עדכונים:

פוסטים: 13

החל מיוני 2012

וונדרפול וורלד מתנגן לו חרישית ברקע .בחדר ההמתנה הקטן. מולי יושבת אישה שמנה מאוד שהוורלד שלה לא נראה משהו,בטח לא וונדרפול .ואני בפרצוף של רק עברתי בסביבה ,ונקלעתי באקראי לרחוב הראשי של רמת השרון.בין כל החנויות המופרכות,והנשים המפונפנות והמוזרקות..ועליתי רק לרגע לנפוש במזגן ,ואני תכף,עוד רגע ממשיכה לחיי.שהם אולי לא כאלה וונדרפול, אבל בכל זאת ,….הדלת נפתחת האישה נבלעת פנימה. וונדרפול וורלד מתחיל שוב.מפריע לי להקשיב למתרחש בחדר השני.השמנה יוצאת די מהר תוקעת בי מבט.אני מסיטה את שלי ,היא הולכת,אני נכנסת,מתיישבת על כורסא מולו,בוהה בספריה העמוסה ספרי הגות ,פסיכיאטריה.הוא מחייך אלי,דומה יותר לניסים גרמה מפסיכיאטר,והוורלד שלו נראה אחלה וונדרפול.,אני משדרת, אני בוטחת (בתחת) חשוב שיראה שאני לא כמו כל מי שבא אליו.אני שפויה לגמרי, עם רגלים חזקות אייזן על הקרקע.מחבקת את התיק(1000שקל משנקין) חזק.ומחייכת ,חיוך צלול כן?

.הוא שואל אני עונה.נשואה? אני:25 שנה+שלושה.+הורים .+אח אחד גדול ממני ,מעט חברות,אבל נפש רק נפש.לא חולות נפש, אני מגכגחת ,(הוא לא)שיידע שאני יש לי הומור.הלא אנשים עם בעיות בנפש אין להם זמן להומור, הוא שואל דכאון? אני עונה מה פתאום, אני לא טיפוס של דכאון. :והתקפי חרדה?הוא שואל ,ואני משקרת מייד ואומרת “לא ממש” ,הוא מסתכל רגע “מה זה נקרא לא ממש” הוא מקשה .”היה אחד לפני המון,המון המון שנים” .חיבקתי את האלף שקל ,יותר חזק אלי.נזכרת בקיץ ההוא שהכל דפק כמו שעון.סרט שכתבתי עם חברתי היקרה שלומית ארנון בר לב.אמור היה לצאת לצילומים,הכל היה מרגש ומסעיר. והיא ואני לקחנו את הילדים,לבריכה לנשום קצת אוויר.צחקנו קישקשנו.שחינו.ואז זה קרה במים, תוך כדי שיחת כלום.זה הגיע.דפיקות לב.קוצר נשימה .תחושת עוד רגע מתעלפת.העולם נהיה בסלואו מושן.יצאתי מהבריכה בקושי.שלומית שמכירה את ההיפוכונדרית שבי,לא ממש התרגשה בהתחלה ,אבל כשראתה שהמצב מחריף.קראה למציל.שעד אותו הרגע זיפזפ במבטו החרמני ביני לבינה.לא סגור על עצמו מי יותר שווה.הוא מביא לי סוכר שכנראה נפל…מבועתת גמעתי סוכר.אבל כלום לא עזר…..כעבור כמה זמן זה עבר”אמרתי ,ושתקתי.ולא חזר? שואל גרמה.”חזר”, עניתי, ואחיזת התיק נהייתה מעט רופפת.”והיו לילות שהתעוררת מהתקף חרדה”?.שאל, “לא מה פתאום , זה לא היה ברמה כזאת” שיקרתי ,אולי רק כמה פעמים..

“מה שאת צריכה” אמר ניסים גרמה “זה כדור.שמאזן.אני קורא לזה תוסף דלק.זה משפר את החיים.מקל.מרגיע ,ן מונע חרדות.

אבל אם זה יגרום לי לתאבון,או יהרוג לי את החשק המיני אני מוותרת”.איימתי.

“פעם ראשונה שאישה מוטרדת מזה ,בדרך כלל זו טרדה של גברים” .הוא חייך.

כעבור שעה ותשע מאות שקל.יצאתי מ גרמה, ובתיק שינקין שלי, היה מונח לו בין כל הבייגלך הזרוקים ,הטבק של הסיגריות המפוזר.שדבוק לליפסטיק בלי הפקק שדבוק בבזוקה ישן לקבלות מהסופר.טמפון שהעטיפה ירדה ממנו.וגרב של הקטנה.חיכה לו בשקט ,תוסף הדלק שלי “מרשם ל ציפרלקס”.רוקחת הבית השכונתית העירקית שלי,הסתכלה על המרשם שהנחתי לה למחרת על הדלפק, ואמרה במבבט חמור ובמבטא כבד…”למה לך את זה לא חבל”? עניתי “חרדות, אני יודעת…”. היא הניחה קופסת ציפרלקס מולי ” חרדות,למי אין חרדות”?

.התאבון נפסק כמעט מייד.חמש קילו נשרו ממני בשמחה.ג’ינס 36 נסגר עלי בגילה.אבל החשק החשק .הלך קפוט.מת ,גוויה.רזה ולא מתפקדת.נכנסת למיטה עם ג’ינגית לוהטת.וסיימת עם טסטר עצבני מ- מ מ מ באמצע אוגוסט.אומנם ג’ינגי .אבל כועס ,מזיע מרוט.וכל כך לא אטרקטיבי.התקשרתי ל גרמה השארתי הודעה “זה לא עובד לי טוב “אמרתי.הוא חזר אלי כשהייתי בין הקפואים ,לשמפויים בסופר.”הבעיה היא שאני לא מצליחה זה נו….והוא אמר ” תחזרי שנית אני לא שומע,,,,,,,,” נגמר לי החשק דוקטור” עניתי, מרגישה כמו בני סלע. בשעותיו היפות. “והחרדות”? הוא שאל.”אה זה ,אין,זה לא קיים יותר ,אני יכולה לרוץ ערומה ושורקת ברחובות קלקיליה באמצע הלילה וזה לא יזיז לי” .עניתי, וחייכתי לזאת שפורסת פסטראמה,. “אבל זה לא שווה לי ,בלי חשק דוקטור, זה לא חיים אתה שומע”?ניסים שותק רגע,ואומר “תני לזה עוד צ’אנס, ננסה תוסף דלק אחר ,אם לא, תעזבי” ,כשהעירקית הבינה שהתוסף האחר לא מסופסד בקופת חולים, ,היא כבר לא שאלה “בשביל מה לך זה” .אלא “רוצה עוד קופסא?קחי שיהיה לך.”

ומאז…..

שנה וחצי כדור אחד “לוסטראל” 50 מיליגרם בכל בוקר.אין חרדות. אין פחדים. הטפל והעיקר מאוד ברורים.יותר סבלנית יותר מרוכזת אני אמא יותר טובה .ואולי גם אישה.(חוץ משפוגשת את ההורים אז הכדורים לא ממש עובדים…)

עוד מהבלוג של riks

תצוגה מקדימה

סקס, שקרים, וטלויזיה

אם הילד הזה של השכנים לא יפסיק לדפוק על התופים, היא תקום אליו, ככה כמו שהיא, ערומה בטוטאלי, עם הציצים האלה שלה,(שמאז הלידה האחרונה הלכו, וכנראה שלא יחזרו שוב). והברזילאית המביכה הזאת שעשתה פעם ראשונה לפני...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

לנשום לכאב....

לנשום, לנשוף, לנשום, לנשוף...לקחת אוויר למלא את בית החזה, אם אפשר לקרוא לשני הבלונים המטורפים שצמחו לה בפרונט, חזה. לנשום לכאב, כך אמרה מיכל המדריכה בקורס הכנה ללידה, איך אפשר...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

אל תגעו לי במיתולוגי!

א׳ שואל עלייך המון, ומת לראות אותך. אומרת לי חברתי ע׳ היפה, ומדליקה עוד סיגריה, בוקר מאוחר,  אצלה במטבח, העולם רועש וגועש בחוץ, ובפנים, בדירה הממוזגת, יושבות שתי נשים בנות ארבעים...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה