הבלוג של Rivka Kofler

תמונה אחת וסיפור

אני צלמת-טיילת, מעצבת גרפית במקצועי, מבקרת במקומות שונים בעולם בנופים משגעים, מתחככת בתרבויות קרובות-זרות ומתבוננת דרך פריים התמונה הבאה שאצלם. כאן אשתדל לספר את הסיפור של כמה מהתמונות.

עדכונים:

פוסטים: 102

החל מדצמבר 2012

פעם, העולם היה שחור לבן, בתמונות ובטלוויזיה – אבל אנחנו ראינו אותו הכי צבעוני, כי הדמיון השלים את שאר הספקטרום.

16/08/2013

פעם, העולם היה שחור לבן, בתמונות ובטלוויזיה –  אבל אנחנו ראינו אותו הכי צבעוני, כי הדמיון השלים את שאר הספקטרום. “בשמלה אדומה ושתי צמות” שר מוטי פליישר עם להקת הנח”ל המיתולוגית בשחור לבן, ואנחנו נשבענו שראינו את אודם השמלה… לפני זמן קצר התפלמסתי עם החברה שלי א. על האופנה החדשה להפוך צילומים שצולמו בצבע מלא לתמונות של שחור לבן אפור. זה משונה, אמרתי לה, איזו סיבה יש לעשות זאת לכל כך הרבה תמונות? כיוון שזו אופנה, כולם מצטרפים, הוספתי.

ואז חברתי ש. שאלה אותי שאלה קשה – האם כדאי להצטרף לקהילת כותבי הבלוגים, כלומר האם כדאי שתתחיל בכתיבת בלוג. יש בזה משהו תרפויטי, אמרתי לה, משתמשת במילה מאוד משכנעת כדי לנמק מדוע כדאי לה לקחת חלק בסצינה, אבל כנראה שזה לא ממש עבד. “יזהו אותי”, היא אמרה, ואז לא אוכל ממש להיפתח ולכתוב כאילו זה היה יומן הנכתב למגירה.

היום לא הכל שחור לבן, אמרתי לה, משאילה את הדימוי מהשיחה עם א. וניסיתי להסביר, שהנסיון שלי בכתיבת יומן גלוי לעין כל, די קצר, נבנה בשלבים. התחלתי קודם מבלוג טיולים, שחייב אותי להיות מאוד מדוייקת, לקחתי על עצמי אחריות מאוד גדולה, כי אם גרמתי לאנשים להתלהב מהטיולים שלי, וזה קרה לא מעט, כססתי ציפורניים עד ששבו מהטיול שלהם וסיפרו לי עד כמה נהנו בעקבות מה שכתבתי. ואני מודה, זה מאוד ריגש אותי. במיוחד כשפנו אלי אנשים זרים גמורים כדי להודות לי על טיול מוצלח. אבל כשבתפנית חדה עברתי לבלוג חדש שהוא סוג של יומן, בו יכולתי להתפרש כאוות נפשי, נחשפתי לריגוש מסוג אחר: קודם כל יש ריגוש מיידי בעצם העובדה שאפשר לפרוק רגשות במקום לאגור אותם. ובניגוד ליומן שנכתב למגירה בו הטקסט נכתב במחשבה שיום אחד בעוד 120 שנה אולי מישהו יקרא אותו, בפורמט האינטרנטי “המישהו” קורא מיידית – והתגובה שלו/ה אם היא מגיעה בצורת סימן “אהבתי” או ממש בתגובה מילולית, משפיעה עלי ככותבת. בייחוד משפיעה על הטקסט הבא שייכתב, כי כנראה בתת המודע אני מתאימה עצמי לתגובות שהיו או לא היו. “זה המחיר שתצטרכי לשלם” אני אומרת לש., בדיאלוג עם אנשים זרים שתלמדי להכיר, במדידה היומיומית של כמות החשיפה שתהיי מוכנה לה, במחשבה על פגיעה או מחמאה לאנשים אחרים  שתזכירי בפוסטים שלך, בשמירה על מידת האמינות של הסיפורים שתספרי – יהיה מי שישווה בין הפוסטים, יחבר קווים בלתי ניתנים לחיבור ואת תידרשי לענות על כך. ויהיה מי שישאל אותך במין התרסה מעליבה –  מה, עכשיו את גם סופרת?

חוץ מזה תחשפי לרגש חדש – ההתמכרות. לאט לאט זה יחלחל ללא כל אפשרות שליטה על כך. תרצי לתת עוד ועוד מעצמך גם כשהסיבה הראשונה לכתיבת הבלוג לא תתקיים עוד. תרצי לראות את גרף הסטטיסטיקה בתזוזה מתמדת.  אז מכאן את יכולה להבין, אני אומרת לה, שיש הרבה גוונים בין השחור ללבן, כי הרי ממילא הכל סביבנו חשוף, ממילא אנחנו רצים לאינסטגרם ולפייסבוק ולפיקאסה וחושפים עוד ועוד פיסה מהחיים שלנו לאנשים זרים לחלוטין, אז למה לא לקשט את הפיסות הללו במילים שבררנו לבד? וזה כמובן מוביל אותי לסוגיה הבאה – בחירת אכסניה אם בכלל. כי הרי אין פשוט היום מלפתוח בלוג עצמאי לחלוטין, לעצב אותו לפי מיטב הטעם האישי ולקוות שמספיק אנשים יתעניינו בו, איכשהו, כדי שיהיה פופולרי ויתפוס תאוצה כדי שיהיו לך מספיק קוראים לדבר אליהם, או להסתופף בככר בלוגים קיימת, פועלת ובועטת ולהרגיש כמו בקבוצת תמיכה. אז מה את אומרת?

אני מקווה שהצלחתי להראות את אודם הצעיף המוטל ברישול על הבחורה בתמונה, חזרתי לחברתי א., אני מקווה שבגלל שהפכתי אותה לשחור/לבן אפשר לראות בכל גווני האפור גם את המחשבות של הבחורה הזו העומדת אל מול הגלים הנשברים מגיעות עד האופק האופטימי, את בטח יכולה לדמיין את יפי פניה, כפי שאני ראיתי, גם בלי שאתאר אותו במילים, הבנתי, אני אומרת לה, כי הרבה יותר נעים היום, כשמנעד הצבעים רחב דיו, גם כשבחלק מהתמונות רווית הצבעים יכולה להיות מוגזמת עד כאב עיניים ובחלק מהתמונות הכל שחור/לבן ורך מבחירה.

__________________________

לצפייה באלבום התמונות שלי

הצטרפו לעמוד התמונות שלי בפייסבוק

_________________________________

  • אם אהבתם את התמונה הזו והסיפור שלה ותרצו לא לפספס את התמונות הבאות והסיפורים שלהן,
    לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי - למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
    (תידרשו גם להסכים לקבל ניוזלטר של סלונה – גם זו לטובה) ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש.

עוד מהבלוג של Rivka Kofler

תצוגה מקדימה

לתת להן כח

רובנו לא יכולות אפילו לדמיין מה עוברת מנותחת סרטן השד, וטוב שכך. רובנו מדמיינות למשל, שיער נושר, ולא יודעות שגם שיער הריסים והגבות נושר, רובנו מדמיינות את הקלישאה...

תצוגה מקדימה

נוכח עוגות פריז

לפני יותר מעשר שנים, קרה ואבד לי הזכרון באחת. לי – שהייתי ספר טלפונים מהלך, ספר הסטוריה מסודר לפי תאריכים מדוייקים – הכל נעלם. נבהלתי. לצד התשבצים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אגם הצללים

פתח דבר אני לא ממש מצויה בעולם הפנטזיות הנוכחי (אם יש דבר כזה), אינני נוער וגם אין לי כאלה בבית די הרבה שנים, ובכל זאת, משהו בעטיפת הספר גרם לי מאוד לרצות לקרוא אותו. ולא רק...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה