הבלוג של ravit aharoni

הבלוג של רקסי

שמי רוית אהרוני, אני בת 30 ובקרוב (בע"ה) אהיה גם אמא. נשואה לשחר, ועוסקת בתחום של מועדוני לקוחות בעולמות של עיצוב, טיפוח ולייף סטייל. גרה בתל אביב של היום, חולמת קצת על פעם, בימים כשהכל היה טיפה יותר פשוט וטיפה יותר... +עוד

שמי רוית אהרוני, אני בת 30 ובקרוב (בע"ה) אהיה גם אמא. נשואה לשחר, ועוסקת בתחום של מועדוני לקוחות בעולמות של עיצוב, טיפוח ולייף סטייל. גרה בתל אביב של היום, חולמת קצת על פעם, בימים כשהכל היה טיפה יותר פשוט וטיפה יותר רומנטי ומנסה ליהנות מהשפע שיש לעולם להציע. במילים, בנופים, באנשים המדהימים שאני פוגשת כל פעם מחדש. קצת צינית..אולי קצת פחות מפעם ומנסה דרך הבלוג הזה לתעד דברים שהרגשתי. שלא יאבדו. כי הם חלק בפאזל של חיי.

עדכונים:

פוסטים: 10

החל מספטמבר 2011

כבר כמה שנים שאני גרה בתל אביב. כמעט 5 ליתר דיוק. ובכל פעם מחדש אני מוצאת את עצמי נפעמת מהקסם שהיא מסוגלת להלך עלי. מה יש בה בעיר הזו שהופך רבים מאתנו לסלחנים כל כך, תלותיים כל כך, וכמו במערכת יחסים בלתי אפשרית- מאוהבים עד מעל הראש?

17/12/2011

כבר כמה שנים שאני גרה בתל אביב. כמעט 5 ליתר דיוק. ובכל פעם מחדש אני מוצאת את עצמי נפעמת מהקסם שהיא מסוגלת להלך עלי.
ברגע קסום אחד נשכחות אין ספור שעות מבוזבזות של חיפושי חניה, זיהום אוויר שאת נזקיו עוד אגלה בעתיד, ובעיקר, לא מעט ערבים שבהם החלום של ‘לגור בעיר הגדולה’ נגוז והפך לחומר גלם מצוין לפסיכולוג שאת כורסתו עדיין אין לי אומץ לפגוש.
מה יש בה בעיר הזו שהופך רבים מאתנו לסלחנים כל כך, תלותיים כל כך, וכמו במערכת יחסים בלתי אפשרית- מאוהבים עד מעל הראש?
בעודי פוסעת ברחוב דיזנגוף היום נזכרתי בניצניה של מערכת היחסים הסבוכה שלי עם “העיר הלבנה”.
היה אז תחילת הסתיו, ממש כמו עכשיו (רק קצת פחות חם) ואני זוכרת את עצמי הולכת לאורך רחוב דיזינגוף, גומעת בשקיקה את חלונות הראווה, ואומרת לעצמי ש”זה מרגיש קצת כמו לנסוע לחו”ל”…
הייתי אז בדרכי לפגישה עם בחור מקסים שפגשתי בבר ערב קודם לכן. השעה הייתה שעת ערב מוקדמת ובאוויר עמד ריח של תחילת הסתיו, ניחוח קליל, רענן שמציף את הנחיריים בכל שנה סביב ספטמבר. משהו ברחוב הארוך, עמוס בתי הקפה השוקקים והחנויות הזוהרות היה כמו הבטחה לתקופה מרגשת יותר, יפה יותר ומוצלחת הרבה יותר מכל מה שידעתי.
זה לא שבאמת יכולתי להרשות לעצמי לרכוש משהו באחת מהחנויות, בקושי קפה יכולתי להזמין באותם בתי קפה אפנתיים, אבל המחשבה על כך שכל הדברים הנפלאים הללו נמצאים במרחק של צעדים ספורים מביתי החדש הייתה נעימה להפליא.

עברו מאז 5 שנים. גדלתי. התגברתי ואפילו נישאתי לבחור (אחר), שגם אותו פגשתי בבר בעיר הזו. אבל התבוננות מעמיקה בשנים שחלפו ציירה תמונה פחות ‘ריחנית’ של העיר. של ערבים של בדידות, של עבודה קשה שבקושי כיסתה את שכר הדירה, של המונמון אנשים שפגשתי מסתבר רק לרגע ותוך זמן קצר כבר לא היו שם.. (הם המשיכו לבר מסעיר יותר, לחברים ‘נכונים’ יותר או סתם למקום בו חשו יותר ביטחון לגבי עצמם)

יש בה בתל אביב משהו שגורם לך להרגיש מאוד ‘נכון’, השאלה הגדולה היא עבור מי? ולכמה זמן.
ואולי הנכונות הזו, קצת כמו רח’ דיזינגוף המרתק (עדיין אחרי שנים), היא בעצם מקסם שווא?
חברה טובה אמרה לי פעם בבדיחות שעלי לפרסם ספר… היא קראה לו ‘עלילות רקסי בעיר הגדולה’. חשבנו שזה יכול להיות קובץ של סיפורים קצרים על הדברים הכי מוזרים שקרו לי בעיר הזו. אני חזיתי שזה יהיה רב מכר מטורף.
במשך השנים הבנתי שהחוויות הללו לא קרו רק לי, הם קרו כמעט לכולם, בדרך כזו או אחרת.
כמו השיר הזה של מיקה קרני ‘ אצלי הכל בסדר… השבוע כבר מצאתי לי חדר, דירה נחמדה…’

אז מה בעצם אני מנסה להגיד… אולי אני עוד מבררת עם עצמי.
נחזור רגע לדיזינגוף- משם הכל התחיל. אז בעודי עוברת היום באותו הרחוב, מכירה כבר את בתי הקפה בע”פ, מגלה חנויות שהתחלפו במשך השנים, חשבתי לעצמי שהריח אולי השתנה אבל התחושה היא אותה תחושה. עדיין קצת כמו חו”ל, אבל פשוט גרסה בוגרת יותר. כמו שאתה מגיע למקום כלשהו בעולם בפעם השנייה. לא יהיה לו את אותו הקסם כמו בפעם הראשונה, אבל בטוח תראה בו משהו אחר בפעם הזו.

אולי זה הקסם של תל אביב. היא לא רק לצעירים, ובטח לא רק לחולמים. אלא גם לאנשים בוגרים שחוו דבר או שניים והתאכזבו פעם או פעמיים- אבל יודעים לסלוח. לעיר ולאנשיה – שהרי לא היינו אותו הדבר בלעדיה.

שלכם,
רקסי.

עוד מהבלוג של ravit aharoni

תצוגה מקדימה

מחכה לו... שיבוא

התלבטתי רבות האם להעלות פוסט נוסף לפי הלידה או לוותר. לא יודעת.. משהו בציניות שמאפיינת אותי בד"כ במרחב הזה נראה לי פחות מתאים כשאני מצפה למשהו כל כך נקי ממאניירות, כל כך כמו שום דבר שהכרתי עד כה. ובכל זאת, שבוע 40 הגיע, ויש...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

פוסט פוסט לידה

הפוסט הזה כותב את עצמו בראש שלי כבר כמה וכמה פעמים בחודשים האחרונים. בעצם מאז שבר נולד יש בי מן צורך לתעד כל כך הרבה רגשות, מחשבות, הרהורים, אבל הכמות והעוצמה הניסו אותי למקום הבטוח של 'לא לכתוב בכלל'. נדמה לי, לנוכח...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

All I Want for Christmas is....EVERYTHING

הקדמה קטנה.. וגילוי נאות: אני מרשה לעצמי הפעם להעלות פוסט מעט שונה כאן בבלוג. תיכף תראו למה.. בד"כ אני נוהגת לערוך הפרדה בין התחום המקצועי שלי לזה הפרטי, אבל הרגשתי שהערך המוסף של הפוסט הזה מאפשר חריגה מהכללים. ( אתן...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה