הבלוג של Misstingel

reutho

נולדתי בירושלים ומיד שאלתי למה? מחפשת תשובות עד היום.

עדכונים:

פוסטים: 64

החל מנובמבר 2012

בקושי שלושה חודשים, זה הפז”ם שלנו, שלי ושל הגבר שאני אוהבת, אבל אני מרגישה כאילו כל החיים הוא היה לצידי. כאילו כל האכזבות, סימני השאלה, הקיטורים וההמתנה הבלתי נגמרת למושג “אהבה”, חיכו לו בסבלנות שיגיע ויראה לי את הדרך אל הלב.

“רק חמישה דברים” חשבתי לעצמי במירמור, פשוט אנחנו עדיין בשלב הזה שאוהבים הכל, “אוי מאמי, הקמט השלישי שלך בעין שמאל כשאתה מחייך, אני מתה עליו”. לפעמים אני שואלת את עצמי מה יגיע אחרי שכל הלבה והזיקוקים של הפיצוץ האטומי הזה ירגעו, מה יישאר? ואני יודעת, אני פשוט יודעת שתישאר שם אהבת אמת. הרגשתי אותה כבר אחרי שבועיים, על האופנוע בדרך לרחוב ביאליק ברמת גן, כשהרוח ליטפה לי את הרגליים והייתי כמו  מרחפת באיזה חלל מקביל שמורכב מלבבות ושירים של דיסני.

אתה ואני. טוב לאהוב.

בשביל הגבר שאני אוהבת, ובשביל האהבה שהיא ההמצאה הכי יפה של אלוהים, חמישה דברים (ועוד אחד שלא):

1. איך שחיזרת אחרי

כן, אני מודה. זה היה בלי שוקולדים, וגם את הפרחים נאלצתי לבקש בעצמי, אבל משהו ברצון שלו למלא את היום שלי, לגמרי כבש אותי. אחרי שנים בתל אביב, ועם קוד חיזור שנע בין סמיילי ל”את אחלה חמודה”, למדתי לשמור על קורקטיות. כשהבקרים שלי החלו להיפתח בהודעות “שיהיה לך יום מושלם” ושלל מחמאות, לא ידעתי אם להתפתות, להתמסר ולצלול או להרים גבה, ולתהות מה עומד מאחורי הדברים. מהר מאוד זרקתי לעזאזאל את הפאסון ונתתי יד רשמית להפיכתנו לזוג הכי דביק במזרח התיכון.

2. איך שאתה מלא באמביציה

אני מקנאה באנשים אמביציוזיים, אולי כי אני, לתפישתי, מעולם לא הייתי כזאת. בכל פעם שאתה מספר לי בלהט איך כמעט הצלחת למכור את הפטנט ההוא, איך חשבת על האפליקציה הזאת, איך תיכננת, קבעת, פגשת, האמנת… אני לא יכולה של להתמלא בגאווה מקצות האצבעות ועד אחרוני הקצוות המפוצלים של השיער שלי. אני כל כך גאה בך בייב!, לך, תכבוש את העולם כבר…

3. איך שאתה מצחיק אותי

זה לא היה מיד, שהתחלת להצחיק אותי עד שכאבה לי הבטן. אבל אני בהחלט זוכרת את הרגע הראשון שזה קרה, מבין התקפי צחוק, כאבי בטן ודמעות עלתה לי למוח המחשבה “אוי הוא גם מצחיק”, כאילו עוד וי ברשימת הגבר המושלם שלי סומן ונחתם, ואני נשארת מתפתלת מצחוק על הספה, ומאושרת.

4. איך שאתה אוכל בתאווה

אין ספק, שאתה שייך לזן  הגרוע ביותר של הרזים, מה שנקרא בז’רגון השמנמנים הגדול- “רזות ונבלות” , ע”ש כל הבנות האלה (נו, מה לעשות שאני בעיקר מתבאסת מבנות כאלה), שדופקות לך דאבל מק  רויאל דאבל צי’ז דאבל צי’פס ב2 וחצי בלילה, ואפילו לא פותחות כפתור.

אולי זאת המרוקאית הסודית שבי, שרוצה לראות איך אתה נהנה מהאוכל שלה, אבל אני פשוט אני אוהבת לראות אותך אוכל ונהנה מזה, אתה עושה קולות של טעים, ואני נשבעת לעצמי בלב, ‘אוי פאק יו פמיניזם, אני מוכנה להכין לו עוף ותפוחי אדמה לנצח’.

5. איך שאתה מסתכל עליי

בבוקר, לפעמים לפני השינה, או באיזה רגע שאנחנו גונבים לעצמנו מכל העולם, אתה מסתכל עליי ואני מרגישה שהכל בסדר, יהיה טוב, שום דבר שאתה רואה או לא רואה בחום של העיניים שלי לא מפריע לך, אני צוללת וצוללת, שום דבר לא חשוב יותר. פתאום אני מבינה מה זאת אהבה. בעיניים שלך, אני מבינה את הכל.

ועוד אחד שלא…

“אל תגידי את השיער” הוא אומר לי כשאני מעדכנת אותו על כתיבת הפוסט הזה, “אל תהיי צפויה”. אז את הקארה טוטו שלפעמים מזכיר את צביקה פיק ולפעמים את ישו אסור לי לבקר, ובאמת שבכלל לא איכפת לי שתעשה קוקו עד התספורת שקבעתי שתעשה בדצמבר. או לפני.

קשה לי לבחור את “האחד שלא אוהבת” הזה, בתוך  תקופה של כל כך הרבה אוהבת. אבל משימה היא משימה, ואתה בטח יודע, שמהיום הראשון זה לא היה זה, שמהרגע שנפגשנו זה הרגיש מאולץ, שאנחנו סתם סוחבים..שהגיע הזמן. להעיף את המברשת שיניים החשמלית שלך מחיינו, כי לצחצח שיניים במשך עשרים דקות זה לא טבעי, לתת לי להתעפץ לך במיטה זה לא מנומס, ולהסביר לי כל פעם איך אתה מצליח להגיע גם לטוחנות מאחורה זה חופר. לפעמים, אני חושבת לעצמי שאתה אוהב אותה יותר ממני, ולקנא במברשת שיניים, אפילו אם היא חשמלית, זה לא כייף מאמי, זה לא כייף בכלל.

עוד מהבלוג של Misstingel

תצוגה מקדימה

תהיי יפה ותתאמצי

לא הייתי ילדה יפה. הייתי חמודה, מצחיקה, היה לי דמיון מפותח וידעתי הרבה שמות של חכי"ם. מבוגרים אהבו לדבר איתי, ילדים אהבו לשחק איתי, תכלס הייתה לי ילדות סבבה, אבל לא הייתי הילדה הכי יפה בגן. או בכיתה או בשכבה או במשפחה. לא...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

תארוז לי חתול בבקשה

אם עד לפני כמה חודשים הייתי מבולבלת וחסרת כיוון כמו וויז בדיזינגוף סנטר, הרי שהיום אפשר לומר שהחיים שלי הסתדרו לא רע בכלל. התחלתי עבודה חדשה ומעניינת, סיימתי את התואר הראשון, אפילו רזיתי 5 ק"ג- עוד קצת והחיים שלי יהפכו...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

האבודים

אני רעות ונולדתי באוגוסט 1986 ואני חלק מהדור האבוד. כן כן, גם אני סיימתי לא מזמן תואר ראשון מיד אחרי שמצאתי את עצמי בהודו ואיבדתי את האמון שלי בחלום האמריקאי, אחרי שסימנתי וי על "תיכון" "צבא" "סמים" ו"מרד גיל הנעורים". אני בת 27...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה