בבית די הרבה שנים, ובכל זאת, משהו בעטיפת הספר גרם לי מאוד לרצות לקרוא אותו. ולא רק...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה