הבלוג של רינה שרון - אמא צבאית

rina5

אמא ל- 2 חיילים קרביים, השלישי בדרך,ו-2 נסיכות , עובדת במשרה מלאה ,פעילה חברתית למען חיילים, מתנדבת, כותבת, מאמנת.. יוצרת, אופטימית, אוהבת אנשים ורגעים.. וקמה כל יום באושר לאתגרים שהחיים מזמנים...

עדכונים:

פוסטים: 23

החל מינואר 2013

החייל הזה הוא הילד שלי..

זה לא נתפס אפילו עכשיו אחרי 10 חודשים…
בשנה לפני שהוא התגייס לא התעסקתי בנושא במודע, ידעתי שהגיוס יגיע,
שיהיה קשה אולי קצת דמעות ושכמו כל האמהות גם אני אסתגל…
חודשיים קודם החלטתי שהגיע הזמן להתמודד – לעשות מסיבת גיוס למשפחה המורחבת, טיול למשפחה המצומצמת,
לפנק לפנק , לפנק, לא לקנות כלום (אין מה לקנות לי שום דבר.. הצבא ידאג להכל…).
שבועיים קודם אמרתי לו שיש סיכוי שארד קצת מהפסים ושלגייס בן זה לא פשוט, אבל הוא מכיר אותי ושיזכור אותי גם בשבועיים האלה כאמא אוהבת …
והנה אותו היום הגיע ובאותו בוקר החלטתי שהולך להיות יום מקסים.
ושהכל מצויין.
חברה אמרה לי “תשלחי אותו בשמחה, ושיחזור בשמחה” ופתאום זה ממש התחבר לי.
יש לי ילד שלם ומושלם. הוא מסוגל להתמודד עם כל האתגרים לפחות כמו האחרים, אני סומכת עליו,
ובדבר הכי חשוב – הבריאות הנפשית והגופנית שלו – אני יכולה רק לבקש ולהתפלל ביני לבייני, אבל אין סיכוי שאתן לפחדים לנהל אותי ,אותו או את המשפחה שלנו…
ואותו היום היה שמח.
הוא הלך עם חיוך גדול (וגם עם פחד קטן בלב) ואנחנו הלכנו עם חיוך גדול ופחד קטן בלב….

כשהבנים היו קטנים, לא הבנתי איך אפשר לגייס ילד – הרי מאותו רגע את בעצם לא ישנה 3 שנים (לפחות)? איך את ממשיכה בשגרה כשייש לך ילד בצבא?
אז באופן מדהים מסתגלים… למעשה לא ממש ישנים את השינה האמיתית נטולת הדאגות במשך כל השרות, המזל שלנו שגם אנחנו קצת בהכחשה, ויש הרבה רגעים שהשגרה הככ לא שגרתית שואבת אותי ואני לא חושבת עליו ונראה לי שזה המזל שלי /של כולנו ,אחרת היינו משתגעים מלחכות ומלחשוב…
ואיזה מזל שהנסיך שלי בצבא כשיש טלפון סלולרי …
איך הן שרדו הסבתות שלנו בלי יכולת לתקשר???
הבן שלי כמעט ולא מתקשר, רוב הזמן הנייד סגור, ואני לא מנסה…
יודעת שכשהוא יכול הוא מתקשר..

רק לפעמים בימי רביעי ,
זהו יום השבירה שלי,
אני יודעת שהנייד שלו סגור אבל מסמסת או מתקשרת בכל זאת …
בכל מקרה טוב לדעת שהמכשיר הקטן הזה לידו…
ואיך הכל זז מהפוקוס בשניה שהנייד מצלצל והתמונה היפה שלו מופיעה…

תמיד חשבתי שאני תומכת בחברותיי שגייסו ומבינה אותן,, אבל רק ברגע שהוא התגייס,
הבנתי שזה כנראה אחד מאותם הדברים שאפשר באמת להבין ר-ק כשאת שם…

אז נשיקות לכל אחיותי האמהות, שיש להם בנים / בנות קרביים בצבא…בעיניי אתן גיבורות.

עוד מהבלוג של רינה שרון - אמא צבאית

הילד שלי שם, הילד שלי נלחם עכשיו...

הילד שלי נלחם עכשיו,ברגע זה, בשעה זו, בלילה כשניסיתי לישון וביום כשהולכת לפגישה.. הוא שם.. מגן על הבית שלי , על הבית של כולנו מה הוא רואה, איזה החלטות הוא צריך לקבל, כאלה שיכולו לשנות את החיים שלו ושל החיילים שלו.. כבר כמה...

מחוץ לבית

הנסיך שלי, בן 15 , סיים כיתה ט', ולא היה לו טוב.. הוא שרד , העביר את הימים.. אבל היה חסר שם משהו בעיניים שלו – שמחה , אושר,הניצנוץ הזה.. והבנתי שצריך לעזור לו למצוא מקום לימודים אחר... רציתי למצוא רק בית ספר אחר אבל הוא רצה...

תצוגה מקדימה

כל כך קר שם בחוץ...לחייל שלי...

הילד שלי ,חייל, מנווט עכשיו.. למד את הציר, את הדרך.. בעל פה... ראיתי... האם הוא זוכר את הדרך עכשיו ברוח, בקור .. בלילה... בחושך המוחלט שיש שם בחוץ? הם הולכים בלי מעיל.. אי אפשר...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה