הבלוג של רעות חוצה

reuthotse

עורכת תוכן מסחרי בסלונה, וגם בלוגרית בזמני הפנוי.

עדכונים:

פוסטים: 20

עוקבים: 22

החל מינואר 2014

על פניו מדובר בסיפור שכבר קראנו בעשרות גרסאות- היא ענייה אבל שמחה, הוא עשיר אבל אומלל וביחד הם לומדים להתגבר על הקשיים. האמנם? ללכת בדרך- הספר שלא ירד לכם מהידיים עד העמוד האחרון

11/05/2014

אני מסווגת ספרים לפי מידת הריתוק שלי. יש ספרים שאני קוראת בניחותא, כמה דפים מידי לילה לפני השינה, יש ספרים שאני קוראת במאמץ, רק כדי לא להרגיש שוויתרתי מהר מידי לפני שאני זונחת אותם באמצע. אבל יש ספרים, שמרגע שעיניי קוראות את המשפט הראשון אני מתמכרת מיד, והספרים האלה הם האהובים עליי. כמו מסוממת אני מחפשת כל רגע דל לצלול שוב לעולמו של הגיבור, אני מתאהבת בו, מזדהה עם כאבו וחושבת עליו (או עליה) גם ברגעים הבודדים שאני לא קוראת. ספרים כאלה, דינם להיקרא עד תום בתוך יומיים או פחות, לא משנה כמה עבים הם או כמה העלילה מסובכת.

ללכת בדרכך של הסופרת הבריטית ג’וג’ו מויס הוא אחד מהספרים האלה.

ללכת בדרכך, ג'וג'ו מויס (צילום: רעות חוצה)

הספר מגולל את סיפורה של לואיזה קלארק, בחורה בריטית בת 27, בלי שאיפות ובלי חלומות שחיה את חייה העניים והידועים מראש בבית משפחתה, שנמצא בשכונת עוני בעיר נידחת באנגליה,  ביחד עם הוריה, אחותה והבן שלה, ועם סבא דימנטי וחולה.

היא מפוטרת מעבודתה כברמנית בבית הקפה השכונתי שנסגר, וחייבת למצוא עבודה אחרת, כי כלכלת הבית כולו תלויה בהכנסתה שלה.

היא מגיעה לעבוד בבית משפחה עשירה ומרוחקת, בן המשפחה- ויל טריינר, צעיר מצליח ,עשיר וחכם בן 35, נפגע בתאונת דרכים מצערת שנתיים קודם לכן, תאונה שהותירה אותו משותק בארבע גפיים ותלוי לחלוטין בטיפול סיעודי. למרות מצבו הגופני, וויל נותר כמובן, אותו צעיר חכם ורעב שעסוק כעת בהתאבלות על מות חייו הקודמים והמוצלחים, ובהתעללות נפשית בהוריו ובכל מי שמנסה להתקרב אליו.

בהתחלה, כמו בהתחלה, ויל לא סובל את לואיזה, שנשכרת על מנת לשמש לו חברה ולטפל בו, והיא לא סובלת את ההתנהגות השחצנית שלו, ואת האופן שבו הוא מתעלל בה נפשית.

כמו בכל רומן טוב, הם מתחילים להתחבב אחד על שנייה, להיפתח ולשתף. עד שלואיזה מגלה את הסיבה האמיתית שלשמה גויסה לעבודה. אז מתחילה העלילה לקבל תפנית מעניינת, מעלה שאלות פילוסופיות ומוסריות, ולמעשה שוברת את תבנית ה”אלייזה דוליטל”, שכבר התרגלנו לראות בעשרות רומנים אחרים.

אהבתי את הספר מכמה סיבות. קודם כל השפה הקולחת וההומור הבריטי המשובח הניבטים מכל עמוד, הופכים את מלאכת הקריאה למהנה במיוחד. דמותה של לואיזה מעוררת אמפתיה ורגישות- הזדהות עמוקה עם תחושת חוסר הביטחון שלה, וההימנעות מלקחת אחראיות על חייה.

וויל, שאי אפשר לדמיין אפילו דקה אחת בחיים כשלו, במיוחד כשהוא מתואר כמי שאהב את חייו הקודמים ונהנה מהם. מעלה בנו הקוראים שאלות על בחירה, על ההיאחזות בחיים ועל הזכות לבחור ולהחליט, במיוחד כאשר ניטל ממך בכוח כל סוג של עצמאות.

הסופרת מויס מנתבת כל אחד מהגיבורים לתהליך שהם עוברים ברגישות ואהבה,  לואיזה  הופכת מפאסיבית ואפורה, לבחורה אקטיבית שלוקחת אחריות על חייה ועל חיי הסובבים אותה, היא עושה את זה בעידודו של וויל אבל למעשה, לגמרי בכוחות עצמה.

וויל, כשליבו נפתח בפני לואיזה, חושף כי מאחורי הציניקן המריר מסתתרת נפש עדינה ומפורקת שעולמה חרב עליה, ואין שום דבר שיכול להשיב את הסדר על כנו.

הסוף, מפתיע. עצוב ומרגש. על עותק הספר שאני קראתי עדיין רואים את הדמעות.

ללכת בדרכך, ג’וג’ו מויס, 407 עמודים. תרגום: קטיה בנוביץ, הוצאת ידיעות ספרים

עוד מהבלוג של רעות חוצה

תצוגה מקדימה

סקופ: אליאב אוזן הוא מעכשיו פרזנטור ודושבאג

לא צריך להיות צופים אדוקים של "האח הגדול" כדי להכיר, לפחות בכללי את משולש האהבה של שלושת הדיירים אליאב, דנית ונופר. אחרי שבמשך כל העונה השפיל אליאב רווק תל אביבי מצוי את דנית, השלה אותה ואז עזב אותה ואז החליש אותה, ואז בודד...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

סופשבוע ירושלמי

אני ירושלמית. למרות שבאופן רשמי אני כבר לא גרה בה למעלה מ-5 שנים. עזבתי, כמו עוד הרבה צעירים כמוני שאיכזבו אותה. אז כן, עזבתי את העיר, ואני לא מתכוונת לחזור, ובכל זאת תמיד אשאר ירושלמית. כן, אני ירושלמית. נכון, אני מכירה טוב...

תצוגה מקדימה

תיק IVF: רומן חורפי משובח

תיק איי.וי.אף, הוא ספר מיוחד. קודם כל, זהו ספרם של שני סופרים- חגי טיומקין ואלדר גלאור, ולא רק בגלל זה. איי.וי.אף הוא ספר מיוחד כי הוא מצליח להיות גברי ומחוספס כראוי לספר...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה