הבלוג של רעות שושן

כי רעות שכזאת

ההורים שלי לא זוכרים מתי התחלתי ללכת- אבל לעולם לא ישכחו את הרגע שבו התחלתי לדבר. אוהבת את המקצוע שבחרתי ובעיקר אוהבת לכתוב ולקרוא ולדבר - מילים מילים מילים. רווקה בזוגיות נהדרת פלוס כלב.

עדכונים:

פוסטים: 20

החל מאוקטובר 2017

שבוע שעבר נשברתי.

ארובות השמיים שנפתחו בחמישי האחרון החל משעות הבוקר, גרמו לעינים שלי לדמוע שעות נוספות. הכול התחיל בתחושת ייאוש שכרסמה בי מבפנים, התחושה הקשה הזו עם כל האפרוריות שהייתה בחוץ, ההבנה שעכשיו מעונן שלא לומר שחור, ואני….שתקועה במצב הזה.

מאז היותי ילדה ועד היום קשה לי לבכות מול אחרים. רק מול בודדים אני מעיזה למשוך מעט את האף, אולי להוזיל דמעה.

בתור מנהלת משאבי אנוש, את נחשפת למנעד רחב ביותר של רגשות מצד האנשים שאיתך, החל מכעס ומרמור ועד עצב ובכי. הסנדלר הולך יחף, כי אני כל כך מעריכה את מי שמסוגל לבכות מולי, להביע רגש ככה בפומבי, בעוד שאני, גם בביתי שלי לעיתים מתחבאת מאחורי דלת סגורה כדי שזה שאוהב אותי לא יראה את אותה הדמעה.

שבוע שעבר נשברתי.

זה הגיע דווקא אחרי אופטימיות רבה,הפוסט שכתבתי הצליח לעורר מעט גלים, קיבלתי המון מילים חמות של הערכה ואיחולי הצלחה, שלחו אליי משרות ותיוגים, ואני, שמעולם לא הייתי כוכבת און ליין ידועה( גם לא בפוטנציה) פתאם הייתי מחוברת לרשתות החברתיות, קוראת בקשב ומרגישה שמכל מחמאה אני צומחת עוד טיפה.

ואז התחיל לו הגשם, ופשוט נשברתי.

אישה חכמה אמרה לי פעם, שזה חלק ממסלול החיים. אנחנו במסע על אחד מקרונות הרכבת, ולעיתים, לעיתים אנחנו נופלים, ומותר להתאבל ואולי גם לכאוב את הפגיעה, אבל צריך להתאפס אחרי כמה רגעים ולהמשיך קדימה. כי אחרת שוקעים, וכועסים, ואומללים, וזה קשה לנו ולכל מי ומה שיקר לנו.

קמתי בשישי בבוקר( אולי צהריים…) , החלטתי שאני קובעת לעצמי את מסלול החיים, יצאתי למסעדה מוצלחת במיוחד כדי לאכול ארוחת ערב, רק בשביל לחזור הביתה ולגלות אינספור שלוליות בסלון. הגשם ששבר אותי כנראה גם איתגר משמעותית את הגג אצלי בבית. והתקרה דלפה. ואלוהים עדיי ששוב נשברתי. כי קר ורטוב לא רק בחוץ, אלא גם אצלי בבית.

למחרת, בשבת, החלטתי שאני כבר לא קמה יותר. לא רוצה. אין בשביל מה. אין לי עבודה ועכשיו גם הבית בסוג של מלא סימני שאלה. בכיתי כמו שלא בכיתי המון זמן. כבר לא הסתתרתי, אין בשביל מה. רציתי להבין מה עשיתי רע, למה כל המכות נוחתות אצלי( ועוד בסלון ככה) אחת אחרי השנייה.

בראש אני כותבת כל הזמן, מילים על מילים על מילים, התכנון המקורי היה לכתוב על הטיול בבודפשט שערכנו לכבוד יום הולדת לא עגול בעליל של האיש שראה אותי בוכה כל כך בסוף שבוע האחרון, הידיעה אז לפני חודשיים שאנחנו עומדים בפתחה של תקופה מאתגרת במיוחד, והתחושה הלא פשוטה ולא מחמיאה שממנהלת משאבי אנוש סופר סופר עסוקה שהטלפון שלה צילצל ורטט וזמזם וצפצף ושאר מרעישין ימים ולילות וסופי שבוע הפכתי פתאם למישהי שיש לה כל כך המון זמן לעשות בינג’( והיא בכלל לא ידעה שהיא כזאת)

יש לי עוד כל כך הרבה מה לכתוב, ולשתף ולחלוק, אבל אתמול שוב קמתי עם זמזום חדש בלב, רק כדי לגלות שלפעמים, גם כשאצלנו דברים נרגעים, יש אצל אחרים סערות קשות, והם נכנעים במאבק.

בתור מנהלת משאבי אנוש- בעבר, הווה ובעתיד הקרוב, נאלצתי לא פעם ולא פעמיים לקבל החלטות לא פשוטות לגבי עובדים ומנהלים בחברה. אתה מתעסק בבני אדם, באנשים עם המון תחושות ורגשות, בסיטואציות לא קלות, אנשים ששוהים איתך יחד שעות על גבי שעות, ימים ארוכים במשרדים סגורים עם אורות מסנוורים.חקקתי על דגלי, לפני הרבה הרבה מאוד שנים, שאני אתייחס לאחר כמו שהייתי רוצה שיתייחסו אליי. עוד משירותי הצבאי ידעתי שלפעמים אני צריכה לעשות מעבר כדי לוודא שדברים יתנהלו כמו שצריך, וכך המשכתי, וממשיכה ואמשיך למרות החוויה הלא פשוטה הזו שגם אני חווה ובגללה.ולעולמי עד. כי זאת אני ואין לי כוונה פה להשתנות.

זה לא פשוט המצב בו אני נמצאת, אבל אני אדם חזק( אחרי הכול). מערבולות וימים עצובים רק גורמים לי לצפות ולקוות לרגע שבו השמש תצא החוצה והכול יירגע, והחיוך ימלא גם אותי מבפנים.

היעד שלי הוא למצוא עבודה, כזאת שתהיה טובה ונכונה, כזאת שבה אוכל לתרום מהידע המקצועי שלי אבל גם מהאישיות שאני מביאה. המטרה היא תחילת ינואר 2019, כך שהמלאכה מרובה(ממש) והזמנים מתקצרים מיום ליום. תודה לכל מי שתומך ומאמין ומפרגן ומאחל ושולח לי משרות בלי סוף.

תודה לאיש שאוהב אותי ביום ומושך לי את השמיכה בחזרה בלילה.

ותודה לעצמי, שלמרות הכול, אני ממשיכה, מביטה קדימה, ומבינה- שכול הטוב עוד לפנינו.

#יצאתי למצוא עבודה…..תנסו לעצור אותי#

נ.ב אז בינג’ למדתי לעשות, אבל כמה חיפשתי לאכול ספינג’ בחנוכה.

נ.ב.ב לסלון שלום זמני, הראוטר הוא ששילם את המחיר בסופו של דבר.

 

עוד מהבלוג של רעות שושן

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 1 year

אומרים שבעל זה אושר

אבא שלי טוען נחרצות שנולדתי עם אופי- כשהוא הלך איתי פעם בעגלה, גבר מבוגר שהציץ פנימה כדי להסתכל מי זאת שם בפנים אמר לו שאני- אני אעשה הרבה בעיות. מגיל מאוד צעיר הייתי דעתנית מדי, עצמאית מדי, עקשנית מדי, נושכת שפתיים ולא...

תגובות

פורסם לפני 1 year

מה זאת אהבה?

אין לי מוזה, החשיפה כבר לא כל כך פשוטה עבורי, אני לא מוצאת זמן לכתוב- אלו התירוצים שנתתי לעצמי ולאחרים ששאלו אותי למה הפסקתי לכתוב. אבל אני מחברת כל הזמן מילים בראש, והחלטתי שהגיע הזמן לחזור. החודשים האחרונים היו מורכבים...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 12 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה