הבלוג של ravit aharoni

הבלוג של רקסי

שמי רוית אהרוני, אני בת 30 ובקרוב (בע"ה) אהיה גם אמא. נשואה לשחר, ועוסקת בתחום של מועדוני לקוחות בעולמות של עיצוב, טיפוח ולייף סטייל. גרה בתל אביב של היום, חולמת קצת על פעם, בימים כשהכל היה טיפה יותר פשוט וטיפה יותר... +עוד

שמי רוית אהרוני, אני בת 30 ובקרוב (בע"ה) אהיה גם אמא. נשואה לשחר, ועוסקת בתחום של מועדוני לקוחות בעולמות של עיצוב, טיפוח ולייף סטייל. גרה בתל אביב של היום, חולמת קצת על פעם, בימים כשהכל היה טיפה יותר פשוט וטיפה יותר רומנטי ומנסה ליהנות מהשפע שיש לעולם להציע. במילים, בנופים, באנשים המדהימים שאני פוגשת כל פעם מחדש. קצת צינית..אולי קצת פחות מפעם ומנסה דרך הבלוג הזה לתעד דברים שהרגשתי. שלא יאבדו. כי הם חלק בפאזל של חיי.

עדכונים:

פוסטים: 10

החל מספטמבר 2011

מה אני אגיד לכם.. כזה ‘בתיאבון’ כבר הרבה זמן לא איחלו לי. אולי הייתי צריכה לחשוד כבר אז שהמפגש ההזוי הזה לא צפוי להסתיים כשידי על העליונה…

10/01/2012

שמעו סיפור…
שבוע שעבר, ביום חמישי התגברתי על חסם דיי ותיק והתיישבתי לאכול בגפי באיזו חומוסיה ליד הבית.
בלב מהסס התיישבתי, פתחתי את העיתון שהיה זרוק על השולחן והתחלתי לעלעל בו בעודי מחכה למלצרית החמודה שהתעכבה בשולחן אחר.
בסמוך אלי ישבו שני גברים, נראים בשנות השלושים, ספק ארבעים לחייהם שנראה כי סיימו את מלאכת הניגוב והחלו במלאכת החפירה- אחד לשני כמובן (ולי.. שהחלטתי ברוב אומץ לשבת לבד במקום הפנוי היחידי, לידם).
חייבת להודות שלא התכוונתי להקשיב, אבל המלוואח המגולגל שהזמנתי ( זה מעולה, אתם חייבים לנסות, למרות שזה עולה לי בחודש של צום אח”כ) התעכב משום מה, והכתבות על ביבי בעיתון באמת שכבר מיצו את עצמן בתור חומר קריאה מועדף עבורי.
אז הקשבתי. קצת.. עם מעט מבוכה, כי לא תמיד נעים לשמוע על שני גברים שמקוננים על תלאותיהם עם בנות המין היפה. למרות שתודו שזה קצת נחמד (שגם הם יאכלו קצת חרא מאתנו, מה יש???) הכי אהבתי שאחד מהם הציע בבדיחות שאולי יתחתנו אחד עם השני, ואז ייפתרו כל בעיותיהם.
בינתיים הגיע המלוואח שהזמנתי, שהפך בן רגע להיות מוקד העניין שלי (אחרי הכל, כמה מעניינת יכולה להיות שיחתם של שני זרים).
התסערתי על הצלחת כשם שמסתערים כשאוכלים לבד ורוצים ‘לסיים וללכת’, אך משהו עצר מבעדי..
אחד הגברים הביט בי במבט ספק משועשע, ספק נבוך ואיחל לי ‘בתיאבון’.
מה אני אגיד לכם.. כזה ‘בתיאבון’ כבר הרבה זמן לא איחלו לי, אפילו לא בתקופה האנורקסית שלי שבה כל ביס שלקחתי היה נראה כמו נס מהקב”ה בכבודו ובעצמו. (תשאלו את האמא המרוקאית שלי)
מצאתי את עצמי תוהה.. מעניין מה הוא חושב לעצמו: ‘מי זו הפרה הזו?’ או אולי, בנימה אופטימית יותר: ‘ איזה כיף סוף סוף להיתקל בבחורה שלא חיה על סלט ויכולה ליהנות מאוכל טוב (גם אם הוא עממי) מבלי להרגיש רע עם עצמה’.
קיוויתי לטוב, והודיתי לבחור על הברכה, וכדי להתגבר על המבוכה, ניסיתי להיות קלילה ולקשור את השיחה לשיחה שלהם מלפני כמה דקות.. אז אמרתי בחיוך ‘ שאני כבר התחתנתי’ אז מותר לי!
מסתבר שאותו בחור וחברו (שהוא אגב סוג של פליט ריאליטי מוכר למדי – אל תנסו אפילו, אני לא אסגיר אותו) לא קלטו את הסרקזם הקל שבקולי, שגיחך קצת על שיחתם העצובה, והחמיאו לי על השנינות שבתגובתי.
אותו ‘סלב’ אפילו ביקש ממני כמה ציטוטים נוספים לטובת עמוד הפייסבוק שלו, שהוא לטענתו זירה גועשת ורועשת של חברים אותם הוא משתף בחכמת העולם (או החומוס) שלו.

עד פה טוב ויפה.
הצמד עזבו את המקום. לאחר שאיחלתי להם בהצלחה בהמשך הדרך ויום טוב, ואני סיימתי בהנאה את מנת המלוואח שלי.

אז למה אני מספרת לכם את כל זה.. אז ככה:
מנפלאות הפייסבוק, בעודי משוטטת היום ברחבי הרשת החברתית קפץ לי פופ אפ שמציע לי לעשות subscribe לעמוד של אותו ‘סלב’/ פליט ריאליטי.
אמרתי לעצמי, למה לא??? הוא אמר שהוא ככ מעניין.. אולי אפילו אתקל בפנינות החכמה שלי שם.
לתדהמתי- גיליתי סטטוס שהגדיר מחדש את המושג framing עבורי.
או במילים אחרות, הזכיר לי קצת את השאלות ממבחני תנך של כיתה ו’, בנוסח הידוע: ‘מי אמר למי, מה, ובאיזה הקשר?’

רוצים לדעת מה מצאתי שם?
גיליתי שהמפגש התקיים ביום אחר מזה שזכרתי. אבל זה ניחא, מה לא עושים בשביל ליפות קצת את הסיפור. מה שפחות היה יפה בעיני הוא התיאור הבא: ואני מביאה אותו במלואו כיוון שעוד לא החלטתי איך להתמודד אתו.

” ביום שישי ישבתי עם חבר בחומוס וניהלנו שיחה על מערכות יחסים. בצמוד אלינו ישבה בחורה שהתעניינה פחות במראה של החומוס והביצה שנוזלים לה מהלחיים ויותר בטחינת המלאווח שהיה מגולגל סביבם. “בתאבון” אמר לה החבר שלי שניסה להיות נחמד ולשבור את המבוכה שנוצרה מהסיטואציה. “תודה, אני כבר התחתנתי, מותר לי”. היא ענתה, בחיוך מלא בחתיכות ביצים צהובות, שגרם לי להניח את הפיתה שהחזקתי ביד ולוותר על הסוף של מנה.”

המומים?
גם אני הייתי!
אפילו חשבתי להגיב, תחת הכינוי החדש שלי: ‘הבחורה שנוזלים לה חומוס וביצה מהלחיים’, אבל אז חשבתי לעצמי, כמה קצרה התהילה, ובאיזה מחיר רוצים למשוך אותה עוד קצת. ונמלכתי בדעתי.
את תגובתי, אני מביאה כאן, בבלוג הצנוע והאנונימי שלי לא זכה לרייטינג מפואר עקב השתתפותי בתכנית טלוויזיה מפורסמת:
חבל עליך ‘פלוני’ (שם קוד לאותו פליט ריאליטי), שהחלטת ללכלך ככה את הידיים (ועוד בחומוס).
דווקא אחרי המפגש הקצר שלנו, אנוכי, שאינני חובבת תכניות ריאליטי בהם סוגרים אנשים בבית ל- 3 חודשים וגורמים להם להפוך עורם, החמאתי לך בין מכרי וציינתי שאתה נראה אחלה גבר, ואיש שיחה נחמד מאוד.
הסטטוס על הקטע של הבחורה שהתחתנה ומרשה לעצמה לדפוק חומוס, היה עובד גם בלי התיאור הססגוני שלך, שגם לי, להודות על האמת, מוציא את התיאבון לחודש הקרוב.
מילא היה הדבר נכון…. אבל לא זו הסוגיה.
נראה לי שבמבחן בתנך על אירועי יום חמישי האחרון, ענית תשובה חלקית על השאלה מי אמר למי ובאיזה הקשר… או יותר נכון. סילפת קצת את ההקשר.
אני מצדי, אמשיך לאכול לבד (כי גיליתי שזה כיף) ואמשיך לאכול (אם ממש מתחשק לי) גם דברים פחות לגיטימיים מסלט או סושי, כי זה טעים. וכי חיים פעם אחת. וכי אני ממש לא בעניין של סלב’ס לרגע שנתקעו על הרגע.
מה אתם חושבים?

שלכם,
רקסי.

עוד מהבלוג של ravit aharoni

תצוגה מקדימה

מחכה לו... שיבוא

התלבטתי רבות האם להעלות פוסט נוסף לפי הלידה או לוותר. לא יודעת.. משהו בציניות שמאפיינת אותי בד"כ במרחב הזה נראה לי פחות מתאים כשאני מצפה למשהו כל כך נקי ממאניירות, כל כך כמו שום דבר שהכרתי עד כה. ובכל זאת, שבוע 40 הגיע, ויש...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

פוסט פוסט לידה

הפוסט הזה כותב את עצמו בראש שלי כבר כמה וכמה פעמים בחודשים האחרונים. בעצם מאז שבר נולד יש בי מן צורך לתעד כל כך הרבה רגשות, מחשבות, הרהורים, אבל הכמות והעוצמה הניסו אותי למקום הבטוח של 'לא לכתוב בכלל'. נדמה לי, לנוכח...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

All I Want for Christmas is....EVERYTHING

הקדמה קטנה.. וגילוי נאות: אני מרשה לעצמי הפעם להעלות פוסט מעט שונה כאן בבלוג. תיכף תראו למה.. בד"כ אני נוהגת לערוך הפרדה בין התחום המקצועי שלי לזה הפרטי, אבל הרגשתי שהערך המוסף של הפוסט הזה מאפשר חריגה מהכללים. ( אתן...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה