הבלוג של Rivka Kofler

תמונה אחת וסיפור

אני צלמת-טיילת, מעצבת גרפית במקצועי, מבקרת במקומות שונים בעולם בנופים משגעים, מתחככת בתרבויות קרובות-זרות ומתבוננת דרך פריים התמונה הבאה שאצלם. כאן אשתדל לספר את הסיפור של כמה מהתמונות.

עדכונים:

פוסטים: 102

החל מדצמבר 2012

רגליי מכירות את הרחוב הזה, ואני מתקדמת בצעדים גדולים יותר ומספרת לחברתי את הסיפור שלי תוך כדי

10/04/2014

הבית

“נשחק משחק” אני אומרת לשותפתי למשימה, שמהותה לא רלוונטי לסיפור הזה, “נגיד שאנחנו מטיילות בחו”ל, נגיד שאנחנו תיירות”, הרי לא הייתי בעיר הזו יותר משלושה עשורים… טוב, הטיול של יום שישי ההוא לכאן לפני שנתיים לא נחשב, כי אז כמו תיירים של ממש הלכנו רק ברחוב הראשי שיורד לים, טיילנו בטיילת המפורסמת ואכלנו במסעדה של תיירים אמיתיים שאפילו התפריט שלה הודפס בצרפתית, והאוכל שהוגש לנו כאילו הוקפא בשנות ה-70 המוקדמות והופשר עבורנו במיקרו…

 

היא נענית לי ואנחנו הולכות לעבר היעד המרוחק כמעה מהחנייה היחידה שמצאנו אחרי יאוש רב, תוך כדי שאני מתלהבת ממראות הדרך – בלוני גז העומדים בחצר עזובה, כמותם לא ראיתי מאז למדו להטמין אותם באדמה, והם אפילו נדמים לי יפים עם כל הפרגים האדומים סביבם, ולמרות שאנחנו צריכות לפנות שמאלה, הרגליים מושכות אותי ימינה. “אני מכירה את הרחובות האלה”, אני אומרת לחברתי, אפילו שכל מיני בנייני זכוכית חדשים מבצבצים מעל הבתים הישנים האלה, רגליי מכירות את הרחוב הזה, ואני מתקדמת בצעדים גדולים יותר ומספרת לה את הסיפור שלי תוך כדי.

 

בחופשה השנתית של אבא שלי בת השבועיים, בילינו כאן שבוע אצל אחותו הבכירה, את השבוע השני אצל האחות הצעירה. כך כל שנה. זכרונות הילדות שלי כרוכים ממש במרצפות העקומות האלה שאנחנו נזהרות שלא יכשילו אותנו, הנה ממש מפינת הרחוב הזו היינו הולכות, אמא ואני לבוטיק של אנט שהיתה מייבאת בגדים מפריז, כך לפחות אמרה, וכל שנה היתה אמא קונה לי שם בגד כלשהו, חגיגי, והנה הסופר הקטן הזה שהיה פעם המכולת אליה נשלחתי מדי בוקר של שבוע החופשה השנתית לקנות חצי לחם לבן ופרוסות גבינה צהובה שהמכול’ניק היה פורס לארוחת הבוקר החגיגית, העיניים תרות ואני מחפשת את הבית שהיה שונה מכל הבתים ברחוב, יש לו סימן היכר – הוא שוכן מפלס אחד נמוך מהרחוב, ואנחנו הילדים היה לנו משחק תחרות של קפיצות משביל הכניסה המוגבהה אל הדשא שלמטה, אז זו היתה חוויה מיוחדת במינה.

והלא יאומן קרה – והנה אני עומדת לפניו – הוא נשאר בדיוק כפי שהיה, השביל אותו שביל רק שהוא לא כל כך גבוה כמו שזכרתי, והתריס המוגף מגלה את אותן סצינות שהתרחשו מאחוריו ממש לא מזמן, לפני כארבעים שנה, ורק אני – אחרת, כמו תיירת מצלמת מכל הזוויות שתישאר גם תמונה למזכרת.

____________________________________

התמונות שלי ניתנות לקנייה כאן 

הצטרפו לעמוד התמונות שלי בפייסבוק

_________________________________

  • אם אהבתם את התמונה הזו והסיפור שלה ותרצו לא לפספס את התמונות הבאות והסיפורים שלהן,
    לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי - למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
    (תידרשו גם להסכים לקבל ניוזלטר של סלונה – גם זו לטובה) ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש.

 

 

עוד מהבלוג של Rivka Kofler

תצוגה מקדימה

לתת להן כח

רובנו לא יכולות אפילו לדמיין מה עוברת מנותחת סרטן השד, וטוב שכך. רובנו מדמיינות למשל, שיער נושר, ולא יודעות שגם שיער הריסים והגבות נושר, רובנו מדמיינות את הקלישאה...

תצוגה מקדימה

נוכח עוגות פריז

לפני יותר מעשר שנים, קרה ואבד לי הזכרון באחת. לי – שהייתי ספר טלפונים מהלך, ספר הסטוריה מסודר לפי תאריכים מדוייקים – הכל נעלם. נבהלתי. לצד התשבצים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אגם הצללים

פתח דבר אני לא ממש מצויה בעולם הפנטזיות הנוכחי (אם יש דבר כזה), אינני נוער וגם אין לי כאלה בבית די הרבה שנים, ובכל זאת, משהו בעטיפת הספר גרם לי מאוד לרצות לקרוא אותו. ולא רק...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה