הבלוג של רינה שרון - אמא צבאית

rina5

אמא ל- 2 חיילים קרביים, השלישי בדרך,ו-2 נסיכות , עובדת במשרה מלאה ,פעילה חברתית למען חיילים, מתנדבת, כותבת, מאמנת.. יוצרת, אופטימית, אוהבת אנשים ורגעים.. וקמה כל יום באושר לאתגרים שהחיים מזמנים...

עדכונים:

פוסטים: 23

החל מינואר 2013

naama 2.12.16

אני רוצה לתת לך חיבוק,

כי את אשתו,

אני לא מכירה אותך או את משפחתך, מעולם לא נפגשנו, אין לנו חברים משותפים (או אני לכל היותר לא יודעת על כאלה) ואפילו את שמך הפרטי בדקתי עכשיו בגוגל.. ואת גם לא מכירה אותי ,אז אקרא לך נ’ (נראה לי מוגזם לקרוא לך בשם פרטי אם אנו לא מכירות..)

אבל אני מבקשת לתת לך חיבוק..

כי רק את יודעת מה את מרגישה בלב,

את אישה חזקה – זה ברור, כי רק אישה חזקה ומדהימה, מסוגלת במשך שנים להקים משפחה ולשלם מחיר ענק  – שהרוב המוחלט של העם שעכשיו כותב דעותיו בראש חוצות לא מבין מה זה אומר.

ואם אני רק יכולה לדמיין את הרגעים האלה שהם מנת חלקך במשך שנים.

ש-נ-י-ם, לקום בלילה לילד שחולה/ יומולדת בבית שאת מארגנת לבד / טקס בבי”ס כי אבא בדרום עם החיילים, שבעלך לא הספיק ללידה או איחר למסיבה /חתונה כי היה אימון, או כי היו צריכים אותו לישיבה קריטית לפני מבצע, על מאות פעמים שבשבת היית לבד/נסעת לחברים/משפחה ועשית זאת בחיוך כי כך בחרת…

ואת כל הרגעים הקטנים האלה שאת חווית במשך השנים של התמודדות, ושאלות, ותמיכה בבעל שיש לו קריירה,

ובגלל שאנחנו לא מכירות אני מצדיעה לך, כמו שאני מצדיעה לכל אותן נשים של המפקדים שבוחרות בשליחות הזו של הבעל, וזו שליחות.

כיוון שבלי זה לא היה מי שיגן לנו על המדינה (וסליחה על הקלישאה אבל זו האמת – גם למי שגר בתל –אביב…)

וראיתי את השאלות  שהופנו אליך “אני לא מבינה איך היא נשארת איתו, למה היא ככה או אחרת..”  – זה לזלזל בך כאישה שיכולה וצריכה לעשות את הבחירות שלה.

ואם את נ’ יקירה, מרגישה עכשיו צורך לעמוד ליד האיש שבחרת בו לפני שנים ללכת את הדרך, אז תבורכי,

ואם תרגישי אחרת מחר, ותחליטי החלטה אחרת עבורך ועבור ילדיך, תבורכי באותה מידה.

כי זה ש-ל-ך.

וכיוון שאני אישה – וכאישה לחברתה למגדר, אני רוצה לתת לך חיבוק ולכבד כ-ל החלטה שלך בכל רגע נתון,

כי זה בעיניי החופש של הנשים  – לתת כבוד לכל בחירה של כל אחת מאיתנו באשר היא.

לא להעביר ביקורת, לא להיות שיפוטית, לא לשאול שאלות, אלא ל-כ-ב-ד את הרצונות שלך ואת הבחירות שלך,

ושתדעי שאני איתך. בכל רגע. ובכל החלטה, מראש ובדיעבד.

חיבוק גדול.

(אני לא אשת איש צבא , לא מכירה , ולא מתיימרת… אבל לא מוכנה להיות שופטת…)

עוד מהבלוג של רינה שרון - אמא צבאית

מחוץ לבית

הנסיך שלי, בן 15 , סיים כיתה ט', ולא היה לו טוב.. הוא שרד , העביר את הימים.. אבל היה חסר שם משהו בעיניים שלו – שמחה , אושר,הניצנוץ הזה.. והבנתי שצריך לעזור לו למצוא מקום לימודים אחר... רציתי למצוא רק בית ספר אחר אבל הוא רצה...

הילד שלי שם, הילד שלי נלחם עכשיו...

הילד שלי נלחם עכשיו,ברגע זה, בשעה זו, בלילה כשניסיתי לישון וביום כשהולכת לפגישה.. הוא שם.. מגן על הבית שלי , על הבית של כולנו מה הוא רואה, איזה החלטות הוא צריך לקבל, כאלה שיכולו לשנות את החיים שלו ושל החיילים שלו.. כבר כמה...

תצוגה מקדימה

כל כך קר שם בחוץ...לחייל שלי...

הילד שלי ,חייל, מנווט עכשיו.. למד את הציר, את הדרך.. בעל פה... ראיתי... האם הוא זוכר את הדרך עכשיו ברוח, בקור .. בלילה... בחושך המוחלט שיש שם בחוץ? הם הולכים בלי מעיל.. אי אפשר...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה