הבלוג של Rivka Kofler

תמונה אחת וסיפור

אני צלמת-טיילת, מעצבת גרפית במקצועי, מבקרת במקומות שונים בעולם בנופים משגעים, מתחככת בתרבויות קרובות-זרות ומתבוננת דרך פריים התמונה הבאה שאצלם. כאן אשתדל לספר את הסיפור של כמה מהתמונות.

עדכונים:

פוסטים: 102

החל מדצמבר 2012

איך לעזאזל דוקא בפריז היפה מול חלון הראווה המקושט, עמוס בעוגות יפייפיות למראה צף ועלה הזכרון של המטבח החדגוני של אמא שלי.

27/02/2014

עוגות פריז

לפני יותר מעשר שנים, קרה ואבד לי הזכרון באחת. לי – שהייתי ספר טלפונים מהלך, ספר הסטוריה מסודר לפי תאריכים מדוייקים – הכל נעלם.
נבהלתי.
לצד התשבצים שהתחלתי למלא כדי לאמן את המוח, התחלתי לכתוב מחברת שקראתי לה “לזכור”. סחבתי אותה איתי בתיק וכתבתי בה כל אימת שזכרון צף ועלה. כתבתי בה דברים שחשבתי שהם יהיו הראשונים שודאי אשכח, לא כתבתי בה את כל מה שהיה לי ברור שלעולם יישאר איתי. והנה מסתבר לי שזה לא שריר רצוני, הזכרון, שאין לי שום שליטה עליו, על מה שישאר איתי ומה שיתאדה לחלוטין, ומה שישתבש ויתחפש למשהו אחר.

מאז ששב אלי זכרוני, יש ימים טובים יותר וכאלה שפחות, יש ימים בהם הזכרון צף ועולה, ולא יאומן עד כמה מפורט הוא יכול להיות, ויש ימים שהכל עולה בענן גדול שמכסה גם על עצם הארוע ולא ברור בכלל אם הוא התרחש. יש והכל נכלל ב”הכל בסדר, זה פשוט שיש לך כל כך הרבה דברים לזכור” ויש פשוט הדחקה. שהגוף לא רוצה לזכור. באיזו קטגוריה נכלל הסיפור הבא? לא אדע.

כל פעם מחדש אני נדהמת מהאופן שבו הזכרונות שלי נכרכים זה בזה.  איך לעזאזל דוקא בפריז היפה מול חלון הראווה המקושט, עמוס בעוגות יפייפיות למראה צף ועלה הזכרון של המטבח החדגוני של אמא שלי.  אני עומדת מחוץ לחלון הראווה בפריז, והעוגות הקטנות האלה של גזע עץ כרות מערבבות את החג שלהם בזכרונות ימי הילדות שלי, עבורם זו עוגת חג מולד שמחה ועליזה, כמו שרק שם יודעים לשמוח ולעלוז בחגים – עם כל האורות והקישוטים מסביב, עבורי זו היתה העוגה הכי חגיגית וצבעונית שאמא שלי ידעה להכין בימים שצבעים היו מורכבים מחום של שוקולד ולבן של קרם מרגרינה, כמו אומרים – נכניס קצת שמחה באפור, אבל קצת, שלא תתלהבי יותר מדי.

עוגות יום הולדת ועוגות של חג תמיד היו בצורת גזע עץ כרות. משהו שאמא שלי הביאה כנראה מהיערות של שם, שבמדבר של כאן אי אפשר היה לדמיין. עוגות יום הולדת היו מאמץ גדול. הרבה שעות במטבח שהיינו אמורים להעריך, וכנראה שגם הפתעלנו והערכנו.

את יודעת אמא שעוד מעט פורים? את זוכרת שהיית מכינה לכבוד פורים, חוץ מאוזני המן עוגיות כאלה מגולגלות??? כך אני מנהלת שיחה חד צדדית עם אמא שלי שלא ממש מראה סימני הבנה או זכרון בזמן האחרון, אבל עכשיו אמרה “דיוש” שזה שם עוגת אגוזים בהונגרית, ואני שמחה שהיא הבינה את הזכרונות שלי.  אני מסתכלת על קצה החיוך שלה ויש לי זמן פתאום לגלגל בראש את התמונה הזו שכנראה הדחקתי עמוק עמוק, של ילדה קטנה שיושבת למרגלות שולחן המטבח שעליו נמתח הבצק בעזרת מערוך, לעובי של סדין דק, כמעט שקוף, ואח”כ נמרחת עליו מרגרינה רכה רכה כדי שתנועות המריחה לא יקרעו את הבצק העדין, ובשכבה הבאה מגיעים האגוזים המרוסקים דק דק מעורבבים בגבישי סוכר לבן וגרידת לימון ואיך שהתפעלתי ממלאכת הגלגול שהיא יודעת לגלגל מבלי לקרוע אפילו טיפה את הבצק הכל כך דק ועדין. אחרי האפיה חתכה לפרוסות, והן היו טעימות כשהיו טריות וגם כשהיו בנות שבוע.  

עוגת אגוזים זה עוד קל, ואיך אסביר את העץ הכרות? בכל חג היתה עמלה על עוגת הרולדה, מתאמצת לשוות לה מראה של גזע עץ כרות, ואני שלא ראיתי אמיתיים כאלה מעולם, לא הבנתי למה הרולדה דומה ולמה היא חגיגית, אבל אז הגיע השלב בו הכינה גרזן קטן משוקולד, והיה צריך להיות שקט סביבה כשהיא עיצבה אותו, כדי שתדייק ולא יישבר השוקולד באמצע, והניחה במקפיא ללילה שלם כדי שיתקשה, ויוכל להפוך את מראה הגלילה למראה של הדבר האמיתי, עם ענפים ושלג עשוי פתיתי קוקוס, ואני הייתי מתגנבת בלילות ההם להביט בפלא במקפיא, רוצה נורא לטעום אבל מיד מדיימנת את הדמעות של אמא בבוקר כשתגלה שחסר לה חלק מהיצירה, מרגישה בכל חלקי הפה את טעם השוקולד, כמו עכשיו נוכח הרולדה שמדמה גזע עץ אישי שצילמתי, כשאני מדמיינת את טעם העוגה הצרפתית שכולה עשויה חמאה משובחת, אוורירית וטעימה אבל זוכרת למה לא טעמתי, כי הרי רציתי לשמר את טעם הילדות ההוא שבזכרון, שלא יישכח…

_____________________________________

התמונות שלי ניתנות לקנייה כאן

הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלי

 

________________________________

  • אם אהבתם את התמונה הזו והסיפור שלה ותרצו לא לפספס את התמונות הבאות והסיפורים שלהן,
    לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי - למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
    (תידרשו גם להסכים לקבל ניוזלטר של סלונה – גם זו לטובה) ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש.

עוד מהבלוג של Rivka Kofler

תצוגה מקדימה

לתת להן כח

רובנו לא יכולות אפילו לדמיין מה עוברת מנותחת סרטן השד, וטוב שכך. רובנו מדמיינות למשל, שיער נושר, ולא יודעות שגם שיער הריסים והגבות נושר, רובנו מדמיינות את הקלישאה...

תצוגה מקדימה

אגם הצללים

פתח דבר אני לא ממש מצויה בעולם הפנטזיות הנוכחי (אם יש דבר כזה), אינני נוער וגם אין לי כאלה בבית די הרבה שנים, ובכל זאת, משהו בעטיפת הספר גרם לי מאוד לרצות לקרוא אותו. ולא רק...

תצוגה מקדימה

בוטיק הפנאי - ארוע בצהוב

המקום: בוטיק הפנאי, בו מארגנת אילנה כהן ערבים נעימים כאלה (לפעמים גם בקרים) שבו יש קודם כל שולחן מעוצב להפליא, עמוס במאכלים טעימים ומפנקים ואח"כ הרצאה או...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה