הבלוג של ravit aharoni

הבלוג של רקסי

שמי רוית אהרוני, אני בת 30 ובקרוב (בע"ה) אהיה גם אמא. נשואה לשחר, ועוסקת בתחום של מועדוני לקוחות בעולמות של עיצוב, טיפוח ולייף סטייל. גרה בתל אביב של היום, חולמת קצת על פעם, בימים כשהכל היה טיפה יותר פשוט וטיפה יותר... +עוד

שמי רוית אהרוני, אני בת 30 ובקרוב (בע"ה) אהיה גם אמא. נשואה לשחר, ועוסקת בתחום של מועדוני לקוחות בעולמות של עיצוב, טיפוח ולייף סטייל. גרה בתל אביב של היום, חולמת קצת על פעם, בימים כשהכל היה טיפה יותר פשוט וטיפה יותר רומנטי ומנסה ליהנות מהשפע שיש לעולם להציע. במילים, בנופים, באנשים המדהימים שאני פוגשת כל פעם מחדש. קצת צינית..אולי קצת פחות מפעם ומנסה דרך הבלוג הזה לתעד דברים שהרגשתי. שלא יאבדו. כי הם חלק בפאזל של חיי.

עדכונים:

פוסטים: 10

החל מספטמבר 2011

האמת שהבטחתי לעצמי שאני לא אכתוב על ההיריון. תכל’ס, לא חסר ברשת מיליון בלוגים על הריוניות דאוגות, אימהות בשלות ועוד זיליון פורטלים בהם אפשר להתייעץ בנוסח המדור ‘על בנים ועל בנות’ המיתולוגי של מעריב לנוער, רק בענייני רחם. בכל מקרה התבשל לו פה פוסט הריוני מחליא למדי. אז ראו הוזהרתם – יכולים לפרוש כבר עכשיו. אני גם כנראה איעלב, אבל אאשים בזה את ההורמונים.

02/06/2012

האמת שהבטחתי לעצמי שאני לא אכתוב על ההיריון.
תכל’ס, לא חסר ברשת מיליון בלוגים על הריוניות דאוגות, אימהות בשלות ועוד זיליון פורטלים בהם אפשר להתייעץ בנוסח המדור ‘על בנים ועל בנות’ המיתולוגי של מעריב לנוער, רק בענייני רחם.
לסיכום הזה עם עצמי נלווה גם מטען גנטי יקר מפז של חשש ממזל רע, שקיבלתי בירושה בגנים המרוקאים שלי, אז שאני אספר לאנשים זרים שאני בהריון?? כמעט ומתאים כאן איזה חצי גוועלד (אבל אני לא פולניה, אז שכחו מזה).
בכל מקרה, כמו שבטח הבנתם, עמוד השדרה שלי אינו איתן במיוחד, כי אני כבר פסקה וחצי אחרי, ונראה שמתבשל לו פה פוסט הריוני מחליא למדי. אז ראו הוזהרתם – יכולים לפרוש כבר עכשיו. אני גם כנראה איעלב, אבל אאשים בזה את ההורמונים.

יש מספיק בלוגים שווים על הריוניות ואימהות, לא מעפנים כמו שלי. קבלו אחד: http://blingbling.co.il

בכלל לא רואים שאת בהריון
בשבועות האחרונים זה הכה בי.
כלומר, קשה להגיד שלא הבחנתי בהיותי בהריון כבר בשלב הבחילות המזוויע, אבל בינינו, כמה שזה נראה אז סוף העולם, עכשיו, ממרומי חודש שישי זה נראה לי פיס אוף קייק.
קצת קשה, אז נשברים? או איך שאבא שלי אוהב להגיד: “קשה יש רק בלחם”.
בקיצור- נראה לי שאצלי, ההכרה המשמעותית בכך שאני עומדת להפוך לאימא הופיעה כשיצאה לה הבטן ההריונית שלי לפני כמה שבועות.
לקח לה זמן לחצופה. בהתחלה היא נראתה קצת נפוחה ( כמו אחרי ארוחת צהריים דשנה או ארוחה במקדונלדס כולל הגדלה ב1.90),
אח”כ עוד הסתרתי אותה במלבושי האוברסייז שלי, אבל השבוע, גאה ותפוחה, היא הכריזה: אני פה! גאה ונוכחת.
ושלא תבינו לא נכון, קצת חיכיתי שזה יקרה… כן, היו לי מחשבות על הריון יפה כזה כמו בסרטים, או לפחות בתמונות של כל הסלבס. בטן עגולה מושלמת, עור פנים קורן ומתוח, חיוך בוהק, סטייל מושלם למרות המגבלות וכד’.
אבל במבחן המציאות, ופה לפחות אני מרגישה שאני נאמנה לעצמי בכך שהבטחתי שהבלוג הזה יהיה כנה, אני חייבת להודות שהאופוריה קצת התפוגגה.
אולי מבחוץ נראה לכולם שהריון זה הדבר הכי יפה וסקסי שיש, אבל בינינו… לבחורת פטיט כמוני זה עניין לא פשוט להעלות כמה ק”ג שמתרכזים בפרונט.
מבחר האוטפיטים מצטמצם מיום ליום, ותקציב הקניות אינו גדל בקצב תואם עם הבטן, שהרי מי קונה כל כך הרבה לתקופה כל כך קצרה? בייחוד כשיום אחד את מתה על הטוניקה הזו ולמחרת את מתעבת את הרגע שרכשת אותה.
“מאמי… נראה לי שאני בהריון” הכרזתי בפני בעלי באחד הבקרים השבוע. הוא כמובן הסתכל עלי כאילו משהו לא בסדר…בסגנון, בוקר טוב אליהו, אנחנו כבר אחרי שקיפות, 2 סקירות, אפילו הרגשנו את מסי הקטן בועט השבוע ( נסחפתי קצת עם הבעיטות, יותר כמו לטיפות, אבל מה לא עושים כדי שהבעל יהיה מרוצה). אבל באמת, נראה לי שרק עכשיו אני מעכלת. וזה דיי מדהים בעיני!

בגדי ים להריון. Would you or wouldn’t I?
ניתן להשיג ב’אמבריה’ בשדרות רוטשילד בתל אביב – בכלל שווה להציץ בעמוד הפייסבוק שלהם

איזו מן אימא אני אהיה?

בעוונותיי, המקצוע שלי הכיר לי בשלב דיי מוקדם את קטגוריית המוצרים לתינוקות, ולכן, זה כבר כמה שנים שאני קוראת מחקרים על התנהגות צרכנית של אימהות. אני אפילו יודעת לנקד את המלה נוקליאוטידים, שזה, למי שלא יודע, רכיבים טבעיים המצויים בחלב אם ואחראים בין היתר להתפתחות וחיזוק המערכת החיסונית של התינוק.
לכן, מפתיע למדי, שגם אני לוקה בתסמונת ה’קהל השבוי’ בכל מה שקשור לעולמות התוכן של התקופה הנוכחית.
מדהים איך שאנחנו מנטרלים את כל הידע המוקדם שלנו כשהבייבי (לעתיד) שלנו נמצא במוקד הדיון. עגלה עם 3 גלגלים או ארבעה? 180 מעלות או 170 מעלות? חדר ילדים יוקרתי ומעוצב או פרקטי ובטיחותי – כל כך הרבה סוגיות להתחבט בהן!
ואני- הכי מבולבלת בעולם. ניזונה מכל שמועה, מקשיבה לכל דעה ומנסה להרכיב מזה סט של דעות ואמונות ייחודי משלי – ובפעם הראשונה בחיי ‘מתקשה’.
באמת. כל מי שמכיר אותי יאמר לכם בביטחון מלא שאני לא סובלת מחוסר דעתנות. ההיפך הוא הנכון- לרוב תמצאו באמתחתי משנה סדורה כמעט על כל נושא שתחפצו. כזו אני. מאגר בלתי נדלה של ידע לא נחוץ.
ודווקא הפעם, כשנדרשים לי כל חושי המחודדים אני אובדת עצות.
מה שהוביל אותי באחד הלילות האחרונים להתקפון חרדה קל שעסק בשאלה הגורלית – איזו מן אימא אהיה? וזה לא נשאר בלבל השטחי של ‘טובה’ או ‘רעה’. לא ולא! כיאה לחפרנית כמוני, העליתי במוחי הקודח את כל המודלים האפשריים – מאימא קולית ומגניבה עד לאימא חינוכית, ערכית, שבונה תפריט לפי ערכים תזונתיים לבייבי שלה עוד כשהוא בבטן.
המסקנה המדאיגה שהגעתי אליה בסיומו של אותו לילה, היא שאני לא יודעת!
וזה כשלעצמו פנומנאל. לי? אין תכנית? אין יעד ברור? אין כיוון? לפי מה אנהל את כל הפרויקט הזה אם לא החלטתי איזו אימא אני רוצה להיות???

כאן גרים בכיף

בכלל מודל התא המשפחתי ככ השתנה בשנים האחרונות, ונדמה שהמודלים החדשים כל כך מאתגרים ומסובכים.
לאחרונה הקמתי עסק, שטפו טפו מתחיל להצדיק את קיומו ומסב לי עונג צרוף וסיפוק רב, ונשאלת השאלה איך מחלקים את הפוקוס? הרי אני לא ילדה קטנה, ומבינה שבחיים הכל זה טרייד אוף. תמיד משהו בא על חשבון משהו . אז איך מייצרים את המערכת הזו של האיזונים והבלמים. היום אני בקושי מצליחה לייצר אותה עבור עצמי ובן הזוג שלי, אז מה יהיה שיצטרף עולל קטן למשפחה?
באמת חשבתי שאני מוכנה, בשלה, you name it ובמובן מסוים, אני עדיין חושבת כך, אבל האם אני באמת יודעת? נראה לי שהבשלות או המוכנות היא קבוצה ריקה (קצת כמו במתמטיקה).
אנחנו לא באמת יכולים לדעת עד כמה אנו בשלים או מוכנים, כי למרות הקלישאה, תינוק לא מגיע עם ספר הדרכה, ומסתבר שגם הריון לא. והמדריך הישראלי להריון ולידה לא נחשב.
נראה לי שפשוט צריך ‘לזרום’ עם זה. ואלוקים יודע כמה שאני שונאת את המלה הזו ‘לזרום’.
היא מסמלת את כל מה שאני לא מעריכה: חוסר תכנון והיערכות, חוסר מקצועיות, חובבנות, אי יכולת לנהל סיכונים וכו’.


ניו באלאנס, “זה כבר מזמן הנעליים של הקולים”
מתוך הבלוג הגאוני של דפנה לוסטיג בייבי פאשן: http://babyfashion.co.il/tag/accessories/ שגם אותו התחלתי לפקוד באשמת ההורמונים

לסיכום-

בצעד אמיץ לשוות לפוסט הזה סגיר קצת פחות מתבכיין, וקצת פחות הריוני, החלטתי לשתף אתכם בדברים שאני פחות גאה לומר אותם בריש גלי, אבל ראוי שיאמרו: (בייחוד כי זה שומר על שפיותי)
1. אני מתכננת להיות אימא מאוד קולית שהילד שלה יהיה תמיד לבוש סוף!
(גם אם מנהל סניף הבנק שלנו יהיה קצת פחות מרוצה)
2. אני מכורה לפרקים של ריצ’ל זו, בייחוד אלו שהיא בוחרת אאוטפיטים לקטנצ’יק (ומי שלא יודעת מי זו, שתלך לעשות google מיד!)
3. כרגע מטרידה אותי יותר בחירת טקסטיל לחדר תינוקות (מצעים, וילונות, מגן ראש) מאשר מושב בטיחות – מקווה שיעבור לי אחרת…חבל.
4. אני ממש, אבל ממש שונאת ספרי הריון! וקראתי ממש מעט באלו שהשאילו לי (וששוקו הכלב שלנו הואיל בטובו לא לאכול)
5. להיות בהריון זו מתנה גדולה ואני לא כזו צינית כמו שזה נשמע! שיהיה לנו בהצלחה.

שלכם,
רקסי, אימא בדרך.

עוד מהבלוג של ravit aharoni

תצוגה מקדימה

מחכה לו... שיבוא

התלבטתי רבות האם להעלות פוסט נוסף לפי הלידה או לוותר. לא יודעת.. משהו בציניות שמאפיינת אותי בד"כ במרחב הזה נראה לי פחות מתאים כשאני מצפה למשהו כל כך נקי ממאניירות, כל כך כמו שום דבר שהכרתי עד כה. ובכל זאת, שבוע 40 הגיע, ויש...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

פוסט פוסט לידה

הפוסט הזה כותב את עצמו בראש שלי כבר כמה וכמה פעמים בחודשים האחרונים. בעצם מאז שבר נולד יש בי מן צורך לתעד כל כך הרבה רגשות, מחשבות, הרהורים, אבל הכמות והעוצמה הניסו אותי למקום הבטוח של 'לא לכתוב בכלל'. נדמה לי, לנוכח...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

All I Want for Christmas is....EVERYTHING

הקדמה קטנה.. וגילוי נאות: אני מרשה לעצמי הפעם להעלות פוסט מעט שונה כאן בבלוג. תיכף תראו למה.. בד"כ אני נוהגת לערוך הפרדה בין התחום המקצועי שלי לזה הפרטי, אבל הרגשתי שהערך המוסף של הפוסט הזה מאפשר חריגה מהכללים. ( אתן...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה