הבלוג של רינה שרון - אמא צבאית

rina5

אמא ל- 2 חיילים קרביים, השלישי בדרך,ו-2 נסיכות , עובדת במשרה מלאה ,פעילה חברתית למען חיילים, מתנדבת, כותבת, מאמנת.. יוצרת, אופטימית, אוהבת אנשים ורגעים.. וקמה כל יום באושר לאתגרים שהחיים מזמנים...

עדכונים:

פוסטים: 21

עוקבים: 3

החל מינואר 2013

התחלה חדשה1

בסיום כיתה א המתוקה היתה מוקפת חברות טובות,

אז עברו רובן לביס חדש שנפתח אצלן ביישוב, והמתוקה נעזבה,

במהלך כיתה ב ניסתה ליצור חברויות עם בנות אחרות בכיתה שנוצרה ולא התחבר.. בנות מתוקות אבל משהו שם לא התחבר..

שיחות עם המורה, והיועצת, ומשהו לא התחבר..

ממתוקה חברותית ומוקפת הפכה למתוקה שורדת..

התלבטתי כמה ללחוץ להעביר אותה כיתה..

ובעצם לא היתה התלבטות,

להסתכל לה בעיניים ולראות שצריך לעשות הכל כדי שמשהו ישתנה שם ..

אז עשיתי.

ובשנה שעברה היא עברה לכיתה חדשה.

פחדה נורא. הן כולן מגובשות ורק אני חדשה, הן מחולקות לפי שכונות מגורים ורק אני משכונה אחרת, הן כבר לא צריכות עוד חברה…

ואיך אשתלב, ליד מי אשב ??

ביום הראשון לקחתי את הזמן  – ונכנסנו לכיתה..

אכן כיתה מגובשת.. הבנות כבר יושבות ביחד לפי קבוצות ואחת שומרת לשניה מקום..

המתוקה שלי נצמדת..

ואז ראיתי עוד ילדה חדשה בכיתה שהגיעה מעיר אחרת.. ועוד אחת שאני מכירה את האם, והושבנו יחד את הבנות,

והמורה החדשה נכנסה – ובלהט ההתרגשות שלה ושל כל הילדים – ניגשתי לומר לה מילה אחת קטנה -  אבל מ-א-ד חשובה – לחשתי לה באוזן , למורה

 ”המתוקה שלי פוחדת, היא לא מכירה…”

וזו היא גישתי – מה שצריך להאמר – זה התפקיד שלנו.

אי אפשר לצפות ממורה מדהימה ככל שתהיה, שתכיר את המתוקים והמתוקות שלנו ואת כל הניואנסים והרגישויות, ותזהה את כל המצוקות וגם תגיב בזמן אמת…

ולכן כשמדובר על משהו מהותי אני עוזרת לתווך בין המתוקה למורה…

אני קשובה מאד לתחושות הבטן שלי בהקשר לילדים ופועלת בהתאם.

ואומרת, ומתקשרת, ומבקשת, ולפעמים גם מתערבת ..

אבל תמיד, תמיד,  ת-מ-י-ד (גם אם אני בטוחה שאני צודקת והיא לא..) מתוך כבוד גדול למורה.

לפני כל טלפון אני חושבת האם זה הרגע המתאים להתקשר – מבחינת השעה, הסיטואציה ,עד כמה אני רגשנית  או חינוכית,

והאם טלפון למורה היא הדרך הנכונה (לפעמים לתת למתוקה לפתור את הבעיות שלה זו הדרך..)

למורה יש השפעה עצומה על העתיד של הילדים שלי ..

וזה ממש יותר מבסדר לומר לה מילה טובה ,להתייחס, לפרגן (היא זו שעומדת מול 38 מתוקים….)

כמו שמילה טובה שלי תעשה לה טוב, כך מילה טובה שלה תשפיע על העצמי של המתוקה .

וכבר יצא לי ליזום פגישה בביס ,באמצע יום עבודה (אלא מה…)  עם מורה מקצועית שמשום מה המתוקה “לא באה לה טוב…” – אולי היה אפשר גם בשיחת טלפון אבל הרגשתי שאני צריכה להסתכל לה בעיניים ולומר לה שהמתוקה בסך הכל בת 8 .

בת 8 !

ר-ק  ב-ת 8 …. !!!!

ומה שחשוב לה עכשיו, זה שיהיו לה חברות,

ושכרגע זה אכן יותר חשוב גם לי (עם כל הכבוד למקצוע שהיא מלמדת – שנשבעת שאמרתי שהוא מקצוע מ-א-ד חשוב…) ,

ולכן זה שהיא קצת מפטפטת עם החברה שלידה ולא הוציאה את החוברת,

ולא הקשיבה לה זה לא אישי….ושהיא מורה נ-ה-ד-ר-ת…

והבטחתי (כמובן ) בשם המתוקה שנתחיל דף חדש …

וד”א – לפעמים דוקא בכיתות הגבוהות יש לנושא עוד יותר חשיבות…

ולפני תקופת מבחנים אני מתקשרת ליועצת ולמורה ובודקת שהן בקשר עם המתוק (לא ממש, אבל “טוב שהתקשרת” )

ושהוא יודע כל מה שהוא צריך לדעת (“אל תדאגי אמא ה-כ- ל בסדר…” )…

בסוף – מורה טוב ופחות טוב, כולם הם מורים לחיים של הילדים הפרטיים שלי,

ועם כל הכבוד והחשיבות ללימודים (וחשוב מאד להשכיל, להתעניין, לדעת …)

השנים האלה ,12 שנות הלימוד ,

של יסודי ותיכון ,

יש להם השפעה מ-כ-ר-ע-ת על שארית החיים,

ובעיקר על דרך ההסתכלות על החיים, של המתוקים שלי…

אז גם אם היא טועה ,

מפלה או מקפחת את המתוקה שלי ,

אני מספיק מעורבת,

ועדיין  אוהבת  ומכבדת את המורה שלה מראש ובדיעבד..

ולו רק בגלל שהיא רואה את הפנים של המתוקה שלי המון שעות ביום…

וגם לה יש השפעה אם 60 השנים הבאות של המתוקה שלי יהיו שנים יותר מתוקות..

עוד מהבלוג של רינה שרון - אמא צבאית

מחוץ לבית

הנסיך שלי, בן 15 , סיים כיתה ט', ולא היה לו טוב.. הוא שרד , העביר את הימים.. אבל היה חסר שם משהו בעיניים שלו – שמחה , אושר,הניצנוץ הזה.. והבנתי שצריך לעזור לו למצוא מקום לימודים אחר... רציתי למצוא רק בית ספר אחר אבל הוא רצה...

הילד שלי שם, הילד שלי נלחם עכשיו...

הילד שלי נלחם עכשיו,ברגע זה, בשעה זו, בלילה כשניסיתי לישון וביום כשהולכת לפגישה.. הוא שם.. מגן על הבית שלי , על הבית של כולנו מה הוא רואה, איזה החלטות הוא צריך לקבל, כאלה שיכולו לשנות את החיים שלו ושל החיילים שלו.. כבר כמה...

תצוגה מקדימה

כל כך קר שם בחוץ...לחייל שלי...

הילד שלי ,חייל, מנווט עכשיו.. למד את הציר, את הדרך.. בעל פה... ראיתי... האם הוא זוכר את הדרך עכשיו ברוח, בקור .. בלילה... בחושך המוחלט שיש שם בחוץ? הם הולכים בלי מעיל.. אי אפשר...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה