הבלוג של Rivka Kofler

תמונה אחת וסיפור

אני צלמת-טיילת, מעצבת גרפית במקצועי, מבקרת במקומות שונים בעולם בנופים משגעים, מתחככת בתרבויות קרובות-זרות ומתבוננת דרך פריים התמונה הבאה שאצלם. כאן אשתדל לספר את הסיפור של כמה מהתמונות.

עדכונים:

פוסטים: 102

החל מדצמבר 2012

יש לי קשר עמוק לרגעים כאלה. הם אלה שאורגים עבורי זכרונות יפים של ימים טובים, אני אוהבת את החלוקה מחדש, את השידוך ששידכתי בין פיסות חיים שונות.

08/11/2013

מרוקנת. מרגישה מרוקנת מבפנים. מרגע שסיימתי לעצב אתר שהוא כולו שלי (rivka kofler photography) ולחצתי על כפתור “פרסמי” יש לי תחושה של ריק. כאילו אין פיסות זיכרון שמחכות להיכתב, כאילו אין עוד תמונות שיש להן סיפור, שמזכירות סיפורים מתוקים ותחושות. אני הרי זוכרת כמעט כל תמונה מתוך האלפים שצילמתי – את המקום המדויק בו עמדתי או ישבתי או כרעתי כדי לקבל את הקומפוזיציה המושלמת, ורגע אחרי להתחרט ולהתמקם מחדש. גם התמונות האלה שלא זכרתי עד שעלעלתי וחיפשתי, ברגע שראיתי – נזכרתי מה אכלנו לפני או אחרי או כמה כאבו לי הרגליים מרוב הליכה ואיך ישבנו על הספסל לנוח אבל היד האוחזת במצלמה המשיכה לעבוד עוד ועוד…

בלילה חלמתי את התמונה הזו שצולמה בגני בוצ’רדס, באי ויקטוריה קנדה – הגנים הבוטניים היפים ביותר שראיתי, לדעתי. היו שם קורי העכביש האלה אל מול קרני השמש שזה עתה הפציעו אחרי שכל הבוקר ירד גשם. בכניסה, יחד עם הכרטיסים חילקו מטריות לבנות רחבות, אבל אנחנו מיד החזרנו כי פסק הגשם, ומכל היופי של גני הפרחים רחבי הידיים, המפוסלים והמאורגנים והמדיפים ריחות טובים משל הבשמים הכי יקרים הזדקר ביופיו הסריג הנפלא הזה שטווה מר עכביש ולי היה רגע של נחת כי כל יופיו והדרו השתקפו בתמונה שלי. כמובן שצולמו תמונות אחרות שמתארות את מה שהגן המדהים הזה מכיל, אבל הקורים האלה – הם עבורי התמונה שתצית את הזיכרון.

יש לי קשר עמוק לרגעים כאלה. הם אלה שאורגים עבורי זיכרונות יפים של ימים טובים. לא לכולם יש לי תעוד. המון תמונות אני שומרת רק בזיכרון. לא זה של ההארד דיסק אלא בזכרון האמיתי שלי. אני מתכוונת לכל אותן תמונות שלא צילמתי מעולם ובכל זאת הרשימו אותי עד מאוד. אני יכולה לזכור את הסמטה, את השעה הכמעט מדוייקת של היום על פי מיקומה של השמש בתמונה. לרוב אני זוכרת את כל התפאורה שמסביב ולפי זה אני יכולה למקם על המפה, אבל לפעמים זה רק “הכפר ההוא” “הכביש היפה שהגענו אליו מהאגם המקסים”.
אחת התמונות הכי מרשימות מהאלבום ההוא שאני לא יכולה לחלוק עם אף אחד, שייך לונציה 1982, בתחנת הרכבת אליה הגענו ב”אוטובוס סירה” אחרי שבילינו בה שלושה ימים נפלאים. שם ליד אחת הקופות עמדה בחורה טמירה, יפייפיה, שחורה, ששיערה המקורזל שהאריך עד אחרי מותניה היו בעיניי מחזה נדיר יותר מרחובות שהם תעלות מים. בימים ההם נשים לבנות גיהצו את שערן כדי שיהיה חלק וישר כמו “מקלות”, ונשים שחורות התהדרו בתסרוקת קצרה שעיטרה את פניהן ונקראה “אפרו” ע”ש היבשת שבה יש שיער מקורזל מאוד. מעודי לא ראיתי שיער כזה שיודע לגדול לאורכים כאלה. הייתי מוקסמת ביותר! חשבתי שהיא פורצת דרך, שהיא נועזת, שהיא מדהימה ביופיה, אפילו שאני לא זוכרת שראיתי את פניה.

בתמונה אחרת היו אותם זוג איכרים לא צעיר למראה, איש ואשה שלפני דקותיים גמרו לקטוף את כל התפוחים מהעץ הבודד שלהם בשדה בטירול, מתחתם שמיכה של עלי שלכת, ממול השמש בזווית של שקיעה מטילה עליהם ועל השדה אור יקרות, והם – ישובים בעייפות שלאחר מעשה על קוביית חציר מתחת לעץ שהניב תנובה יפה, שק תפוחים גדול שהונח לשמאלם, והם נראים כמו ציור אימפרסיוניסטי רווי צבע. הקליק על המצלמה שנשלפה באיטיות רבה מדי, איחר לבוא, כי הרמזור התחלף באכזריות רבה מאדום לירוק והיינו חייבים לנסוע כדי לא לעכב את שביל המכוניות הארוך שמאחורינו ואני ידעתי שאת הזדמנות הפז הזו לואן גוך משלי הפסדתי.

תמונות רבות אחרות שייכות לנופים מדהימים שנגלו בעיקול הכביש ללא מפרץ עצירה לצילום והיו כל אותן תמונות שרציתי לצלם בכל אותם מוזיאונים נפלאים שחל בהם איסור צילום, ואני רק זוכרת את התחושה שלי נוכח הציור, או רצף הציורים שניתלו באותו חדר, לא תמיד את שם האמן שיצר אותם.

אז סוף כל סוף יש לי אלבום שאני כן יכולה לחלוק. יש לי תחושה של בית (HOME) “משלי” ולא רק “שכור”. הדימוי הזה של “אריגה” או “טוויה” מתיישב לי מאוד יפה עם מעשה הקמת הבית לתמונות שלי. אני אוהבת את החלוקה מחדש, את השידוך ששידכתי בין פיסות חיים שונות, בין חלקי זיכרונות מתקופות שונות. אני אוהבת את הרעיון שאף תמונה לא קבעה לה מקום של קבע, וברגע שתבוא חדשה, היא תוכל לתפוס מקומה של אחת שסר חינה. הריגוש נעים לי, ואחרי שכתבתי את כל זה, ברור לי שאני לא באמת מרוקנת…

________________________________________

התמונות שלי ניתנות לקנייה כאן

הצטרפו לעמוד התמונות שלי בפייסבוק

_________________________________

  • אם אהבתם את התמונה הזו והסיפור שלה ותרצו לא לפספס את התמונות הבאות והסיפורים שלהן,
    לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי - למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
    (תידרשו גם להסכים לקבל ניוזלטר של סלונה – גם זו לטובה) ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש.

עוד מהבלוג של Rivka Kofler

תצוגה מקדימה

לתת להן כח

רובנו לא יכולות אפילו לדמיין מה עוברת מנותחת סרטן השד, וטוב שכך. רובנו מדמיינות למשל, שיער נושר, ולא יודעות שגם שיער הריסים והגבות נושר, רובנו מדמיינות את הקלישאה...

תצוגה מקדימה

נוכח עוגות פריז

לפני יותר מעשר שנים, קרה ואבד לי הזכרון באחת. לי – שהייתי ספר טלפונים מהלך, ספר הסטוריה מסודר לפי תאריכים מדוייקים – הכל נעלם. נבהלתי. לצד התשבצים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

אגם הצללים

פתח דבר אני לא ממש מצויה בעולם הפנטזיות הנוכחי (אם יש דבר כזה), אינני נוער וגם אין לי כאלה בבית די הרבה שנים, ובכל זאת, משהו בעטיפת הספר גרם לי מאוד לרצות לקרוא אותו. ולא רק...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה