הבלוג של Rivka Kofler

תמונה אחת וסיפור

אני צלמת-טיילת, מעצבת גרפית במקצועי, מבקרת במקומות שונים בעולם בנופים משגעים, מתחככת בתרבויות קרובות-זרות ומתבוננת דרך פריים התמונה הבאה שאצלם. כאן אשתדל לספר את הסיפור של כמה מהתמונות.

עדכונים:

פוסטים: 102

החל מדצמבר 2012

המומחים הרבים באולפני הטלוויזיה לא מדברים כמעט על יושבי כסאות הגלגלים ואלה שלא יכולים לסייע לעצמם. הם שקופים למלחמה הזו.

28/07/2014

יד

סידרו את החדר הגדול, זה שהם קוראים לו “סלון” סידור חדש. הרחיקו את כל השולחנות מהחלונות הגדולים ועכשיו הם יושבים קרוב קרוב אחד לשני בצד האחר של החדר, נושמים האחד את הנשימות של השני. אבל עדיף ככה.
משמח לראות שחשבו על כל המסכנים האלה השוהים במחלקה הסיעודית בעיר הדרומית, החשופה לאזעקות רבות, וכי איך יוציאו, העובדים המעטים, המסורים, יש לומר, את כולם לחדר בטוח בשניות הספורות של כל אזעקה? ואח”כ בחזרה? וחוזר חלילה?

המומחים הרבים באולפני הטלוויזיה לא מדברים כמעט על יושבי כסאות הגלגלים ואלה שלא יכולים לסייע לעצמם. הם שקופים למלחמה הזו.

“תלכי הביתה” אומרת לי אמא בשניה שראתה אותי, אפילו שחלפו שבועות מאז הביקור האחרון שלי. “לא חשבתי שתבואי. מה את עושה פה?” פה בערך נגמרו כל המילים הברורות, המובנות, שהן רבות יחסית, יש לציין.

האזעקות הארורות האלה שמפחידות כל כך את כולם, לא מפחידות אותה. “אני לא פוחדת” היא אומרת לי ביחד עם תנועת יד כזו הפוסלת אפילו את דבריה שלה. “מה שיהיה יהיה” היא אומרת הפעם בהונגרית, ועוברת שוב למילים בלתי מובנות, אבל אני מהנהנת כמבינה כדי לתת לה הרגשה טובה.

כנראה שאני מבינה. את התגובה. לא את מה שעבר עליה. כל כך הרבה מלחמות היו מנת חלקה. כאלה עם כדורים שורקים מעל ראשה עוד בהיותה ילדה, כשהיא נלחמת את מלחמת ההישרדות שלה, וכאלה עם דאגה בליבה, כשהיא כבר אם. בעצמה סיפרה פעמים אין ספור, אפילו כשלאף אחד לא היתה סבלנות להקשיב, לסיפורי הרעב, השוק השחור, המוות מסביב, הפחד הקיומי, השמחה של ימי השקט שאחריהם.

ארבע שנים שקטות היו לה בארץ, אחרי שהגשימה את חלומה והביאה את ילדיה לחוף מבטחים, כך היא חשבה. ואז, פרצה המלחמה הראשונה שלה כאן מיני רבות כל כך, שתפשה אותה בהפתעה גמורה. ומאז נהייתה לה התנועה הזו ביד שאומרת – “מה שיהיה יהיה”. גם אם תגיד אותן בשפה שאפילו היא לא מבינה, עדיין אבין את פירוש המילים. היא, ממלחמות לא מפחדת. לא על עצמה.

________________________________

התמונות שלי ניתנות לקנייה כאן 

הצטרפו לעמוד התמונות שלי בפייסבוק

_________________________________

  • אם אהבתם את התמונה הזו והסיפור שלה ותרצו לא לפספס את התמונות הבאות והסיפורים שלהן,
    לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי - למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
    (תידרשו גם להסכים לקבל ניוזלטר של סלונה – גם זו לטובה) ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש.

עוד מהבלוג של Rivka Kofler

תצוגה מקדימה

לתת להן כח

רובנו לא יכולות אפילו לדמיין מה עוברת מנותחת סרטן השד, וטוב שכך. רובנו מדמיינות למשל, שיער נושר, ולא יודעות שגם שיער הריסים והגבות נושר, רובנו מדמיינות את הקלישאה...

תצוגה מקדימה

נוכח עוגות פריז

לפני יותר מעשר שנים, קרה ואבד לי הזכרון באחת. לי – שהייתי ספר טלפונים מהלך, ספר הסטוריה מסודר לפי תאריכים מדוייקים – הכל נעלם. נבהלתי. לצד התשבצים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אגם הצללים

פתח דבר אני לא ממש מצויה בעולם הפנטזיות הנוכחי (אם יש דבר כזה), אינני נוער וגם אין לי כאלה בבית די הרבה שנים, ובכל זאת, משהו בעטיפת הספר גרם לי מאוד לרצות לקרוא אותו. ולא רק...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה