הבלוג של Rivka Kofler

תמונה אחת וסיפור

אני צלמת-טיילת, מעצבת גרפית במקצועי, מבקרת במקומות שונים בעולם בנופים משגעים, מתחככת בתרבויות קרובות-זרות ומתבוננת דרך פריים התמונה הבאה שאצלם. כאן אשתדל לספר את הסיפור של כמה מהתמונות.

עדכונים:

פוסטים: 102

החל מדצמבר 2012

לא יתכן שלא חשבה על צבעי השקיעה לבד. לא יתכן שמעולם לא התפעלה משקיעה כלשהי. האם מעולם לא חשבה שציור יכול לבטא רגש? או שחשבה שילדים צריכים ללמוד את הבסיס לפני שמותר להם להפליג על כנפי הדמיון?

11/11/2013

נזכרתי במרים הגננת כשראיתי את הסטטוס הזה שהקסים אותי הבוקר, בגלל שזה כל כך רחוק מהחוויה שלי. זה היה שמה – “מרים הגננת” לא בשום צירוף אחר. היא היתה הגננת הכי מפורסמת בישוב שלנו. הורים נלחמו על הזכות של ילדיהם לבקר בגן העירוני שלה. אנחנו לא היינו צריכים להלחם כי “היינו שייכים” אליה מתוקף כתובת מגורינו. ציפינו לגדולות ונצורות. אפילו התכוננו. אמרו לנו שהיא “טובה מאוד לילדים” ולא כל כך להורים. בסדר. אמרו לנו שהיא דורשת “המון” מהילדים. בסדר. אבל לא התכוננו לשמרנות. היא היתה עבורנו כמו קוץ יפייפה בשעת שקיעה עת השמיים נצבעים בשלל צבעים חמים.

יום אחד היא קראה לנו לשיחה, אחת מיני רבות. “הילדה מציירת שמיים בורוד” היא שטחה את טענותיה. “הסברתי לה”, היא אמרה לנו, “ששמיים מציירים בתכלת, הנה תסתכלו גם אתם על השמיים – אתם רואים שהם בצבע תכלת?”
ניסיתי להסביר לה על חשיבות הדמיון, ועל ביטוי עצמי, ושהילדה בסה”כ בת 4, ושאני מרשה לה, ושבבקשה לא תתערב בציורים היפים של הילדה המוכשרת – כלום לא עזר לי, עד ששלפתי את טיעון המחץ – “רגע לפני השקיעה, רגע לפני שהשמש נוגעת בים, השמיים נצבעים בורוד ובכתום ולפעמים גם בסגול” אמרתי לה. זה שכנע אותה, אולי כי נגעתי במציאות.

לא יתכן שלא חשבה על צבעי השקיעה לבד. לא יתכן שמעולם לא התפעלה משקיעה כלשהי. האם מעולם לא חשבה שציור יכול לבטא רגש? או שחשבה שילדים צריכים ללמוד את הבסיס לפני שמותר להם להפליג על כנפי הדמיון? מה גרם לה להיות מקובעת ולדרוש מכל הילדים להתיישר לפי אותו קו? “הילדה לא יודעת להרכיב פאזלים” היא אמרה לנו בשיחה אחרת. “אבל היא מרכיבה הרכבות מסובכות של לגו ובסבלנות רבה”, אמרנו לה, ו”אל תלחצי עליה כי הפאזל יבוא מאליו מתישהו”. לא עזר לנו. היא לימדה אותה שהכי חשוב בעולם זה לדעת להרכיב פאזלים… את אחד הויכוחים (המאוד אדיבים) שלנו, היא פתרה בפתרון מאוד יצירתי – “אז תבואי ביום שישי להסביר לילדים מה זה דמיון בציור” אתגר לא קטן אני חייבת לומר, שהרי ילדים בני 4 מדמיינים כל הזמן… שבוע שלם חיפשתי מוצא – איך לעזאזל מסבירים לילדים מה שכל כך ברור להם, רק כדי שהגננת תשחרר קצת סוף כל סוף?

גייסתי את ארבעת העצים של קלוד מונה. הוא צייר אותם בכל העונות בכל מיני צבעים. ביקשתי מהילדים לעצום עיניים, לדמיין שהם רואים עצים ולספר לי באיזה צבע הם רואים אותם. ברור שהם ראו אותם בכל צבע אפשרי – כולם חוץ מילדה אחת שראתה חושך…. וכשפקחו את העיניים הראיתי להם את הציורים הצבעוניים – והם בכלל לא הביעו פליאה, כי העצים שלהם כבר נצבעו דקה קודם, עת דימיינו, בכל צבעי הקשת, ודקה אחרי גם ממש על הדפים שהנחתי לפניהם.

מרים הגננת לא הבינה.

________________________________________

לצפייה באלבום התמונות שלי

הצטרפו לעמוד התמונות שלי בפייסבוק

_________________________________

  • אם אהבתם את התמונה הזו והסיפור שלה ותרצו לא לפספס את התמונות הבאות והסיפורים שלהן,
    לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי - למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
    (תידרשו גם להסכים לקבל ניוזלטר של סלונה – גם זו לטובה) ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש.

עוד מהבלוג של Rivka Kofler

תצוגה מקדימה

לתת להן כח

רובנו לא יכולות אפילו לדמיין מה עוברת מנותחת סרטן השד, וטוב שכך. רובנו מדמיינות למשל, שיער נושר, ולא יודעות שגם שיער הריסים והגבות נושר, רובנו מדמיינות את הקלישאה...

תצוגה מקדימה

נוכח עוגות פריז

לפני יותר מעשר שנים, קרה ואבד לי הזכרון באחת. לי – שהייתי ספר טלפונים מהלך, ספר הסטוריה מסודר לפי תאריכים מדוייקים – הכל נעלם. נבהלתי. לצד התשבצים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

אגם הצללים

פתח דבר אני לא ממש מצויה בעולם הפנטזיות הנוכחי (אם יש דבר כזה), אינני נוער וגם אין לי כאלה בבית די הרבה שנים, ובכל זאת, משהו בעטיפת הספר גרם לי מאוד לרצות לקרוא אותו. ולא רק...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה