הבלוג של Rivka Kofler

תמונה אחת וסיפור

אני צלמת-טיילת, מעצבת גרפית במקצועי, מבקרת במקומות שונים בעולם בנופים משגעים, מתחככת בתרבויות קרובות-זרות ומתבוננת דרך פריים התמונה הבאה שאצלם. כאן אשתדל לספר את הסיפור של כמה מהתמונות.

עדכונים:

פוסטים: 102

החל מדצמבר 2012

מצאת לך את הג’י פי אס שלך, אמרה לי אותה חברה, כשאמרתי לה שהתחביב שלי גורם לימים שלי להיות יותר שמחים, ולא רק ימים של לשרוד, להלחם ולצוף מעל המים כמו כולם – כפי שהיא הגדירה את הימים שלה.

04/07/2013

כבר שבועיים שאני רוצה לכתוב פוסט על הישגיות, יעדים ומימוש. הרבה מילים גדולות שודאי לא הייתי הוגה אותן אם שאלת ההצלחה האישית לא היתה טורדת את מנוחתי כפי שקורה לאחרונה  - סיבות אובייקטיביות רבות גורמות לי להביט לאחור, לנתח החלטות שונות שלי מהעבר ולבחון אותן, אבל כל מה שכתבתי היה סוג של הטפה, או סוג של מאמר של עוד מישהי שמצאה את האמת וראתה את האור, ואני הרי לא התכוונתי לתת כאן מרשמים… ואז, שיחה בת כמה שורות בפייסבוק עם חברה (אמיתית, לא רק וירטואלית) הביאה אותי למחוז חפצי.

מצאת לך את הג’י פי אס שלך, אמרה לי אותה חברה, כשאמרתי לה שהתחביב שלי גורם לימים שלי להיות יותר שמחים, ולא רק ימים של לשרוד, להלחם ולצוף מעל המים כמו כולם – כפי שהיא הגדירה את הימים שלה. והדימוי הזה של מכשיר שמכוון דרך, איכשהו חיבר לי בין כל הקצוות. הוא התאים להגדרה שלי להצלחה – זו ההולכת בדרכים. תמיד ראיתי את עצמי מוכוונת אל עבר יעד, לכן כשעצרתי רגע להביט לאחור, גיליתי את הטעות הגדולה שלי – היעד מחולק לערמות ערמות של הצלחות קטנות. לעיתים הן מונחות זו לצד זו כאילו הן בונות שביל, אבל לעיתים הן מונחות כאבנים בתוך נהר שוצף שמדלגים עליהן מאחת לשניה כדי לחצות אותו. אין תוואי אחד. אין יעד אחד. אבל כן יש משהו שהופך את המסע לנעים יותר, מהנה יותר, משמעותי יותר.

את התמונה שלמעלה צילמתי בדרך העולה במעבר ההרים טימלסיוך, ומתפתלת באינספור פיתולים בין אוסטריה לאיטליה. זו היתה אחת הדרכים היפות בהן עברנו אי פעם, והיא מדגימה עבורי סוג מאוד ברור של הצלחה: אנשים אשר יוצאים למסע, בד”כ רגלי ועומדים ביעדם, עורמים ערמה קטנה של אבנים למען יראו גם המטיילים הבאים אחריהם, העולים באותה דרך כי הצליחו לעמוד ביעדם. לעיתים הם עורמים עוד אבנים על ערמה קיימת – כדי להראות ולהרגיש חלק מעוד אנשים שמצליחים באותה דרך בדיוק. במקום הזה חגגתי כאן הצלחה קטנה: מצאתי את הזווית המתאימה להנצחה – גם ערימת האבנים גם ההרים הנישאים, גם עושר צבעוני – זה הרגיש לי כאילו הלכתי בעצמי את כל הדרך הקשה הזו, והגיע לי להוסיף כמה אבנים קטנות לערימה.
כך יכולתי להוסיף עוד תמונה אחת לאוסף התמונות שלי שאני אוהבת לחזור אליו שוב ושוב, לדפדף בין כל תמונות האלבום הוירטואלי, לקטלג אותן כל פעם מחדש – פעם אחבר את כל הבתים הבודדים לתיקייה אחת והם לא יהיו בודדים יותר, הם יהיו עיר! (גם זה דימוי שקיבלתי מחברה) ופעם אאסוף את כל עצים המיוחדים שפגשתי ברחבי הטיולים השונים שלי, ויהיה זה כאילו טיילתי ביער של קסם מלא הנאה.

ועוד סיפור קטן. כשהייתי צעירה עסקתי המון בעבודות יצירה מכל הסוגים. גזרתי, הדבקתי, ציירתי, רקמתי תפרתי וסרגתי. אהבתי את קולות העידוד, אהבתי את חבורות הנשים שישבו יחד ועסקו פחות או יותר באותה יצירה אבל גם אהבתי את העשייה עצמה. אלא מה? לא התמדתי. התעניינתי בעבודה החדשה כל עוד היא היתה חדשה, כל עוד המלאכה לא היתה נהירה לי, מרגע שכן – הפכה לי לזרה. לא התמדתי. את הסוודר הראשון שלי גמרתי לסרוג אחרי הרבה שנים – שש, שבע – מי סופר? קילומטרים של צמר שקניתי מבעוד מועד לא הפכו למוצר המוגמר אלא כשהחלטתי שאני רוצה לראות איך נראית הדרך בסופה, בעיקר כדי להוכיח לעצמי שאפשר, גם כשהדרך כבר לא נעמה לי, וכשסיימתי והיה לי סוודר, הרגשתי חובה ללבוש אותו אפילו שכבר לא היה יפה בעיניי. השמחה הגדולה הגיעה כשבתי שבה אליו כעבור הרבה שנים, כשאפשר היה להצמיד אליו את תווית הווינטג’, אז יכולתי אני להצמיד אליו את תווית ההצלחה. עוד אחת קטנה.

אני חושבת שאתן לעצמי מנוחה קלה מאותן טרדות שלמעלה, כי דימוי הג’י פי אס מבחינתי יכול להיות מציאת יעד שהוא אפשרי לי. מתאים לי אישית. גורם לי להנאה ולמשמעות.

______________________________

לצפייה באלבום התמונות שלי

הצטרפו לעמוד התמונות שלי בפייסבוק

_________________________________

  • אם אהבתם את התמונה הזו והסיפור שלה ותרצו לא לפספס את התמונות הבאות והסיפורים שלהן,
    לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי - למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
    (תידרשו גם להסכים לקבל ניוזלטר של סלונה – גם זו לטובה) ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש.

__________________________

עוד מהבלוג של Rivka Kofler

תצוגה מקדימה

לתת להן כח

רובנו לא יכולות אפילו לדמיין מה עוברת מנותחת סרטן השד, וטוב שכך. רובנו מדמיינות למשל, שיער נושר, ולא יודעות שגם שיער הריסים והגבות נושר, רובנו מדמיינות את הקלישאה...

תצוגה מקדימה

נוכח עוגות פריז

לפני יותר מעשר שנים, קרה ואבד לי הזכרון באחת. לי – שהייתי ספר טלפונים מהלך, ספר הסטוריה מסודר לפי תאריכים מדוייקים – הכל נעלם. נבהלתי. לצד התשבצים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

אגם הצללים

פתח דבר אני לא ממש מצויה בעולם הפנטזיות הנוכחי (אם יש דבר כזה), אינני נוער וגם אין לי כאלה בבית די הרבה שנים, ובכל זאת, משהו בעטיפת הספר גרם לי מאוד לרצות לקרוא אותו. ולא רק...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה