הבלוג של Rivka Kofler

תמונה אחת וסיפור

אני צלמת-טיילת, מעצבת גרפית במקצועי, מבקרת במקומות שונים בעולם בנופים משגעים, מתחככת בתרבויות קרובות-זרות ומתבוננת דרך פריים התמונה הבאה שאצלם. כאן אשתדל לספר את הסיפור של כמה מהתמונות.

עדכונים:

פוסטים: 102

החל מדצמבר 2012

חזרתי לפני שבוע מחמישה ימים נפלאים בפריז. על שתיים מהתערוכות בהן ביקרנו, כתבתי כאן.

30/12/2013

פריז, העיר היפה בעולם, העיר שהיתה מופת ודוגמא לכל ערי העולם בארכיטקטורה, בתכנון ערים, באמנות. פריז לימדה אותי לראשונה איך מסתכלים על אמנות פנים מול פנים וכל מה שבא אחריה היה רק בהשוואה אליה. בפריז למדתי את המושג “מיטב יצירות האמנות”, במוזיאונים שלה שכנה כמות נכבדה של יצירות מהחשובות בעולם האמנות, ומעולם לא עצרתי לחשוב על כך שאין אמת אחת, ושאולי יש מי שמוביל אותי לחשיבה מאוד מסויימת על העובדה הזו, כי בפריז של תחילת שנות השמונים עבודות של אמניות-נשים לא ניתלו על קירות המוזיאונים. הן גם נעדרו מספרי הלימוד מהם למדתי תולדות האמנות בטרם הגיעי לפריז לראשונה (בדקתי אתמול את אותם ספרים כדי להיווכח שהזכרון שלי תקין), ונעדרו מהאלבומים עבי הכרס שקנינו וקיבלנו כמתנת יום הולדת. אי לכך האמנתי שנשים לא יצרו, לא עד שנות ה-60 של המאה הקודמת (להוציא בודדות), בכל מקרה לא אמנות ולא כזו שראויה להכלל בתערוכות חשובות במוזיאונים החשובים. היום עם ערעור כמעט כל האמיתות שידעתי פעם, גם האמת הזו מתערערת.

כ-10 שנים אני עוקבת בהשתאות אחר גילויי אמנות נשים ברחבי העולם והצגתה, אוהבת את הרחבת מושג האמנות גם לתחומים חדשים כמו למשל הקילט המרתק של הרייט פאוורס המספר את סיפורי התנ”ך שראינו בבוסטון, כמו שימוש בחומרים מעניינים שאינם צבעי שמן כמו סריגים וחרוזים, עוקבת בעניין אחר גילוי אמניות שתמיד היו קיימות אך לפתע פתאום מישהו חושב שהן מספיק חשובות כדי להכלל בתערוכות המסקרות את אמנות המאה ה-20 ותוהה מאילו מרתפים העלו אותן. אז מה פתאום כל כך התפעלתי מריבוי נשים יוצרות דווקא בתערוכת הקבע של מוזיאון פומפידו, שראינו השבוע? כי פריז היא האוטוריטה?

בתערוכת הקבע בפומפידו פגשנו בין היתר, את הציור היפה למעלה והוא של חנה אורלוף, פסלת ישראלית שחיה בפריז, כך אני לומדת מויקיפדיה. יש בציור הזה משהו שאני לא יכולה לשים עליו את האצבע, משהו שהופך אותו לציור שצויר בידי אשה ודרך עיניים נשיות – קווי משיכת המכחול אחרות, והעירום הנשי כאן ודאי שונה מציורים דומים שצוירו בידי גברים – יש לו הקשר ברור לסיפור המוצג בציור.
אלא שהתובנה הזו וההתבוננות השונה שלנו, היא תוצאה של תערוכה אחרת, חשובה ומעניינת שראינו במוזיאון ד’אורסיי, יום קודם לכן, בנושא העירום הגברי.
כבר בהצגתה, שואלת התערוכה מדוע בעצם זו התערוכה השנייה מעולם שהציגה עירום גברי כנושא (הראשונה היתה בוינה לפני כשנה)? התערוכה מחולקת לנושאי משנה כמו “קדושה”, גיבור”, תשוקה”, כאב” ועוד. בכל אחד מהנושאים האלה מקובצות עבודות מכל מיני סגנונות ותקופות כשהחוט המקשר בינהן הוא הנושא שלשמו קובצו יחדיו בחדר אחד. ההקשר מאוד מפתיע. זה לא סוד שההתייחסות שלנו לעבודת אמנות משתנה בהתאם להכוונת האוצר/ת. הדוגמא הטובה ביותר לטענה זו הם עבודותיו הידועות של לוסיין פרויד שהוצגו בעבר כפרובוקטיביות וגסות רוח, ועתה כשהן תחת הכותרת “כאב”, ההתבוננות בהן משתנה והופכת לאמפטית, הגם שבתור אשה לא אוכל לעולם לחוש את אותן תחושות. אני לומדת מתוך הפרק “גיבור” שהמילה באנגלית HERO” ” נגזרת ממילה יוונית המתארת עירום גברי, שהתרבות היוונית כידוע האדירה מאוד .

ההתבוננות בתערוכה זו גורמת לי דווקא להרהר בהצגת העירום הנשי באמנות הגברית, ועל הקביעה שעירום נשי הוא “אמנותי” ועל כן מצויירות בעירומן המוחלט ללא הקשר לסיפור הציור, כשהגברים לידן מצויירים כשהם לבושים חליפות שלושה חלקים, על דוגמניות העירום ששימשו אמנים לאורך מאות שנים. עוד אני מגלה בתערוכה הזו, שאמנים מכל הזרמים ציירו מקבילות גבריות לתמונות נשים מאוד ידועות, אלא שאני לא מכירה אותן לא מספרי האמנות ולא מהתערוכות הרבות שראיתי במוזיאונים שונים בעולם.
עם כל התובנות, אנחנו יוצאים אל תערוכות הקבע במוזיאון ד’אורסיי, המאכלס בעיקר אמנות אימפרסיוניסטית, והפעם יש לנו פרספקטיבה נוספת להתבוננות בציורים המקסימים שלו.

לצפייה באלבום התמונות שלי

הצטרפו לעמוד התמונות שלי בפייסבוק וצפו בתמונות מפריז

_________________________________

  • אם אהבתם את התמונה הזו והסיפור שלה ותרצו לא לפספס את התמונות הבאות והסיפורים שלהן,
    לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי - למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
    (תידרשו גם להסכים לקבל ניוזלטר של סלונה – גם זו לטובה) ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש.

עוד מהבלוג של Rivka Kofler

תצוגה מקדימה

לתת להן כח

רובנו לא יכולות אפילו לדמיין מה עוברת מנותחת סרטן השד, וטוב שכך. רובנו מדמיינות למשל, שיער נושר, ולא יודעות שגם שיער הריסים והגבות נושר, רובנו מדמיינות את הקלישאה...

תצוגה מקדימה

נוכח עוגות פריז

לפני יותר מעשר שנים, קרה ואבד לי הזכרון באחת. לי – שהייתי ספר טלפונים מהלך, ספר הסטוריה מסודר לפי תאריכים מדוייקים – הכל נעלם. נבהלתי. לצד התשבצים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

אגם הצללים

פתח דבר אני לא ממש מצויה בעולם הפנטזיות הנוכחי (אם יש דבר כזה), אינני נוער וגם אין לי כאלה בבית די הרבה שנים, ובכל זאת, משהו בעטיפת הספר גרם לי מאוד לרצות לקרוא אותו. ולא רק...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה