דורי דורות של שערות

את המושג “שעירה לעזאזל” למדתי על בשרי, ויותר נכון על עורי, מכוויה שקיבלתי מקרמל כשניסיתי לרקוח בבית את המרקחת הידועה לשמצה “סוכר”. מזלנו שהבית לא נשרף. ניסינו, חברתי ואני, להסיר את השיער ברגליים מהברך מטה. לא שהייתי שעירה יתר על המידה, אבל איך שנגמרת חופשת הפסח ומתחילים לשים שורטס לבית הספר עולה הנושא לשיח דיסקרטי בין הבנות בסודי סודות ובלחישות. “הורדת?” “לא הורדת?!” “היא הורידה”/ ” לא הורידה”, ויצא שאסרו חג זה בדיוק היום שאמא ואבא חוזרים לעבודה ואני עוד בבית. זה או להמשיך לבוא בג’ינס ארוך או להסיר שיער, ואני כמובן, העדפתי ג’ינס קצר.

בשנות השמונים העליזות בתקופה בה אני התבגרתי, הסרת השיער יצאה ממעטה הסודיות והחלה לסמן את ניצני הבגרות לבנות. בדרך כלל ההסרה הייתה ביתית, ובדרך כלל מבלי שאמא ידעה.

חוץ מסוכר, שחברתי ניסתה למרוח לי וצלקת הכוויה מקשטת את רגלי עד עצם היום הזה, היה מוצר שלכאורה נראה תמים – משחה  בצבע ורוד אבל ריחה למרחוק. ואני, שיש לי חוש ריח של זאב, תמיד חששתי שהשיער יוסר אבל הריח נשאר. ניסיתי וויתרתי.

היו סכיני גילוח אבל עדיין לא חד פעמיים, ואוי ואבוי לי ולראשי אם אבא היה מגלה שקרבתי סכין גילוח שלו לרגלים שלי. וכשהגיע הזמן להסיר במפשעה – כבר היו סכינים חד פעמיים וטוב שכך.

כשם שפערי הדורות לוקחים אותנו ממחוזות חשוכים למחוזות עתידניים ומאיימים, כך גם ניתן לבחון את הסרת השיער. מהסוכר השרוף למכשירי הלייזר והאינפרה למיניהם. אני לא מבינה איך במהלך האבולוציה האנושית השתנו לנו כל כך הרבה דברים וגם איברים, ודווקא השיער – נשאר. בכל ספרי הילדים כתוב ששיער הערווה והשיער על עורנו בכלל נועד להגן עלינו ועל איברים חשובים. אבל אנחנו כבר מזמן לא אדם וחווה שמתהלכים עירומים. או שבעצם כן…

השיח בגני

כשבגרתי כבר לא היה לי הכוח להילחם בפצעונים ובגירודים שלאחר הגילוח: שמתי את עצמי כל 3 שבועות על מיטת הקוסמטיקאית והיא הייתה מורחת ומושכת – כאבי תופת ולפעמים שטפי דם. לפעמים משכה יותר מדי וקרחת היער הייתה יותר קרחת ופחות יער. בקיצור יערות נכחדים זה לא רק יערות הגשם.  “שפם היטלר” לא היה הטעם שלי אף פעם ועל “פרפר” אין מה לדבר, ובכלל נדמה שכל מי שיצאה מהקוסמטיקאית הזו (קראו לה סימה) רצה לאודישנים של סרטים פורנוגרפיים, או שאני הייתי שמרנית…

כשנישאתי לגלדיאטור, הסרת שיער בלייזר היה הטרנד הכי לוהט. מה זה לוהט, כל כך לוהט שזה כל הזמן הטריד אותי כמה שורף זה יכול להיות ובהשוואה לכוויה מסוכר שקיבלתי בגיל 13? ולבסוף החלטתי על אינפרה. נפרדתי מכמה אלפי שקלים ומהשיער לצמיתות.

וכאן למדתי על בשרי שוב שגם “צמיתות” הוא מושג יחסי. לצמיתות עד ההריונות. כמובן שבהריון הכול צמח חזרה אבל אף אחת לא אמרה לי זאת כשהייתי בשנת הכלולות שלי, או שאולי לא ידעו, כי הענף הזה התפתח כל כך מהר והיום אין בת אחת מעל גיל 18 שלא עברה כבר הסרה כוללת בכל הגוף כולל מפשעה ברזילאית.

אז מכיוון שכולנו כבר הסרנו ונותרנו קרחות קצת כאן וגם כאן, אין לנו כמעט שימוש בהסרת שיער ביתית ובכל זאת נותר השיח הקופצני. כי למרות שהמפשעות חלקות וסימטריות באמצע נמצא לו השיח שיש לו חיים משלו.

שיח נשי

אני לא מרבה להתקלח במקומות ציבוריים אלא לפעמים במקלחות של כפר המכביה ובכל פעם מחדש אני מזועזעת:  השיח הזה צריך סידור מדי פעם בנות!

השיח הכהה הזה וגם כל העניין הנטורליסטי האופנתי – הוא מהדוחים באמת. אז אם לחברות שלך לא היה אומץ להעיר לך כמה זה לא אסתטי בשביל זה יש אותי פה.

איך מסדרים את השיח?  או יותר נכון איך משווים לו מראה של בונסאי מהוקצע ולא שיח פראי?

עד לא מזמן היית יושבת על האסלה עם הפנים לניאגרה בפיסוק ומעבירה את מכונת השיער הראשונה שבעלך זורק/לא צריך. מכוונת למידה/אורך שרוצים מבחינת גובה השיער ומספרים בקלות. השיער נושר ישר לאסלה. ללא פציעות ללא לכלוך.

אבל הבשורה הגדולה באמת היא שאין צורך יותר לקחת מהבעל. יש מכשיר חדש ביתי ויפה עם אריזה דיסקרטית שניתן לקחת אתנו גם לחו”ל בתיק הרחצה. מבחוץ הוא נראה עוד מכשיר לפדיקור ביתי. המכשיר עצמו מעוצב בקווים מעוגלים ועושה כבוד גדול לשיח שלך. מומלץ גם לנערות שטרם התחילו את מסע התענוגות של הסרת שערות אבל עדין לא רוצות להסתובב עם סכיני גילוח ופצעונים בקו הביקיני. יש לו מסרקים קטנים בכדי להגיע למקומות ממש אבל ממש דיסקרטיים, כל כך דיסקרטיים שאני מנסה להעלות רעיונות מהרגע שפגשתי את המכשיר הזה.

שיהיה לכם קיץ נעים. להתערטל זה הכי כיף, אנא הקפדנה שיהיה כיף גם למי שמסתכל.

הפוסט נכתב בשיתוף veet. לסקירה על מכשיר הגילוח לאיזורים אינטימיים לחצי כאן