הבלוג של ravit aharoni

הבלוג של רקסי

שמי רוית אהרוני, אני בת 30 ובקרוב (בע"ה) אהיה גם אמא. נשואה לשחר, ועוסקת בתחום של מועדוני לקוחות בעולמות של עיצוב, טיפוח ולייף סטייל. גרה בתל אביב של היום, חולמת קצת על פעם, בימים כשהכל היה טיפה יותר פשוט וטיפה יותר... +עוד

שמי רוית אהרוני, אני בת 30 ובקרוב (בע"ה) אהיה גם אמא. נשואה לשחר, ועוסקת בתחום של מועדוני לקוחות בעולמות של עיצוב, טיפוח ולייף סטייל. גרה בתל אביב של היום, חולמת קצת על פעם, בימים כשהכל היה טיפה יותר פשוט וטיפה יותר רומנטי ומנסה ליהנות מהשפע שיש לעולם להציע. במילים, בנופים, באנשים המדהימים שאני פוגשת כל פעם מחדש. קצת צינית..אולי קצת פחות מפעם ומנסה דרך הבלוג הזה לתעד דברים שהרגשתי. שלא יאבדו. כי הם חלק בפאזל של חיי.

עדכונים:

פוסטים: 10

החל מספטמבר 2011

האתגר האמיתי כך מסתמן, הוא להבין- מה יכול לעשות אותי מאושרת יותר? ואולי יותר מהכל –איך אני יכולה לנהל את הסיכונים סביב הדבר הזה בצורה הכי פחות כואבת. …אני שואלת: האם הבחירה בקריירה מתגמלת ברמה האישית והערכית, אך מתגמלת פחות מהבחינה הכלכלית היא בכלל אופציה? מה תורמת מדרגת השכר הבינונית לדימוי העצמי החדש והמטופח שלנו, או למלתחת הסתיו שממתינה בפתח?

25/12/2011

“את צריכה לקחת סיכונים אם את באמת מתכוונת לעשות שינוי…”
לא, זו לא איזו מנטרה מאיזה ספר ניו אייג’י חדש אליו התמכרתי בעודי מובטלת כבר 8 שבועות.
על אף שיכולתי להמליץ על כמה לא רעים (אבל זה כבר בבלוג אחר…)
את המשפט הזה אמר לי בעלי אגב ארוחת ערב מאוחרת מידי באיזו מסעדה תל אביבית קטנה.
מה שהוביל אותי לחשוב: למה הכוונה ב’לקחת סיכונים’ ? מה נחשב בימינו לתעוזה ראויה לציון?
האם זה שעזבתי מקום עבודה נחשב ומתגמל (עם פוטנציאל אקזיט מרשים) לא נחשב כשלעצמו סוג של מעשה אמיץ?
האם זה שאני מסתכנת באיבוד תאים במוח כתוצאה מעודף שעות צפייה בתכניות בוקר לא קונה לי מקום בהיכל התהילה?
או אולי, האם העובדה שאני מכתתת רגלי בין עשרות ראיונות עבודה ושופכת ליבי בפני מעסיקים פוטנציאליים (מרשימים יותר או פחות) על בסיס יומי לא מזכה אותי בכמה נקודות זכות?
בעודי מנסה לחשוב על עוד כמה עיטורי גבורה לענוד על הפיג’מה שלי ( שראתה כבר ימים טובים יותר מאז שהיא בתפקיד 24 שעות ביממה), הגעתי למסקנה הבאה – ההחלטה לקחת הפסקה הייתה השלב הכי קל!
ושלא יגידו לכם אחרת… שעצם זה שקיבלתם את ההחלטה ‘זה הצעד הראשון’, שהיכולת לנטוש את המוכר והרגיל היא הדבר המשמעותי- זה הכל נחמד ויפה. חיזוקים טובים לאגו. ששורדים – בלחץ ….שבועיים.

אושר ועושר

האתגר האמיתי כך מסתמן, הוא להבין- מה יכול לעשות אותי מאושרת יותר? ואולי יותר מהכל –איך אני יכולה לנהל את הסיכונים סביב הדבר הזה בצורה הכי פחות כואבת.
אלו מכם שעברו איזה תהליך של אבחון תעסוקתי, אימון מקצועי, או צריכת יתר של בלוגים כדוגמת זה, יכולים להציע שיטות טובות ומועילות. ביניהן הכנת רשימה של תחומי עניין, כישורים, ופירוק לגורמים של סך התכונות שבמשך השנים טיפחנו (מי יותר ומי פחות).
אחד התרגילים הנוספים והכיפיים במיוחד מציע לעצום את העיניים ולדמיין סיפור חיים חדש לגמרי תחת מקצוע אחר בעוד מספר שנים ( קסומות ומרתקות מן הסתם).
לחובבת דרמה שכמוני היה התרגיל הזה ‘מתנה משמיים’ – לא רק שהצלחתי לדמיין, אלא כתבתי תסריט של ממש לסרט פוטנציאלי, בכיכובי כמובן. ואפילו עשיתי לכוכבת הראשית סטיילינג.
מה שהיה לי מסובך קצת יותר, היה לנקות את הדמיון ואת דפי הטיוטה מעודף מניירות (כמו שאוהבים לומר בתכניות הריאליטי המוסיקליות) ומערב רב של נראטיבים שמושרשים כנראה בתודעה של כולנו כל כך חזק עד שהם הופכים למציאות.
בדמיוני מורה נהייתה אישה קשת יום, דלה ומשעממת – אך ערכית במיוחד. בעוד שאשת השיווק של השנה הייתה לבושה במיטב מחלצותיה (ומידותיה) של ברבי המפורסמת, אך הוציאה את כל הונה על טיפולים פסיכולוגיים לילדים אותם הזניחה בעקביות משך שנים רבות.
זו כמובן הגזמה גסה, אך היא מיטיבה לתאר את הסיבה לכך שרובנו מתקשים לבחור לעשות משהו אחר, מבלי שמישהו יבטיח לנו את ה’פרופס’ המתאימים. או את פסלון האוסקר בסוף הדרך.
עכשיו, רק בשביל לסבך עוד קצת, בואו נוסיף למשוואה נעלם נוסף (שהוא באמת ‘נעלם’) – כמה עולה לנו כל המייקאובר הזה? ואני בכלל לא מדברת על חודשי האבטלה שמגדירים מחדש את המושג דיסוננס ( מלא זמן פנוי / כלום כסף לבזבז על בתי קפה, קניות ובילויים)
אני שואלת האם הבחירה בקריירה מתגמלת ברמה האישית והערכית, אך מתגמלת פחות מהבחינה הכלכלית היא בכלל אופציה?
מה תורמת מדרגת השכר הבינונית לדימוי העצמי החדש והמטופח שלנו, או למלתחת הסתיו שממתינה בפתח?

קצת תוכן אימוני לסיום…

ככל שהזמן חולף אני מבינה שהחלק הקשה (ושלא יגידו לכם שקשה יש רק בלחם), החלק של ה’לקחת סיכונים’, הוא זה שבו אנו עורכים טור של בעד ונגד, עם עצמנו, לגבי העיסוק החדש.
הוא זה שבו אנו קמים כל בוקר לחלום על עשייה חדשה, שלא לובשת את מלוא תפארתה בן רגע, ושרוב הזמן אנחנו מרגישים אתה עדיין ‘במדידות’.
הוא זה שכולל גם שיחה עם בן או בת הזוג, ומבהיר ציפיות. “…אני בתקופה הקרובה לא יצרנית של הכנסה, האם אנו יכולים להתמודד עם זה או לא?” והוא זה שמשלים גם עם התשובות.
כך או כך, כדי לסיים בנימה אופטימית רק אציין שה’לקחת סיכונים’ כולל גם את גריפת המחמאות אחרי פרויקט ראשון מוצלח.
ואיך אמרה לי מישהי חכמה השבוע: “הזורעים בדמעה ברינה יקצורו”.
אז שיהיה לכם קציר מוצלח!

שלכם,
רקסי

עוד מהבלוג של ravit aharoni

תצוגה מקדימה

מחכה לו... שיבוא

התלבטתי רבות האם להעלות פוסט נוסף לפי הלידה או לוותר. לא יודעת.. משהו בציניות שמאפיינת אותי בד"כ במרחב הזה נראה לי פחות מתאים כשאני מצפה למשהו כל כך נקי ממאניירות, כל כך כמו שום דבר שהכרתי עד כה. ובכל זאת, שבוע 40 הגיע, ויש...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

פוסט פוסט לידה

הפוסט הזה כותב את עצמו בראש שלי כבר כמה וכמה פעמים בחודשים האחרונים. בעצם מאז שבר נולד יש בי מן צורך לתעד כל כך הרבה רגשות, מחשבות, הרהורים, אבל הכמות והעוצמה הניסו אותי למקום הבטוח של 'לא לכתוב בכלל'. נדמה לי, לנוכח...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

All I Want for Christmas is....EVERYTHING

הקדמה קטנה.. וגילוי נאות: אני מרשה לעצמי הפעם להעלות פוסט מעט שונה כאן בבלוג. תיכף תראו למה.. בד"כ אני נוהגת לערוך הפרדה בין התחום המקצועי שלי לזה הפרטי, אבל הרגשתי שהערך המוסף של הפוסט הזה מאפשר חריגה מהכללים. ( אתן...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה