הבלוג של Rivka Kofler

תמונה אחת וסיפור

אני צלמת-טיילת, מעצבת גרפית במקצועי, מבקרת במקומות שונים בעולם בנופים משגעים, מתחככת בתרבויות קרובות-זרות ומתבוננת דרך פריים התמונה הבאה שאצלם. כאן אשתדל לספר את הסיפור של כמה מהתמונות.

עדכונים:

פוסטים: 102

החל מדצמבר 2012

בצֵל גבירתנו, נורית זרחי, הוצאת ידיעות אחרונות. הציור שעל עטיפת הספר: רוני טהר-לב

12/09/2014

גבירתנו

אני לא חושבת שאוכל לתאר במילותיי שלי טוב ממילות הספר עד כמה הוא נפלא. אם הייתי יכולה הייתי מצטטת כאן את כולו. הוא הרי כתוב יפה כמו שיר מפעים, כל מילה חשובה במקומה.

עמדתי בחנות הספרים, קצת לפני שעת סגירה, היה לי דחף נוראי לספר טוב באותו רגע. באתי בלי המלצות קודמות, רציתי לקנות את הספר שישבה את עייני. רוב הספרים נראו לי דומים זה לזה, לא הרבה מהם בלטו בעטיפתם. “בצֵל גבירתנו” משך תחילה את עיני בציור האלמוני, הרך, הכמעט מונוכרומטי שעל העטיפה. עלעול קטן בשלב ההיכרות הציג לי את העיצוב המיוחד שלו: דפים עבים מהרגיל, הספר כתוב פרקים פרקים ולפני כל פרק יש שער עליו מאויר כמו בספרים של פעם, איור דמוי תחריט. מיד קניתי, ולא עזבתי עד שגמרתי לקרוא. (טוב, יום עבודה אחד השתרבב באמצע…)

מזמן לא נהניתי מקריאת ספר, בעוצמה כזו כמו מהספר הזה. אני בטוחה שהנושא שלו, שמאוד קרוב ללבי בימים אלה תרם לא מעט לתחושה הזו, אבל צורת הכתיבה, הסיפור “הנושם דרך ריאות התקופה” בחירת המילים המדויקות לתיאור הסיטואציות, לקחו אותי ביד והובילו אותי בקלות פנימה. יחד עם זאת, רב הנסתר בספר על הגלוי בו והחיבור שאני, כקוראת, יוצרת בין החידות השונות הופך לעתים לעיקר.

ילדותה הרחוקה-קרובה של נורית זרחי מוקפת בקשת הדמויות שאפיינו את השנים הראשונות של המדינה, בני כל השפות, בני כל ההתנהגויות, שגרו בדירות ש”פרחי הציונות השתרגו” בחריצי הקירות שלהם.

נורית זרחי מתארת בעלילה בעלת קצב ואיכות לירית, שהיא הרבה שאלות פילוסופיות על מהות החיים, על מהות הכתיבה ועל מוות, את ילדותה שעברה מהמורות לא קלות, מעברים בין דירות רבות והחוויות הלא קלות שלה כ”ילדת חוץ” בקיבוצים, אבל בעיקר את יחסה לאמה, אותה היא מכנה ברוב פרקי הספר בשם המושאל – “גבירתנו” – OUR LADY שהוא כינוי למריה הקדושה, הפורסת ידיה על מאמיניה ומגינה עליהם. בפרקי הספר הראשונים יש לי תחושה קשה שההגנה הזו לא ממש קיימת. יש פרק אחד, ואני מקווה שזה לא ספוילר, בו הכינוי הזה משתנה. את הפרק הזה קראתי פעמיים ברצף. גם בגלל עוצמתו וגם בגלל שרציתי לוודא ביני לביני שאני עקבית בפרוש שנתתי לו. הוא היחיד לדעתי שמסופר בזמן אחר, עם יכולת התבוננות אחרת שניתנת מעצם העובדה הזו. צירוף המילה “בצֵל” ל”גבירתנו” מעיד על מקומה של המספרת, על הדרך בה חונכה. “סבתא אמרה, כל אחד יכול ללדת, פרה, סוס, תרנגולת, העיקר זה איך מגדלים, ואמא אמרה, כל אחד יכול לכתוב, אם רק יפנו אותו מטרדות החיים. וכשלעצמי, לא הצלחתי להשתחרר מן המחשבה שיש בזה משהו מן האמת.”

כל פרק הוא למעשה סיפור קצר שיכול לעמוד בפני עצמו, אלא שחוט דק מקשר עובר בין הסיפורים, ואם קוראים אותם ברצף לפי הסדר שבחרה המחברת, מרוויחים הבנה נוספת של השירה הזאת. נורית זרחי תוהה לגבי מהות הכתיבה, ולגבי הקוראים המפרשים בדרכם את הכתוב, אולי בגלל זה היא משלבת בסיפוריה הרבה שמות של אנשים ממשיים שידועים לנו מספרי תולדות הארץ הזו, כולם תרמו במעט למארג חייה כפי שמסופר כאן, אולי כדי לעגן את הסיפורים אולי כדי לומר “אמת דיברתי”.  “הספרים אינם שיקוף האמת, הם עריכה שניתנת בידי הכותב ולבחירתו”.

האכזבה היחידה שלי מהספר קשורה לעריכה דוקא, לכך שמישהו החליט לכרוך בכריכה אחת את עבודתה של שי צור, חוקרת ספרות, על כתיבתה של נורית זרחי, כאילו אמרו – לא יעמוד הספר הזה בפני עצמו אז כדאי להוסיף לו עוד תוספות….

אם לא הובן עד כה, אני ממליצה בחום לקרוא את הספר המופלא הזה. על אף שאני מניחה שזו לא קריאה קלה למי שפחות מחבב שירה, או חידות שלא נענות בסוף הספר על ידי המספרת.

את תמונת פסל מריה שלמעלה צילמתי  בכנסיית לה-בו בפרובאנס.

ילדת חוץ – פוסט שכתבתי בהשראת קריאת הספר.

_________________________________

התמונות שלי ניתנות לקנייה כאן 

הצטרפו לעמוד התמונות שלי בפייסבוק

_________________________________

  • אם אהבתם את התמונה הזו והסיפור שלה ותרצו לא לפספס את התמונות הבאות והסיפורים שלהן,
    לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי - למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
    (תידרשו גם להסכים לקבל ניוזלטר של סלונה – גם זו לטובה) ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש.

עוד מהבלוג של Rivka Kofler

תצוגה מקדימה

לתת להן כח

רובנו לא יכולות אפילו לדמיין מה עוברת מנותחת סרטן השד, וטוב שכך. רובנו מדמיינות למשל, שיער נושר, ולא יודעות שגם שיער הריסים והגבות נושר, רובנו מדמיינות את הקלישאה...

תצוגה מקדימה

נוכח עוגות פריז

לפני יותר מעשר שנים, קרה ואבד לי הזכרון באחת. לי – שהייתי ספר טלפונים מהלך, ספר הסטוריה מסודר לפי תאריכים מדוייקים – הכל נעלם. נבהלתי. לצד התשבצים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

אגם הצללים

פתח דבר אני לא ממש מצויה בעולם הפנטזיות הנוכחי (אם יש דבר כזה), אינני נוער וגם אין לי כאלה בבית די הרבה שנים, ובכל זאת, משהו בעטיפת הספר גרם לי מאוד לרצות לקרוא אותו. ולא רק...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה