הבלוג של Rivka Kofler

תמונה אחת וסיפור

אני צלמת-טיילת, מעצבת גרפית במקצועי, מבקרת במקומות שונים בעולם בנופים משגעים, מתחככת בתרבויות קרובות-זרות ומתבוננת דרך פריים התמונה הבאה שאצלם. כאן אשתדל לספר את הסיפור של כמה מהתמונות.

עדכונים:

פוסטים: 102

החל מדצמבר 2012

החלטתי להתנתק לכמה שעות מהעדכונים השוטפים שאני כנראה מכורה אליהם, ומפנה זמן להרהורים והתבוננויות סביב – זו עם צעיף על זרועותיה החשופות, וזו הגיעה מראש עם חולצת שרוול ארוך, כנראה מורגלת בנסיעה הקפואה ברכבת…

04/08/2013

קטר הרכבת המפואר הזה מוצב בגאווה במרכז העיירה ג’ספר שברוקי’ס הקנדיים, עשה הסטוריה. הוא פרץ את הדרך מערבה ובכך איפשר לקנדה להיות מאוחדת – מזרח ומערב, עוד לפני היות כלי תחבורה אחרים. אני מגלגלת את התמונה הזו בראש, נזכרת בנופים המרהיבים סביבו, שבוודאי הייתי מעדיפה להיות בהם בשעה שאני מחכה לצאת הרכבת שלי מהתחנה, תוהה למה הקרונות ברכבת ישראל נראים חדישים יחסית, והקטר המושך אותם, מראהו ישן לפחות כמו מתקופת קום המדינה, ולמה לא צחצחו אותו ומירקו אותו כמו את הקטר הקנדי… אני אוהבת תחנות רכבת. התחנות רבות העוצמה האלה שמזדעזעות כל כמה דקות בחלוף עוד רכבת בדרך ליעדה הן אחת הסיבות המוצהרות שלי לביקור בערים גדולות בעולם. אני עוזבת את תחנת סבידור, התחנה הכי גדולה ומרשימה שאני מכירה בארץ ושקשוק הגלגלים הראשון שנשמע לי עייף במיוחד גורם לי לחשוב שאיכשהו זה תמיד קשור לרכבת. לכל הצמתים הכי משמעותיים בחייה הגיעה אמא שלי ברכבת, גם אם רק בחלק מהדרך. לא יכולה להמנע מהמחשבה הזו שבאופן אירוני אגיע בעוד שעה ארוכה עם אותו כלי תחבורה כדי לחתום על המסמכים שיהוו עבורה צומת נוסף, ומשמעותי ביותר.

הרכבת בארץ, נושאת עמה מועקה ומעמסה כבדה של אבדון. אולי בגלל זה הדור של אמא שלי ויתר עליה. אולי בגלל זה אנחנו מעדיפים להצטופף בכבישים. רק בשנים האחרונות היתה עדנה לרכבת ותחנותיה צצות בתפארת ארכיטקונית בכל קצה עיר. קצה ולא מרכז כמו זו בג’ספר, מה שהופך את הנסיעה בה לאתגרית יותר.

חם בחוץ ומעיק, המזגן מקפיא חלקי קרון באופן בלתי שווה, ולי נדמה שמצאתי את המושב הכי מקורר. החלטתי להתנתק לכמה שעות מהעדכונים השוטפים שאני כנראה מכורה אליהם, ומפנה זמן להרהורים והתבוננויות סביב – זו עם צעיף על זרועותיה החשופות, וזו הגיעה מראש עם חולצת שרוול ארוך, כנראה מורגלת בנסיעה הקפואה ברכבת. מעסיקה את עצמי במילוי תשחצים בעיתון שמישהו השאיר על השולחנון החוצץ בין שני מושבים, מתייסרת על כי לא מצליחה להעלות מנבכי הזכרון מילים פשוטות שאני יודעת שאני יודעת אותן. מפחיד. אולי בגלל זה אני לא עוסקת אף פעם בפתרון תשבצים. שקשוק גלגלי הרכבת מתגבר. אולי נכנסים לעוד תחנה מיני רבות בדרך. ואני מדמה את הרעש לזמן העובר. עוד שעה ארוכה לפני והרכבת עושה דרכה באיטיות מטריפה את הדעת. מבעד לחלון המלוכלך אני רואה את המכוניות שנוסעות במקביל אלינו בכביש 6 – וחולפת בי מחשבה על אחיזה בהגה, על שליטה, על תלות, על כך שאני בד”כ מעדיפה להסיע בעצמי את עגלת חיי…

אמצע שבוע והקרון מלא באנשים. הנה אני שומעת את האשה שפוחדת לפספס את התחנה שלה. בעברית טובה ללא שמץ של מבטא היא אומרת לשכן המיטיב שלה שזו לה נסיעה ראשונה ברכבת מאז עלתה מברה”מ, הוא יעזור לה לרדת בתחנה הנכונה, הוא מבטיח. נעימות הריגנטונים מפרות כל הזמן את המונוטניות של קרקוש הגלגלים על המסילה. מאזינה לפחות לשלוש שיחות שונות, של בני עשרים בערך, עם אמא שלהם. העיסוק הזה דוקא מצא חן בעיניי יותר מאשר נדידה במחשבות טורדניות על אמא שלי. טון הדיבור היה מאוד מתנשא. שכני לקרון הרכבת, אלה שאת הצד שלהם יכולתי לשמוע היו מאוד קצרי סבלנות. הם אמרו, כל אחד בתורם לאמא שלהם שהיא לא צודקת, שהיא לא יודעת, שתפסיק להציק ובכלל, הם מזמן יודעים מה באמת צריך לעשות. אחת מהן סיימה את השיחה ב”אוף” מתעצבן וחזרה לשחק במשחק שהופרע ע”י השיחה, השניה איחלה לאמא שלה יום נעים שנשמע יותר כטרונייה, בדיוק כמו ה”אוף” הקודם, השלישי הפתיע באמצע השיחה כשטון הדיבור שלו הפך רך, אבל באותה שניה שסיים את השיחה, צילצל למישהי אחרת וסיפר לה שאמא שלו לא מבינה אותו, כמו תמיד, ואח”כ סיפר לה על המנהל שלו שלא יודע לנהל את החברה בה הוא עובד. יש קשר בין הסיפורים, אני תוהה?

ברגע שמשתרר שקט יחסי שמאפשר לי להקשיב שוב לגלגלי הרכבת ולהחזיר לי את דימוי הזמן, אני חוזרת במחשבות לחרדותי הפרטיים, לרגע שבו אצטרך לעזוב את הקרון הססגוני שנקלעתי אליו, למשימה שאותה אצטרך למלא בעוד דקות אחדות, ומקווה שאולי לא תיגמר הנסיעה הזו…

___________________________

לצפייה באלבום התמונות שלי

הצטרפו לעמוד התמונות שלי בפייסבוק

_________________________________

  • אם אהבתם את התמונה הזו והסיפור שלה ותרצו לא לפספס את התמונות הבאות והסיפורים שלהן,
    לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי - למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
    (תידרשו גם להסכים לקבל ניוזלטר של סלונה – גם זו לטובה) ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש.

עוד מהבלוג של Rivka Kofler

תצוגה מקדימה

לתת להן כח

רובנו לא יכולות אפילו לדמיין מה עוברת מנותחת סרטן השד, וטוב שכך. רובנו מדמיינות למשל, שיער נושר, ולא יודעות שגם שיער הריסים והגבות נושר, רובנו מדמיינות את הקלישאה...

תצוגה מקדימה

נוכח עוגות פריז

לפני יותר מעשר שנים, קרה ואבד לי הזכרון באחת. לי – שהייתי ספר טלפונים מהלך, ספר הסטוריה מסודר לפי תאריכים מדוייקים – הכל נעלם. נבהלתי. לצד התשבצים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אגם הצללים

פתח דבר אני לא ממש מצויה בעולם הפנטזיות הנוכחי (אם יש דבר כזה), אינני נוער וגם אין לי כאלה בבית די הרבה שנים, ובכל זאת, משהו בעטיפת הספר גרם לי מאוד לרצות לקרוא אותו. ולא רק...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה