הבלוג של Misstingel

reutho

נולדתי בירושלים ומיד שאלתי למה? מחפשת תשובות עד היום.

עדכונים:

פוסטים: 64

החל מנובמבר 2012

עם שכבה אחת פחות בעיניים, ובלי משקפיים יותר לעולם, החלטתי שדיי. מספיק עם השטויות. עכשיו הזמן לאהוב.

21/04/2014

מחכה עם הדלת פתוחה (צילום" שאטרסטוק)

האביב כבר כאן, או שזה כבר קיץ. פעם חברה שלי, רוסיה, אמרה לי שבישראל יש רק שתי עונות- סתיו וקיץ. נעלבתי קצת. מה היא מלכלכת, בירושלים יורד שלג איזה יומיים בשנה. אבל היום אני מבינה שהיא צודקת.

יש לנו עוד כמה שבועות של חסד- שמשב רוח מבולבל עוד יתגנב מידי פעם, רגע לפני שהרוחות כולן יברחו לאירופה, או לאיפה שטוב, וישאירו אותנו לשחות בקומפוט לחות וריח ים.

ובתקופה הזו, בתקופה הזו בדיוק, אני תמיד מתעוררת. אם הייתי חיה הייתי דב. הכי דוב. מותר להיות שמן, נהנה מתדמית חמודה למרות שבעצם אתה לא ממש סימפטי, וישן בחורף.

לפני חודש או קצת יותר מיררתי בבכי על גזירת תשע”ד הפרטית שלי- סורבתי לניתוח להסרת משקפיים. חודש ומשהו אחרי, הרבה דמעות, בקשות וועדות רפואיות, יום לפני ליל הסדר עשיתי את הניתוח המיוחל. האחות הלבישה אותי בחלוק ירוק וכובע אמבטיה, נתנה לי לחבק דובי לבן, כי לא הסכימו לאבא שלי להיכנס ולהחזיק לי את היד, ואז עוד שתי דקות סוראליסטיות וכואבות, ועוד כמה ימים עם עיני שימי תבורי ומחווה לפארוק מ”אלכס חולה אהבה” על שולחן הסדר. ואני רואה טוב.

קמה בבוקר ומרגישה עדיין ששכחתי משהו, את הפעולה האוטומטית של היד הנשלחת לגשש אחרי המשקפיים בשידה.

נכנסת למקלחת ומרגישה קצת מוזר לראות הכל, ולראות את המספרים של המכוניות מהמרפסת,  או באמצע הלילה כשאני מתעוררת לבדוק מה השעה, אני כבר לא צריכה לקרב את האייפון עד האף.

וזה דווקא מוזר, פעם, יכולתי להוריד את המשקפיים לרגע, לטשטש את המציאות, למחוק פרטים למחות קמטים, לערבל הכל לממרח צבעים וצורות מעוותות, ולהרגיש איך אני עובדת על הפחדים שלי. כאילו שהם מגיעים אל העיניים, ורואים איך הכל אאוט אוף פוקוס וחושבים- נו טוב, אין מה לקלקל בעולם מעוות שכזה.

ועכשיו, הכל חד, ברור. כל הזמן. המציאות בגרסת הHD.

כל שנה באביב, אני פתאום מרגישה שוב לבד. מרגישה שוב את החלק הזה בלב שצועק אל העולם, מקווה למצוא את החיבור שלו, שנמצא בלב אחר. הרבה אכזבות, הרבה כישלונות, הרבה פחדים והרבה חרדות, מקשים עליו מאוד.

איך אני מקנאה בבנות האלה, שלא יודעות להיות לבד, זאת לא אופציה מבחינתן. שיודעות איך עושים את זה. איך מחייכים בדיוק כשצריך, מרשימים בלי לאיים, מצחיקים בלי להפוך לחבר מהמילואים. איך הן יודעות להזדיין בדיוק בזמן שזה כבר לא הדבר היחיד שמעניין, יודעות לחשוף בדיוק במידה שהופכת אותן לפגיעות אבל לא שרוטות. תמיד נדמה לי שאני לעולם לא אהיה כזו.

בניתוח מכוונים קרן לייזר מדויקת ישר לקרנית. נקודת אור בצבע ירוק רעל. זה קצת שורף, אפילו ששמים לך טיפות הרדמה. “הלייזר מקלף את שיכבת תאי האפיתל” מסביר לי הרופא, כאילו שאני יודעת מה זה אפיתל.

שוכבת. על כיסא שנראה כמו המיטה של הקירח ממסע בין כוכבים. ונותנת ללייזר לקלף ממני את האפיתל. ותקלף גם את הספק, אני מבקשת, וגם את הפחד, את הכאב, האכזבה, תקלף את שנאת הדייטים, את הציניות, תקלף את הקוצים, את העצלנות, ההימנעות, החשדנות, את הרחמים העצמיים. תקלף אותם. כי אין להם מקום במציאות ה6\6 החדשה שלי. מדברת עם נקדות אור בצבע ירוק רעל, כאילו שהיא נציגת האלוהות עלי אדמות.

אביב כבר כאן. בכל מקום בספארי החיות מגיעות לשלב הזה של העונה. הציפורים בונות קנים, האיילים שוברים קרניים, הלטאות רוקדות סמבה. אנאערף, תמיד בנשיונל ג’יאוגרפיק יש את התוכניות האלה “טקסי החזיור המדהימים של שפמנוני הביצה”. כי אם כבר מזדווגים אז שיהיה נעים בחוץ.

אז כמו ארנבת, כמו פילה, כמו דובה, כמו נמרה, כמו לביאה, כמו איילה, כמו חגבית או פרפרית, או קנרית, האביב זו גם העונה שלי. העונה של האהבה.

אני מפחדת. אבל אני לא יכולה לתת לעבר שלי לנצח. אני עייפה, אבל אני לא מספיק מבוגרת בשביל להצדיק את זה. אני לא ממש מלאת תקווה, אבל כדי להתמלא צריך להרכין את הראש ולפתוח את הברז.

אני לא יודעת איך מוצאים אהבה. איך עובדים בשבילה, איך מזמנים אותה לדפוק לך בדלת של הלב. אבל אני יודעת שביקשתי, ביקשתי ממש יפה ומנומס להסיר מעליי את כל מה שהפריע לה להגיע לפתח הדלת.

תיכנסי, תעלי, פתוח.

עוד מהבלוג של Misstingel

תצוגה מקדימה

תהיי יפה ותתאמצי

לא הייתי ילדה יפה. הייתי חמודה, מצחיקה, היה לי דמיון מפותח וידעתי הרבה שמות של חכי"ם. מבוגרים אהבו לדבר איתי, ילדים אהבו לשחק איתי, תכלס הייתה לי ילדות סבבה, אבל לא הייתי הילדה הכי יפה בגן. או בכיתה או בשכבה או במשפחה. לא...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

תארוז לי חתול בבקשה

אם עד לפני כמה חודשים הייתי מבולבלת וחסרת כיוון כמו וויז בדיזינגוף סנטר, הרי שהיום אפשר לומר שהחיים שלי הסתדרו לא רע בכלל. התחלתי עבודה חדשה ומעניינת, סיימתי את התואר הראשון, אפילו רזיתי 5 ק"ג- עוד קצת והחיים שלי יהפכו...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

האבודים

אני רעות ונולדתי באוגוסט 1986 ואני חלק מהדור האבוד. כן כן, גם אני סיימתי לא מזמן תואר ראשון מיד אחרי שמצאתי את עצמי בהודו ואיבדתי את האמון שלי בחלום האמריקאי, אחרי שסימנתי וי על "תיכון" "צבא" "סמים" ו"מרד גיל הנעורים". אני בת 27...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה