עדכונים:

פוסטים: 13

החל מיוני 2012

לפגוש את המיתולוגי שוב כעבור שנים, זו פנטזיה של כל אחת ( חוץ מכאלה שנשואות לחבר הראשון מהתיכון, להן אין לי הרבה מה לומר. ) שיסתכל לך בעיניים ויאמר, שלא יצאת לו מהראש כל השנים, והנשים שעבר…….

27/07/2012

א׳ שואל עלייך המון, ומת לראות אותך. אומרת לי חברתי ע׳ היפה, ומדליקה עוד סיגריה, בוקר מאוחר,  אצלה במטבח, העולם רועש וגועש בחוץ, ובפנים, בדירה הממוזגת, יושבות שתי נשים בנות ארבעים ומעלה, אחת גרושה++ והשנייה נשואה+++ וטוחנות סיגריות, ושותות נס של עלית, את כל גיל ההתבגרות העברנו ככה, במטבח הרמת גני של ההורים שלה, מעשנות, וצוחקות למוות, היינו בלתי נפרדות, היא היתה ע׳ היפה, ואני ר׳ המצחיקולה בולה, היינו מין חבורה שכזאת, אני היא והוא,ע׳ ר׳ וא׳, ארבע שנים חייתי איתו, ועשרים שנה לא ראיתי אותו, מאז שיחת הטלפון הטרנס אטלנטית ההיא, ביום שישי ההוא, אחה״צ (רגעים שנחרתים). אני עומדת על יד החלון בחדר שלי אצל ההורים, ברמת גן, על הקירות סביבי מקושקשים מספרי טלפון, ופוסטר של ג׳ים מוריסון תלוי בינהם, ועל הקיר ממול הביטלס, “אני ו ע’ שכבנו הוא אמר, מצרפת הקרה, ולי נהיה חם, מה חם, אש בערה ״אבל לא סתם שכבנו״, היה לו דחוף להוסיף. ״התאהבנו״. ואני חיילת שעומדת להשתחרר, שסופרת את הדקות להעיף את המדים,המפקדים, המשפטים, האבק, האקליפטוסים, הטרמפים, ולנסוע אליו, מעיפה מבט על ג׳ים, נשענת על לנון, טורקת (לא מקללת, זה רגע של בכי לא של קללות) ופורצת בבכי נוראי כאילו שחטו לי את האמא, שבדיוק נכנסת לחדר, ״על מה את בוכה, על החולרע הזה? (היא מתה עליו….) ״נגמר עם הצרפתי המחורבן, סוף סוף״. אני שומעת אותה אומרת לאבא שלי, אחר כך בסלון. והוא שבדיוק רואה ״ספינת האהבה״ ב פול ווליום, ( הלא אי אפשר לראות את קפטן סטיובינג, ואת אייזיק הברמן בווליום מוחלש). שואל מבלי להנמיך, ״מה נגמר, עם מי״?״עם הצרפתי,היא צועקת, ״צרפתי״.
טרקתי את הדלת עם המנעול ש א׳ התקין לי, שנוכל לעשות דברים בשקט (למרות ששקט לא היה שם). בבת אחת איבדתי את החברה הכי טובה שלי .ואת אהובי הצרפתי.
׳פאוזה- ברחמים העצמיים,
לא שזה לא כיף, הרחמים. כיף מאוד, בטח בבדיעבד, אבל צריך לומר את האמת, לפחות חלק ממנה, שהרי האמת היא תמיד בהרבה יותר חריפה. אז האמת היא שאני לא הייתי טלית של תכלת, וגם לא של לבן, ואפילו לא באפור, טלית לא היתה שם, לא איתה, ולא אתו.
״אני לא פוגשת אותו לבד״. אני מאיימת. ברור שלא, מבטיחה ע׳, ומודיעה לי ברגע האחרון שהיא מאחרת.
כבר שהחנתי/זרקתי,  את המיני דוס שלנו, מחוץ לבר, על אדום לבן, כחול אפור, צהוב ורוד, את מי זה מעניין? אני הולכת לפגוש את המיתולוגי שלי! ראיתי אותו בזווית העין, הלב דפק, והברך פקה, התקדמנו אחד לכיוון השניה, ובכל צעד, אני משילה מעצמי את עשרים השנה שחלפו, בעל, שלושה ילדים, כלב, שניצלים, פתיתים, כלים בכיור, כביסות, סידור ארונות, חורף קיץ, אסיפות הורים, מקלחות, כינים, לא לזרוק מגבות רטובות באמבטיה, מורים פרטיים,לא להשאיר נעליים במסדרון, מינוס בבנק, אני לא המשרתת שלכם, אין לי עשרים ידיים, והתעלפויות ערב, ערב אל מול המסך, כשהפה פתוח, ושובל של רוק דקיק דקיק, נמרח לו באלגנטיות של אישה שהרימה ידיים על הספה, הוא מחבק אותי בנימוס אירופאי, מעט קמטים, הרבה שיער, עם אפור בצדעיים, גבוה, בוחן אותי מכף רגלי הנתונה באולסטר (למה אול סטאר, למה לא עקב למה? כי לא רציתי להראות שהשקעתי, טוב?)״לא השתנית.״ הוא אמר, ״די תמשיך״. צחקקתי בצחוק לא לי, איזה יין את רוצה שנזמין, את הפרותי האדום, את הכבד יותר״? הידיים שלו נשארו אותן הידיים, אני בוהה, ״או שאת עדיין מתעטשת כשאת שותה״? אני מסתכלת עליו מופתעת, הוא זכר. אין כמו גבר זוכר, ״לא תמיד״. אני משקרת, הוא משהה עלי מבט, ומזמין פרותי שמגיע תוך רגע, הוא מוזג ברוב טקס, מערבב את הנוזל בכוס, ״ אני מעדיף לתת לו לנשום״, הוא אומר, ״בטח הוא חייב לנשום״, אני מסכימה, ״אחרי שעשה את כל הדרך עד לפה, מצידי הוא גם יכול להניח ראש״, אני מחייכת, הוא מסתכל מהופנט על הפרותי ״יין זה עולם שלם״ הוא זורק את הפצצה, זה הכל תלוי בחביות, ״רק בחביות״, אני מאשרת, בטוחה שהוא צוחק.
״הן אלה שמיישנות את היין בצורה משמעותית״, הוא מוסיף, או קיי, הוא לא צוחק, הוא לגמרי רציני, הוא מדבר איתי על יין, איתי! ״אי לכך ובהתאם לזאת ( ?!) הוא ממשיך, וראשי מתמלא בענני צמר גפן, “חשוב ביותר איזה סוג חביות אתה משתמש, ואצלי ביקב אני משתמש, אך ורק בחביות הטובות ביותר״.
“וואלה” אני מתעמקת..
״זה עולם שלם״,הוא חוזר ואומר.
״לא שלי״, אני מתעקשת.
״אני יכול ללמד אותך על זה״.
״לא מעוניינת״.
״תמיד היית עקשנית״. הוא משתתק.
ואתה תמיד היית כזה טרחן, ופקעת של שעמום???? אני מהרהרת לעצמי, ותמיד היו לך לבנים כאלה בצידי הפה, ועיניים של קוקר ספניאל? עלייך שפכתי כל כך הרבה דמעות? בשבילך עזבתי את הבית של ההורים בגיל צעיר מידי? דפקתי נפקדות בצבא? רבתי עם כל העולם, יצאתי מדעתי מרוב אהבה……אתה הפאקינג מיתולוגי שלי….
״בגדת פעם באישתך״? אני שואלת .
הוא מסתכל עלי רגע, ואז שולף פלפון בתנועת נצחון, ומניח אותו מול עיני, על המסך צרפתייה כוסית אש, שהיתה פעם דוגמנייה של איב סאן אמו.את היית בוגדת בדבר כזה? הוא שואל,״אני הייתי בוגדת בכל דבר״, אני מתריסה. ולוקחת שלוק ענק מהיין הפרותי בתחת, שמזג לי.
ומתעטשת, מפזרת רסיסי אפצ׳י על מסך הפלפון, פוגעת בול בחיוך של ה סאן לורנית.
״תשימי יד לפחות״, הוא אומר.
״לא מאמינה בזה״, אני עונה. וחושבת על זה שמחכה לי בבית שתמיד צוחק שאני אומרת את זה. ע׳ נכנסת בסערה ריחנית, על עקבי סטילטו, ושיער מתנפנף, האולסטאר שלי נדחסים עמוק אל מתחת לכיסא, ע׳ מזמינה וויסקי עם קצת קרח. אומרת שהמקום נראה לה משעמם, ושהיא מחפשת אקשן, יוצאים לעשן סיגריה בחוץ, גבוה עם כוס פרותי, סטיילטו עם וויסקי מעט קרח, ואולסטר, היא מדליקה עוד סיגריה, הוא מסתכל לה על הציצי, לה יש ציצי, לי יש אול סטאר, היא נושפת ענן עשן על פניו, הוא מחייך תחת השפם שאין לו, אני מתעטשת, ארבע ברצף, הם צוחקים, אני הלא מצחיקולה בולה, היא הפאם פתאל, והוא המבוגר האחראי, ולי יש אף אדום.
עשרים שנה אותם האנשים, אבל לגמרי אחרים.
מאוחר יותר באותו הלילה.
א׳ ו ע׳ הורידו אותי בבית, א׳ יצא מהאוטו, ובנימוס אירופאי דפק לי חיבוק לא מנומס בכלל. במעלית הסתכלתי על עצמי במראה, התעטשתי פעמיים רצוף, ואמרתי בקול לאף האדום הניבט אלי, שטות לפגוש מיתולוגי, מיותר לפגוש מיתולוגי, מיתולוגי צריך להשאר מיתולוגי.
עם אופנוע, עם בולבול גדול ,ידיים יפות, סקס אפיל, ושרמנטיות פראית של גיל שבע עשרה.
ולא איזה דוד ייינן שלובש חולצות מכופתרות עם שרוולים קצרים, שמתעסק בחביות, ופקקי שעם, שחי לו בבורדו, ה ״מכה של היין״ ( כך הוא חזר ואמר שוב ושוב). שמחפש זיון בארץ ישרואל, שאין לו שום בעיה לבגוד באיב סאן זיבי שלצידו, ולהכנס אחר כך שורק למכונית מנהלים המושכרת שלו.
לאמא שלי מעולם לא סיפרתי על הפגישה עם א׳.
אין לי יותר מיתולוגי, אלא סתם איש צרפתי גבוה, שמתקשר בכל פעם כשמגיע לארץ.ושאני מסננת שוב ושוב ושוב.ושוב …………

עוד מהבלוג של riks

תצוגה מקדימה

סקס, שקרים, וטלויזיה

אם הילד הזה של השכנים לא יפסיק לדפוק על התופים, היא תקום אליו, ככה כמו שהיא, ערומה בטוטאלי, עם הציצים האלה שלה,(שמאז הלידה האחרונה הלכו, וכנראה שלא יחזרו שוב). והברזילאית המביכה הזאת שעשתה פעם ראשונה לפני...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

לנשום לכאב....

לנשום, לנשוף, לנשום, לנשוף...לקחת אוויר למלא את בית החזה, אם אפשר לקרוא לשני הבלונים המטורפים שצמחו לה בפרונט, חזה. לנשום לכאב, כך אמרה מיכל המדריכה בקורס הכנה ללידה, איך אפשר...

תגובות

פורסם לפני 7 years

סיפור ראשון

בתיה עשתה אמבטיה ! לחיימקה יש אדמת . הוא שוכב קודח במיטה הגדולה והעצובה של ההורים שלו בפתח תקווה.עוד שעתיים הוא יעמוד מתחת לחופה ינפץ את הכוס וינשק את זאת עם המותניים הצרות. אבל בינתיים מתכרבל לו חיים בצד ימין של המיטה....

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה