הבלוג של Rivka Kofler

תמונה אחת וסיפור

אני צלמת-טיילת, מעצבת גרפית במקצועי, מבקרת במקומות שונים בעולם בנופים משגעים, מתחככת בתרבויות קרובות-זרות ומתבוננת דרך פריים התמונה הבאה שאצלם. כאן אשתדל לספר את הסיפור של כמה מהתמונות.

עדכונים:

פוסטים: 102

החל מדצמבר 2012

מתוך סיפורים קצרים שכתבתי בטיול האחרון בפרובאנס

12/06/2014

דוכן הלחם בלורמרן

יום שישי, השוק השבועי בעיירה הציורית לורמרן בחבל לוברון שבפרובאנס. הבוקר מתעורר לאיטו ושדירת הדולבים מבהיקה במיוחד באור ראשון של שמש בוקר. האיכרים מגיעים ראשונים ומציבים את הדוכן שלהם ולאט לאט מסדרים את סחורתם הטרייה והצבעונית. הרחוב לא ארוך אך גדוש בכל טוב הארץ – פרחים ריחניים, סבונים, סלסלות, ירקות ופירות בריח משכר. בדוכן הגבינות אני מקבלת הסבר על איך צריך לבחון את גבינת העיזים שתתאים לטעם הרצוי, ובדוכן המניפות המוכר מחליף איתנו בדיחה.

ואז גילינו את דוכן הלחם. תור ארוך השתרך לפני דוכן מוכר הלחמים. בשקט ובשלווה עמדו כולם, מתבוננים על הדוכן העמוס בשפע לחמים מכל הסוגים ואלה התבוננו עליהם בחזרה…

המוכר הזריז שאל באדיבות, “איזה לחם להגיש לך אדוני?” “ומה לך גברת?” והלך לקצה הדוכן והביא ככר גדולה, בצע אותה לארבע ושאל “איזה חלק לתת לך?” ולקח תשלום ועבר עם חיוך לאיש הבא בתור, ושאל אף אותו באדיבות ועם חיוך נעים, דילג בחן לצד השני של הדוכן, בחר ככר ארוכה, רצה לבצוע לשניים אבל האיש ביקש שניים מאלה, בחיוך רחב ארז אותן המוכר בשקיות נייר ארוכות, הודה לקונה והמשיך ושאל את הגברת הבאה בתור.

ובכל הזמן הזה, מצלצל הטלפון שלו ללא הרף. מפסיק ומצלצל שוב והמוכר החייכן לא עונה. אנחנו שרגילים למוכרים שמדברים בזמן מתן השירות שיחות פרטיות, לרופאה שמפסיקה את תשומת ליבה בנו כי בנה מצלצל ובדיוק צריך אותה – עומדים ומשתאים איך החיוך לא מש מפיו של המוכר האדיב, שואל, בוחר את הלחם המתאים, בוצע, עוטף ומשלח את קוניו לשלום עם חיוך, ולא עונה לטלפון הטרדן. ביננו אנחנו מחליפים תסריטים אודות אשתו העצבנית שצריכה אותו בדחיפות, אבל אי-הידיעה לא מפחידה כנראה את המוכר החייכן.

הגיע התור שלנו והוא מבין בדיוק איזה לחם אנחנו רוצים, אפילו שאינו מדבר בשפתנו, רץ לצד השני, מביא את חתכ’ת הככר שבצע קודם, עוטף ומבקש תשלום. אנחנו שטרם הספקנו להתרגל לשטרות של יורו מתמהמים טיפה – אז הוא מבקש סליחה לרגע מקוניו, עונה לצלצול שעדיין צלצל, ומקבל הזמנה גדולה מאוד של מספר לחמים שהוא שם בצד.

בערב, על המרפסת של המלון, לקול טפטוף הגשם הקליל על מי הבריכה, פרסנו את הלחם השחור מלא מיני אגוזים ותאנים, מרחנו גבינת עיזים בשלה, עם זייתים שחורים בטעם פרובנסאלי, ורק אז שמנו לב לקבלה שקיבלנו מאיש הלחם החביב – לחם טעים של פעם,  שמו. (au bon vieux pain)

___________________________

התמונות שלי ניתנות לקנייה כאן 

הצטרפו לעמוד התמונות שלי בפייסבוק

_________________________________

  • אם אהבתם את התמונה הזו והסיפור שלה ותרצו לא לפספס את התמונות הבאות והסיפורים שלהן,
    לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי - למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
    (תידרשו גם להסכים לקבל ניוזלטר של סלונה – גם זו לטובה) ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש.

עוד מהבלוג של Rivka Kofler

תצוגה מקדימה

לתת להן כח

רובנו לא יכולות אפילו לדמיין מה עוברת מנותחת סרטן השד, וטוב שכך. רובנו מדמיינות למשל, שיער נושר, ולא יודעות שגם שיער הריסים והגבות נושר, רובנו מדמיינות את הקלישאה...

תצוגה מקדימה

נוכח עוגות פריז

לפני יותר מעשר שנים, קרה ואבד לי הזכרון באחת. לי – שהייתי ספר טלפונים מהלך, ספר הסטוריה מסודר לפי תאריכים מדוייקים – הכל נעלם. נבהלתי. לצד התשבצים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

אגם הצללים

פתח דבר אני לא ממש מצויה בעולם הפנטזיות הנוכחי (אם יש דבר כזה), אינני נוער וגם אין לי כאלה בבית די הרבה שנים, ובכל זאת, משהו בעטיפת הספר גרם לי מאוד לרצות לקרוא אותו. ולא רק...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה