הבלוג של Rivka Kofler

תמונה אחת וסיפור

אני צלמת-טיילת, מעצבת גרפית במקצועי, מבקרת במקומות שונים בעולם בנופים משגעים, מתחככת בתרבויות קרובות-זרות ומתבוננת דרך פריים התמונה הבאה שאצלם. כאן אשתדל לספר את הסיפור של כמה מהתמונות.

עדכונים:

פוסטים: 102

החל מדצמבר 2012

לא תמיד גירשתי ממני ככה את הגשם. למעשה תמיד אהבתי אותו – מאז שאני זוכרת את עצמי.

07/12/2013

כל הדרך הסתכלתי על האופק מלא העננים המדהימים ביופיים אך שחורים, חרדה מהרגע שהם יורידו גשם. לא רוצה היום. היום אני רוצה שמש. גם כשהטיפות נגעו בשימשה הקדמית לא הפעלתי מגבים, כאילו – אם אתכחש, הם לא יהיו שם. אמא קידמה את פני בחיוך, אז מיהרתי ועזרתי לה ללבוש שיכבה נוספת של בגדים והורדתי אותה לחצר להראות לה את השמש המחייכת בחורף שהואיל בטובו להגיע. הרבה יותר נעים לי לטייל איתה בחוץ. היא מנסה לומר לי משהו במשפטים שבורים, במילים שלא במקומן הנכון, “לא חשוב, זה בכלל לא חשוב” היא אומרת לי בתסכול. “תשירי” אני אומרת לה. אם תשירי את המשפט בטח תצליחי. היא מחווה בתנועת יד אל עבר המצלמה שלי, כאילו אומרת “רק עבורה אני מוכנה לשיר”. בהישמע הקליק היא נענית לי ושרה משפט שלם בלי להתבלבל. ועל פני מתפשט חיוך רחב. הצלחתי להבין.

אבל לא תמיד גירשתי ממני ככה את הגשם. למעשה תמיד אהבתי גשם – מאז שאני זוכרת את עצמי. הוא תמיד נראה לי נעים ומזכך. כל השנה חיכיתי לו, לרגעים האלה שריח האוויר יהיה נקי, שכל הרחובות יהיו רק שלי. אני המשוגעת שמטיילת בגשם כשכולם בורחים ממנו.

הגשם גם היה מן סיבה כזו לחיבוקים של אמא מבעד לשמיכת הפוך העבה, מן ברית כזו ביננו, מן רגע כזה בו ידעתי שהיא מקבלת אותי למרות שלא מבינה. “אני צריכה שתעשי עבורי משהו”, אמרה, מוצאת לי משימה כדי להוציא אותי החוצה בדיוק כשהרעמים חותכים את השמיים בקול צעקה.

“תחזיקי חזק” אמרה לי כשהיא נותנת לי שטר של 100 לירות, “זה המון כסף” היא הסבירה לי, “ואת צריכה לקבל הרבה עודף. תספרי. שלא יטעה המוכר, ותעטפי היטב את ככר הלחם שתקני, שלא יירטב בגשם, אולי תטמיני אותו מתחת למעיל…” ואני זינקתי מהמיטה, לובשת את כל השכבות שהיא ציוותה עלי ללבוש, כדי לא לגרום לה חלילה להתחרט, ורצתי החוצה עד למכולת, מרחק מטרים ספורים מהבית, מחזיקה כל כך חזק את השטר “הגדול” בשתי ידיים עד שבטח נעשו כחולות ולא מקור. מקפצת בין הטיפות המלטפות, מנגבת בגב היד הרטובה ממילא את הפנים הנרטבות שוב ושוב וממשיכה כאילו כלום מדלגת משלולית לשלולית, משמיעה מן ספלש ספלש כזה…

אני מקווה שספרתי היטב את כל המטבעות והשטרות שהמוכר החזיר לי. היא לא העירה דבר כשחזרתי, רק חייכה חיוך גדול של אמא ששמחה בשמחת ילדתה. לא ראיתי את החיוך הזה הרבה פעמים…

_______________________________

לצפייה באלבום התמונות שלי

הצטרפו לעמוד התמונות שלי בפייסבוק

_________________________________

  • אם אהבתם את התמונה הזו והסיפור שלה ותרצו לא לפספס את התמונות הבאות והסיפורים שלהן,
    לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי - למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
    (תידרשו גם להסכים לקבל ניוזלטר של סלונה – גם זו לטובה) ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש.

עוד מהבלוג של Rivka Kofler

תצוגה מקדימה

לתת להן כח

רובנו לא יכולות אפילו לדמיין מה עוברת מנותחת סרטן השד, וטוב שכך. רובנו מדמיינות למשל, שיער נושר, ולא יודעות שגם שיער הריסים והגבות נושר, רובנו מדמיינות את הקלישאה...

תצוגה מקדימה

נוכח עוגות פריז

לפני יותר מעשר שנים, קרה ואבד לי הזכרון באחת. לי – שהייתי ספר טלפונים מהלך, ספר הסטוריה מסודר לפי תאריכים מדוייקים – הכל נעלם. נבהלתי. לצד התשבצים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

אגם הצללים

פתח דבר אני לא ממש מצויה בעולם הפנטזיות הנוכחי (אם יש דבר כזה), אינני נוער וגם אין לי כאלה בבית די הרבה שנים, ובכל זאת, משהו בעטיפת הספר גרם לי מאוד לרצות לקרוא אותו. ולא רק...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה