הבלוג של Rivka Kofler

תמונה אחת וסיפור

אני צלמת-טיילת, מעצבת גרפית במקצועי, מבקרת במקומות שונים בעולם בנופים משגעים, מתחככת בתרבויות קרובות-זרות ומתבוננת דרך פריים התמונה הבאה שאצלם. כאן אשתדל לספר את הסיפור של כמה מהתמונות.

עדכונים:

פוסטים: 102

החל מדצמבר 2012

40 שנה חלפו. איך שהזמן רץ. הסתיו עמד באוויר, כמו אז גם היום – הסימנים כבר כאן אבל החום מעיק. כמו כל מי שהיה נוכח כאן בשלושת השבועות ההם, גם עבורי זו היתה טראומה שלא חולפת מן העצמות.

06/09/2013

40 שנה חלפו. איך שהזמן רץ. הסתיו עמד באוויר, כמו אז גם היום – הסימנים כבר כאן אבל החום מעיק. כמו כל מי שהיה נוכח כאן בשלושת השבועות ההם, גם עבורי זו היתה טראומה שלא חולפת מן העצמות. אני לא חושבת שיש עוד מאורע שחרט עצמו כל כך עמוק אצל כל בני דורי, כמו המלחמה ההיא.

התכונה התחילה כבר ביום שישי, ערב יום כיפור. ככל שנקפו השעות רק התגברה תנועת המכוניות על הכבישים – סימן ברור למשהו מוזר בהחלט שמתרחש. הימים, ימי רדיו והרדיו מזמן נדם לקראת השקט של יום כיפור, שקט שמאז שיום כיפור הפך לחג האופניים אנחנו לא מכירים עוד, והפעם – הוא ממאן להגיע. אומרים שהזכרון מתעתע אבל למרות ששנים אחר כך דיברו על ההפתעה שהיתה ביום שבת, אני זוכרת דוקא את התכונה של יום שישי. השכן שלנו יוסי, שהיה נהג אגד, נכנס אלינו בשעות אחה”צ נסער כולו וסיפר שהוא מגייס מילואים כבר כמה שעות. יום שישי – כך אני זוכרת.

והלכנו לישון בחרדת הלא ידוע, ובשתיים בצהריים למחרת, כשאמרו ברחוב להדליק את הרדיו ולהקשיב לחדשות – עשינו כן, למרות האבסורד שבפעולה הזו, שכן יום כיפור היום… והמלחמה התחילה. שתיים בצהריים, הספקנו לשמוע את הקריין מודיע על כך והדפיקה נשמעה בדלת – המגייסים והמסיעים באו לקחת את אחותי החיילת לבסיסה, אמא שלי הכינה לה סנדביץ’ והכריחה אותה לאכול ולהפסיק את הצום, אחרת לא תרשה לה לנסוע… כאילו בידה היה הדבר… עכשיו ששמעתי את הקלטת החדשות ההן, אני שומעת גם את האזעקה, אבל בזכרון שלי אין לה זכר.

למחרת יום כיפור, העיר היתה כבר ריקה מגברים. זה הזכרון הכי ברור שלי מכל תקופת המלחמה – עיר ללא גברים לתקופה של כמעט חודש. כולם גויסו וגם אלה שלא – גייסו את עצמם. כולם חוץ מהמורה להסטוריה האסמטי שהמשיך להגיע לבית הספר מבוייש. ואם מי מהם היה מגיע הביתה מאובק מהדרכים, דמה יותר לצל מאשר לגיבור. הודעות על מתים הפכו מהר לדבר שבשיגרה. נכון, אך לפני שנים מספר הורגלנו לפתוח כל שעה במהדורת חדשות עם ההרוג התורן של מלחמת ההתשה, אך החדשות של המלחמה הזו התארכו והתארכו מאוד בגלל השמות שהותרו לפרסום מדי שעה. העצב היה חזק מכל. חיפשנו כל הזמן תעסוקה, והמעבר בין הבתים לעת דמדומים בצעקת “האפלה” איכשהו הרגיעה את הייצר הזה, אפילו שהבנו שזה שייך למלחמה הקודמת.

ביום השלישי למלחמה נפוצו שמועות על מות חיים חוצב – המורה שלנו מחטיבת הביניים. זו היתה מכה מאוד חזקה שהציבה מראה מאוד ברורה מול עייננו, פירשה את המציאות טוב יותר מההתנצלות שבהבטחה שזו תהיה המלחמה האחרונה, או מהמוסיקה הקופצנית שליוותה את בקשת התחתונים והגופיות כאילו הם יכריעו את הכף. אחר כך הכריז הקריין ברדיו על עוד ועוד שמות מוכרים, הרבה מהם ילדים בני מחזורה של אחותי שזה אך התגייסו. לא היו ממש לימודים כי לאיש לא היתה מוטיבציה – לא ללמוד ולא ללמד, הרגשת קץ הימים והבדידות היתה באוויר על אף בקשות לו יהי, שכנראה לא היו מתגשמות אלמלא הרכבת האווירית של ארה”ב, כך קראתי בעתונים שקניתי באובססיביות כל יום וקיטלגתי ושמרתי כדי שיהיה לי תעוד שהרי ידעתי מהנסיון הקצר שלי שכשתגמר המלחמה יסופרו סיפורים אחרים.

זו היתה המלחמה הכי מצולמת עד כה, מצלמת הטלוויזיה נקלעה ממש אל תוך הקרבות, הנציחה את הביטוי האלמותי האומלל “העיניים של המדינה” והמשיכה לצלם גם כשנפלה מידיו של רון בן ישי שזה עתה נפצע, ובתוכניות האולפן שהייתי מרותקת אליהם היו דיונים על תרומתם, או שלא של הדיווחים האלה. השידורים הישירים הופסקו כשהזמרת עליזה קשי קיללה את האמא של הערבים במקום לשיר.

והנה חלפו 40 שנה וכאילו לא חלפו כלל. 40 שנה ותקופת החגים עדיין מעיקה, גם כשלא ממש זוכרים למה, התחושות ההן של שנת שבעים ושלוש, מתגנבים ובאים עם כל פריחת חצב.

__________________________

לצפייה באלבום התמונות שלי

הצטרפו לעמוד התמונות שלי בפייסבוק

_________________________________

  • אם אהבתם את התמונה הזו והסיפור שלה ותרצו לא לפספס את התמונות הבאות והסיפורים שלהן,
    לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי - למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
    (תידרשו גם להסכים לקבל ניוזלטר של סלונה – גם זו לטובה) ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש.

    עוד מהבלוג של Rivka Kofler

    תצוגה מקדימה

    לתת להן כח

    רובנו לא יכולות אפילו לדמיין מה עוברת מנותחת סרטן השד, וטוב שכך. רובנו מדמיינות למשל, שיער נושר, ולא יודעות שגם שיער הריסים והגבות נושר, רובנו מדמיינות את הקלישאה...

    תצוגה מקדימה

    נוכח עוגות פריז

    לפני יותר מעשר שנים, קרה ואבד לי הזכרון באחת. לי – שהייתי ספר טלפונים מהלך, ספר הסטוריה מסודר לפי תאריכים מדוייקים – הכל נעלם. נבהלתי. לצד התשבצים...

    תגובות

    פורסם לפני 5 years
    תצוגה מקדימה

    אגם הצללים

    פתח דבר אני לא ממש מצויה בעולם הפנטזיות הנוכחי (אם יש דבר כזה), אינני נוער וגם אין לי כאלה בבית די הרבה שנים, ובכל זאת, משהו בעטיפת הספר גרם לי מאוד לרצות לקרוא אותו. ולא רק...

    תגובות

    טופ 20 - בלוגים

    מתחברים לסלונה

    הכתבות הנקראות ביותר

    אסור לפספס

    בחזרה למעלה