הבלוג של Rina Brosh

rina50

www.rinabrosh.co.il

עדכונים:

פוסטים: 6

החל מנובמבר 2014

מה הקטע עם לא לספר דברים טובים?

מעט מאוד אנשים משתפים בדברים טובים שקורים להם. למה? בעבר חשבתי שזה בגלל שרובינו פשוט בכיינים שזקוקים תמיד לאהדה והבנה. קל יותר להפעיל את בלוטות ה “אוי איזה מסכן ועם איזה דברים נוראים אתה מתמודד” וכולם מייד נענים לתמיכה.

שימו לב. רוב האנשים בעיקר מתלוננים. על בן הזוג, על המעסיק, על התחבורה, הממשלה, המיסים, השכנים ומה לא. והאמת היא שלהתלונן זה כיף. משתחרר משהו במח, ואחר כך בגוף, והרגשת הצדקנות שמלווה את המתלונן יכולה למלא אותו באנרגיה לכמה שעות טובות אם לא ימים.

ולא שאין על מה להתלונן. אם נסתכל סביב ,הרוב לא מושלם ואף רחוק מלהיות כזה. אני רק מתרעמת על כך שהתלונות הפכו להיות למובילות השיח. ובעיקר אינני מבינה למה מסתירים את הדברים הטובים.

לאחרונה נתקלתי בלא מעט סיפורי הצלחה. אישה שנכנסה להריון, חברה שקיבלה קידום משמעתי בעבודה, ידיד שמצא אהבה והוא מאושר כפי שלא היה שנים רבות. הזמן הממוצע שהמידע הגיע אלי היה כשלושה חודשים. זהו פרק הזמן המקובל להפצת בשורה.

אחרי שסיימתי להיעלב על כך שלא הייתי בין הראשונות שידעו, ניסיתי להבין למה.

 אז יש מי שפוחד מעין רעה, יש מי שפשוט בא לו לשמור אצלו וליהנות ממה שרק הוא יודע לפני שזה הופך להיות נחלת הכלל, ובעיקר כולם בטוחים שדברים טובים לא מספרים. כי אנשים הם קנאים. וצרי עין. ולא אוהבים את מי שטוב לו.

וזה עצוב. חוסר הפרגון ההדדי שיש לנו, הידיעה הברורה שאנחנו בעצם לבד בשמחות שלנו. שאין באמת הרבה אנשים שאוהבים אותנו מספיק כדי לפרגן לנו ולשמוח מכל הלב על ההצלחות שלנו. כולם יזדהו איתנו כשכואב וכשאנחנו סובלים, כולם יפנו זמן לבא לבקר אותנו בבית החולים כשאנחנו מאושפזים אבל לא יפנו שעה בשבועיים לשבת איתנו על כוס קפה ולדבר על כמה החיים יפים, על כמה הם שמחים בשבילנו או יאפשרו לנו לחילופין לשמוח בשבילם.

חלק גדול מאיתנו חיי ביום יום רדוף. העבודה, המשפחה, המחויבויות שיש לכולנו, הזמן הקצר מדי ביום לעומת מספר המטלות שעלינו לעשות, בקושי יש זמן להרים טלפון להורים להתעניין בשלומם שלא לדבר על החברים. הרשתות החברתיות מאפשרות לנו להתעדכן במהירות בחיי הסובבים אותנו, ואנחנו שקועים במרדף המתמיד הזה אחרי ההצלחה, ההספק, הדברים הטובים שנשתף שלושה חודשים אחרי.

צריך להחליף את הגישה והשיטה. אני מציעה שנתחיל לשתף ולספר רק מה שטוב. יש לי תחושה שאם כולם יתחילו לפזר קצת אהבה ואנרגיה חיובית וטובה נראה אחרת, נרגיש אחרת, נתנהל אחרת וכל הרע שקורה סביבנו ולנו יתגמד ויהפוך להיות חסר חשיבות. ויש דברים טובים בשפע. הם פשוט פוחדים להרים את ראשם היפה ולהודיע קבל עם ועדה אנחנו כאן. שמחים, מסופקים, נהנים ובא לנו שיהיה טוב לכולם. אז בואו נפנה להם את הדרך. זה תלוי אך ורק בנו. בלי קנאה, בלי צרות עין – כי רק האהבה תנצח. בואו  ניצן לה הזדמנות.

עוד מהבלוג של Rina Brosh

תצוגה מקדימה

מה הקטע - להחזיק זוגיות בכח?

לפני כמה ימים סיפרה לי חברה שהיא מתגרשת. לשאלתי הלא חטטנית בכלל – אבל למה? היא ענתה: הזוגיות לא טובה. יש אנשים שמרגישים שלמים רק כשהם חלק משניים. היא כזו.  גם אני. אני רוצה להאמין שבעזרת האהבה אפשר לנצח הכל. בוחרת לחשוב...

תגובות

פורסם לפני 4 years

חג חנוכה שמח

כשהייתי בת חמש התחלתי ללמוד פסנתר. זה היה בדיוק בחנוכה לפני מליון שנה. המנגינה הראשונה שלמדתי לנגן הייתה למילים האלה: "חנוכה, חנוכה, חג יפה כל כך אור חביב מסביב שיר לילד רך..." אינני זוכרת את ההמשך וכבר שנים לא נגעתי בפסנתר...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

מה הקטע - והפעם חיבוקים

פעם, נוהל חיבוקים ונשיקות היה רק לקרובי משפחה וחברים קרובים. היוצאים מן הכלל היו המכרים שהם עוד סוג של אנשים לא חברים אבל גם לא זרים. אף אחד לא העלה על דעתו לחבק זרים רק בגלל חוויה משותפת קיצרת מועד. מתי שהוא הנוהל הזה...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה