הבלוג של ravit aharoni

הבלוג של רקסי

שמי רוית אהרוני, אני בת 30 ובקרוב (בע"ה) אהיה גם אמא. נשואה לשחר, ועוסקת בתחום של מועדוני לקוחות בעולמות של עיצוב, טיפוח ולייף סטייל. גרה בתל אביב של היום, חולמת קצת על פעם, בימים כשהכל היה טיפה יותר פשוט וטיפה יותר... +עוד

שמי רוית אהרוני, אני בת 30 ובקרוב (בע"ה) אהיה גם אמא. נשואה לשחר, ועוסקת בתחום של מועדוני לקוחות בעולמות של עיצוב, טיפוח ולייף סטייל. גרה בתל אביב של היום, חולמת קצת על פעם, בימים כשהכל היה טיפה יותר פשוט וטיפה יותר רומנטי ומנסה ליהנות מהשפע שיש לעולם להציע. במילים, בנופים, באנשים המדהימים שאני פוגשת כל פעם מחדש. קצת צינית..אולי קצת פחות מפעם ומנסה דרך הבלוג הזה לתעד דברים שהרגשתי. שלא יאבדו. כי הם חלק בפאזל של חיי.

עדכונים:

פוסטים: 10

החל מספטמבר 2011

אני מודה ומתוודה שלפני בר קצת חששתי. איך זה הולך להתנהל כל הסיפור הזה? מה, זו כבר לא אני שבמרכז העניינים פה? אני לא בטוחה שאני מוכנה לקחת חלק פעיל בקידום העניין הזה. מילא להיות בהריון ולהיראות כמו פיל 9 חודשים, אבל אחכ?

14/11/2012

הפוסט הזה כותב את עצמו בראש שלי כבר כמה וכמה פעמים בחודשים האחרונים.

בעצם מאז שבר נולד יש בי מן צורך לתעד כל כך הרבה רגשות, מחשבות, הרהורים, אבל הכמות והעוצמה הניסו אותי למקום הבטוח של ‘לא לכתוב בכלל’.

נדמה לי, לנוכח החוויה המטלטלת הזו של להיות אמא/ ללדת/ להפוך למשפחה (לא בהכרח בסדר הזה) ששום כותרת לא מתאימה
ויחד עם זאת שכל כותרת אפשרית לעוסה, נדושה, קלישאתית, הבנתם את העיקרון.

אז מאיפה מתחילים..

בערב ראש השנה, קצת אחרי שבר נולד כתבתי בפייסבוק סטטוס. (חפשו אותו בטיים ליין שלי )

בוא’נה, אפילו את עצמי ריגשתי. פתאום החגים נראו לי זמן כל כך משמעותי, המשפחה הקטנה והבראשיתית שלי עמדה לצבור לעצמה את הזיכרונות הראשונים ואני חשתי צורך עז לסכם. שנה, תקופה, לידה, תהליכים שלמים ( שזיכו אותי בלא מעט תגובות ולייקים מאנשים יקרים שאני אוהבת מאוד).

היום חודשיים אחרי, שוב עז בי הצורך לכתוב את הזווית שלי על הדברים, על כמה שום ספר ושום קורס לא מכינים אותך לעוצמה שבה חשים את הדברים. אהבה עצומה שלפעמים נדמה לך שאת לא מסוגלת בכלל להכיל, שהלב שלך עומד להתפקע ממנה, עייפות שמכבידה על הגוף ועל הנפש ולוקחת אותך למקומות מרירים ונמוכים, אחריות שהופכת לאקססורי מספר אחד שלך, בשילוב מנצח עם רגשות אשמה תמידיים.
בין אם זו את שמחמירה כל כך עם עצמך או הסביבה החיצונית שמשיתה עליך אוטו’ כל כלל וכלל.

מבטיחה מתישהו לשים תמונות גם שלו. שיגדל קצת. בינתיים קבלו - אמא נפעמת מהבן שלה. באדיבות אפרת לוזנוב הצלמת המוכשרת

בקיצור, לא פשוט. וכל זה על בחורה קטנה, 1.65, כמעט 50 קג’ שעד לפני 4 חודשים מקסימום הייתה צריכה להזמין T.A  לארוחת ערב. (אפשר ג’ירף בבקשה?)

אני כמובן מקצינה, אבל מישהו חייב להגיד גם את זה – להיות אמא טרייה זה קשה.מאוד. (גם למושלמת כמוני)

זה אמנם גם מדהים, וזו גם דרך שנעשית צבעונית ומפותלת כל יום מחדש, ולומדים בה המון. על עצמי, על העולם, על בן הזוג.
אבל כמו לא מעט דרכים, היא לא תמיד סוגה בשושנים.

מפנה מקום בארון לבגדים שלו

אני מודה  ומתוודה שלפני בר קצת חששתי. איך זה הולך להתנהל כל הסיפור הזה? מה, זו כבר לא אני שבמרכז העניינים פה? אני לא בטוחה שאני מוכנה לקחת חלק פעיל בקידום העניין הזה. מילא להיות בהריון ולהיראות כמו פיל 9 חודשים, אבל אחכ?

ובכן  חברים, מהפך! ולא כמו זה של אורנה דץ (זוכרים את התכנית אירוח שקר הזו?) מסתבר  שלנוכח החיוך הממיס של בני בכורי נפלתי שדודה.
ופינתי כלאחר כבוד את הבמה, מבלי לחוש חמיצות ולו קלה. את ארון הבגדים שלי, שהייתי מטפחת בקפדנות זנחתי לטובת ארונו המאובזר של בר אהרוני הקטן. את חדר העבודה הפרטי שלי הפקעתי לטובת חדר ילדים עמוס בכל טוב, ושורת הh&m היחידה בפירוט האשראי שלי מקורה בסוודר הורס שקניתי לברצו’ק הקטן.

ואני אומרת: איך נפלו גיבורים.

הארון של בר. לא עוד שידת החתלה/ מגירות סטנדרטית

ככה זה כשיש שניים. או שלושה ( וכלב)

אם כבר פתחנו את תיבת הווידויים, טיפ קטן להריוניות שבדרך. סגרו ביומן דייטים מסודרים עם אהובי ליבכן. התקופה שלאחר הלידה מעייפת, מורטת עצבים, אצלנו חלק ניכר ממנה היה בתכנון האופרציה שכרוכה בלצאת מהבית, או ללכת לרופא – שעות של תזמונים (כמה מסובך יכול להיות להכין תיק לצאת מהבית איתו? וכמה אנשים צריך כדי להרכיב מגן שמש אחד על החלון? לנתק סלקל מהמושב?)

אבל ברצינות, זה חסר כל כך. הזמן הזה של ביחד. בין לבין מנסים לישון, לאגור כוחות (כדי לשיר שירים מפגרים שמצחיקים אותם נורא) ונורא חסרה שיחה טובה, על כוס יין או סתם over dinner של חביתה וסלט בבית (הסלט זה בהנחה שהספקתם לעשות ירקן).

אז אנחנו החלטנו לעשות מעשה, וקצת לפני שמלאו לבר 3 חוד’, הזמנו מקום במסעדה טובה, השארנו את האוצר אצל ההורים שלי ללילה ויצאנו רק אנחנו!

להגיד לכם שלא נרדמתי בעודי מדפדפת בגלריית האייפון בתמונות שלו? ברור שכן. שלא התגעגעתי עד כדי כך שצלצלתי לבדוק עם הוא אכל/ גירפס/ עשה קקי אלף פעמים? ברור שכן. אבל בכל זאת – דיברנו. שתינו.צחקנו. ישנו ( יותר מ4 שעות רצוף) – פשוט תענוג.

אצל חיים כהן במטבח. שישי. 20 לאוקטובר ויום ההולדת של אישי ב'יפו תל אביב'

טוב, יש לי עוד מלא, אבל נראה לי שחפרתי.

ורק כדי לוודא שלא השתמע מכל זה  (בטעות) שזה רק קשה. יש גם חלקים יפים, מרגשים עד דמעות, מאושרים, שבהם את מברכת את בורא עולם שאפשר לך לחוות את כל זה. וקשה…אתם יודעים. יש בעיקר בלחם.

שנה טובה כבר אמרנו  השנה?

שלכם,

רקסי

עוד מהבלוג של ravit aharoni

תצוגה מקדימה

מחכה לו... שיבוא

התלבטתי רבות האם להעלות פוסט נוסף לפי הלידה או לוותר. לא יודעת.. משהו בציניות שמאפיינת אותי בד"כ במרחב הזה נראה לי פחות מתאים כשאני מצפה למשהו כל כך נקי ממאניירות, כל כך כמו שום דבר שהכרתי עד כה. ובכל זאת, שבוע 40 הגיע, ויש...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

All I Want for Christmas is....EVERYTHING

הקדמה קטנה.. וגילוי נאות: אני מרשה לעצמי הפעם להעלות פוסט מעט שונה כאן בבלוג. תיכף תראו למה.. בד"כ אני נוהגת לערוך הפרדה בין התחום המקצועי שלי לזה הפרטי, אבל הרגשתי שהערך המוסף של הפוסט הזה מאפשר חריגה מהכללים. ( אתן...

תצוגה מקדימה

הקאמבק של הבלוג, או : סיפור על קיץ שבא בהפוכה

לפעמים אני תוהה אם יש הצדקה לכתוב בלוג בכלל.  תכל'ס, למה שההתבכיינות שלי על העולם, מוצדקת ככל שתהיה, תעניין מישהו, ובהתחשב בזה שיש  out there ילדים רעבים, התחממות גלובאלית, משפחות ללא קורת גג ובאופן כללי לא מעט סבל בעולם – זה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה