הבלוג של Rivka Kofler

תמונה אחת וסיפור

אני צלמת-טיילת, מעצבת גרפית במקצועי, מבקרת במקומות שונים בעולם בנופים משגעים, מתחככת בתרבויות קרובות-זרות ומתבוננת דרך פריים התמונה הבאה שאצלם. כאן אשתדל לספר את הסיפור של כמה מהתמונות.

עדכונים:

פוסטים: 102

החל מדצמבר 2012

“200 שנה אנחנו מבשלים אותו דבר, אז למה לשנות?” סרט נפלא, יפה וחושני שמספר על מפגש בין תרבויות

18/08/2014

 

כפר

לא פעם כשעמדתי אל מול נוף כזה בטיול האחרון בפרובאנס, רקמתי בראש סיפורים כדי להבין מה אני רואה מולי. הכפרים בצרפת, למרות היותם שונים זה מזה, דומים זה לזה ביופי ולפעמים גם באופי, המבט מלמעלה על גגות הכפר יש בו משהו מאוד רומנטי, והצילומים האלה בסרט “מסע של מאה צעדים”, עורר בי געגוע וזכרונות כאחד, לא הייתי עדיין בסנט אנטונין שבפירנאים הצרפתיים, הכפר בו מצולם הסרט, הכפר המצולם יותר מפעם אחת ממרומים, אבל אין ספק שעכשיו, אחרי הצפייה, המועד קרב. יש להסביר את המובן מאליו: צרפת הכפרית מאוד קנאית לתרבותה. זה חלק מהיופי שלה, זו אחת הסיבות לכך שאנחנו חוזרים אליה שוב ושוב. ראינו את הסרט שלושה ימים אחרי צאתו לאקרנים, כחודש וחצי אחרי שחזרנו מפרובאנס היפה. אין לי ספק שהגעגוע הילך על הסרט כקסם.

סרט אמריקאי, במאי שבדי, צולם בצרפת אודות טבח הודי. נשמע כמו התחלה של בדיחה טובה, אבל בניגוד להרבה סרטים אחרים שראיתי – הסוף ממש לא צפוי. לא אספר כאן את הסיפור כדי לא לקלקל את הצפייה, בטריילרים ניתן לראות את סיפור המסגרת, ובזה לא אקלקל כלום -  משפחה הודית שמגיעה לכפר בצרפת ופותחת בו מסעדה הודית ונאבקת על קיומה במקום.

“זה עוד סרט על אוכל”, כתב מבקר קולנוע נחשב, ומזל שקראתי את הביקורת הזו רק עכשיו, כי אני לא חושבת כמוהו. יש יותר מדי סצינות בהן האוכל הוא רק הרובד העליון של סיפור בעל רבדים עמוקים יותר. הצילומים המרהיבים של ליינוס סנדגרן בבימויו של לאסה האלסטרום הנפלא, יפים לפעמים כמו ציור.

הסרט  - קודם כל יפה. צילומים יפייפים גם בשוט ארוך וגם בתקריבים על אוכל ומעשה האוכל לאורך כל הסרט הלא קצר, יש לומר. כך שגם אם מתעלמים לרגע מהתוכן, וחבל מאוד לעשות זאת, צפוי עונג צרוף רק מהתבוננות ביופי המצולם. “אוכל הוא זכרונות, ואוכל הוא תשוקה. שום ספר בישול לא יוכל ללמד לבשל כמו הלב והגעגוע” – זה רק חלק ממה שהדמויות בסרט אומרות  והרגע הזה שהגיבור מזיל דמעה כי הוא טועם אוכל ביתי אחרי הרבה זמן שלא עשה זאת, הוא רגע מרגש לכל מי שמבין שאוכל זה לא רק תחרויות ראלטי, שאוכל זה תרבות וכשאוכל טוב פוגש אוכל טוב אחר – גם תרבויות שונות יכולות להפגש.

“200 שנה אנחנו מבשלים אותו דבר, אז למה לשנות?” זה משפט מפתח בסרט שהוא אלגוריה בעיניי לכל מה שמתרחש סביבנו בחודש האחרון, ב70 השנים האחרונות… אני לא יכולה להתנתק מההשוואות לאורך כל זמן הצפייה בסיפור שהוא נאיבי משהו. כל פעם שהופתעתי מההתפתחות העלילתית, גם נאנחתי אנחת “הלוואי”, כלומר הלוואי והמציאות שלנו היתה דומה קצת יותר למשל בסרט, הלוואי והיה בנמצא מישהו במציאות עם תעוזה כמו בסרט, שיוכל לשנות דברים מהיסוד, להפוך את המציאות על פיה, הלוואי ואנשים היו חוצים קווים בקלות כזו כמו בסרט – מאה צעדים, הם בדיוק המרחק. והשינוי שמגיע בסיפור הוא ההפתעה הגדולה – קמצוץ של תבלין שונה לא משנה את המקור, רק מעמיק את הטעם, מדגיש את כל מה שטוב בו.

אהבתי, נהניתי וממליצה בחום.

________________________________

לבלוג שלי – אוספת אוצרות

הצטרפו לעמוד התמונות שלי בפייסבוק

_________________________________

  • אם אהבתם את התמונה הזו והסיפור שלה ותרצו לא לפספס את התמונות הבאות והסיפורים שלהן,
    לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי - למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
    (תידרשו גם להסכים לקבל ניוזלטר של סלונה – גם זו לטובה) ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש.

 

 

עוד מהבלוג של Rivka Kofler

תצוגה מקדימה

לתת להן כח

רובנו לא יכולות אפילו לדמיין מה עוברת מנותחת סרטן השד, וטוב שכך. רובנו מדמיינות למשל, שיער נושר, ולא יודעות שגם שיער הריסים והגבות נושר, רובנו מדמיינות את הקלישאה...

תצוגה מקדימה

נוכח עוגות פריז

לפני יותר מעשר שנים, קרה ואבד לי הזכרון באחת. לי – שהייתי ספר טלפונים מהלך, ספר הסטוריה מסודר לפי תאריכים מדוייקים – הכל נעלם. נבהלתי. לצד התשבצים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אגם הצללים

פתח דבר אני לא ממש מצויה בעולם הפנטזיות הנוכחי (אם יש דבר כזה), אינני נוער וגם אין לי כאלה בבית די הרבה שנים, ובכל זאת, משהו בעטיפת הספר גרם לי מאוד לרצות לקרוא אותו. ולא רק...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה