הבלוג של Misstingel

reutho

נולדתי בירושלים ומיד שאלתי למה? מחפשת תשובות עד היום.

עדכונים:

פוסטים: 64

החל מנובמבר 2012

כשהתחלתי לשחזר את 2013 הבנתי שזו הייתה שנה משוגעת. בתחילתה עוד הייתי סטודנטית תפרנית עם אפס תכניות לעתיד, וככל שנקפו חודשים התחילה להתבהר הדרך, והיא יפה ומלאה בנופים מעלפים ואנשים טובים שמציעים לי מים וחיבוק כשאני מתנשפת בעליות.. בכל זאת היו אי אלו אנשים שהפכו את השנה הזו לקלה יותר, שליוו אותי, כל אחד בדרכו, או שנתנו לי הרבה. אנשי השנה שלי ל-2013, חלקם אנשי השנה שלי כבר הרבה שנים, חלקם הגיעו לרגע ותיכף יסתיים תפקידם, חלקם רק מתחילים אותו…בזכותם 2013 הייתה שנה מעניינת, מעודדת, גורלית, לפעמים מצחיקה, לפעמים משעממת…אבל העיקר לא נחה לרגע.

הזוכה בקטגוריית- האישה שאיתי: אחותי יהלה.

אחותי יהלה היא אחותי הגדולה, 12 שנים מפרידות בנינו, זה הרבה. בתור ילדה בכלל לא זכרתי את נוכחותה, כשגדלתי היא כבר חיה את חייה ואני הייתי רעות אחותה החמודה שהיא רואה מפעם לפעם בארוחות שבת. כשגדלתי קצת והבנתי פתאום את משמעות התפקיד “ילדת זקונים” הרמתי את נס המרד והכרזתי חרם כללי על המשפחה. למה אני הכי קטנה? למה נגזר עליי לעשות רעש עם המזלג בארוחות שישי בודדות שבהם יש רק את ההורים שלי ואותי, למה אני צריכה לשמוע את אמא שלי אומרת לחברה בטלפון – “היום אף אחד לא פה”, כשבתפקיד “אף אחד” נמצאת אני- בתה המתבגרת עם מנעד עצבים של הפרעת אישיות גבולית. בתוך כל הלמה הזה, הופיע יהלה- כמו פיה קטנטונת (הייתי חייבת להכניס את העובדה שאני גבוהה ממנה בראש), אספה אותי לחיקה והייתה לי אם ואחות. זה נמשך עד היום, בדרכה החכמה והרגישה היא מצליחה תמיד להראות לי את האור בקצה המנהרה, גם אם הוא לא באמת דולק, מצליחה תמיד להחדיר בי את התקווה, להאמין בה, להאמין בי. היא אשת השנה שלי כבר הרבה שנים, של כולנו, אולי, של כל האחים הקטנים שלה, ואני חושבת שאלוהים עשה החלטה מצוינת כשהוא נתן לה את התפקיד הזה- אחות בכורה. אוהבת אותך אחותי :).

הזוכה בקטגוריית אכזבת השנה- רמת גן

אם אתם עוקבים אחרי הבלוג אתם בטח זוכרים שעזבתי את תל אביב, אחרי שטינפתי תחת כל עץ רענן איזה כלבה כפוית טובה שהיא, ואמרתי לה בפנים שהיא יכולה לדחוף את כל הכוסיות על האופניים שלה עמוק לחור. עזבתי חורצת לשון ועם חזה זקף לרמת גן, הדודה השכנה, וחיכיתי בשקט להזדמנות לעשות לתל אביב נה נה בננה. מצאתי דירה יפה, מרווחת, בלי נוף לים אבל הרגשתי שאני כבר יותר מתוחכמת מזה…וחיכיתי בסבלנות לתורי שיגיע. איך אני אגיד את זה… נחלתי אכזבה מרה.
זה לא שהיא לא מנסה, רמת גן, היא באמת משתדלת. כן, האנשים פה נחמדים, כן השכנים פה נאים (לא שראיתי אותם, אני רק מניחה שיש אנשים בדירות האחרות שבבניין), אבל הבינוניות אלליי… אז כן, אני בטח נשמעת כמו עילאית ומתנשאת, קפצו לי, נראה אתכם גרים בעיר שבה אפילו האמ-פם נסגר בלילות, גרים בעיר שיש בה יותר חנויות של ירקות מבני אדם, גרים בעיר שכל יציאה ממנה אחרי 19:00 היא גזר דין מונית ספיישל חזרה לבית. רמת גן איכזבה אותי ובגדול, ולמרות שאני יושבת עכשיו וכותבת את הפוסט הזה מסלון דירתי הנאה כל מה שבא לי זה איזה 40 מ”ר מחולקת בפרישמן  עם בעל דירה מהגיהנום.  אני עדיין רוצה להרגיש מגניבה ובועטת, להרגיש ספונטנית וזורמת, רוצה להריח את הים בליל קיץ חם, רוצה להרגיש שוב במקובלים…ארבעה חודשים אני גרה ברמת גן ועדיין לא הבנתי אם פארק הקופים זה גן חיות אמיתי או סתם שלושה עירקים משחקים שש בש.

הזוכה בקטגוריית הבנאדם שהכי גורם לי להרגיש יפה- דקלה

אם אתם גבר אז בחיים לא תבינו את יחסיה של הבחורה הממוצעת עם הקוסמטיקאית שלה, בכל זאת לא נולד הבנאדם שיראה אותי ברגעים הכי עלובים שלי בלי שאני לפחות קצת אחבב אותו לפני. דקלה היא הקוסמטיקאית שלי כבר כמעט שלוש שנים, זה אחרי שהבנתי שאני כבר לא יכולה לנסוע לירושלים כל פעם בשביל קצת גבות שפם…

מאז היא הבנאדם שהכי גורם לי להרגיש יפה, אני נכנסת אליה כילד אירני משופם ויוצאת בחורה שרואים לפתע שיש לה שפתיים. היא תמיד מחייכת ותמיד חיובית לא משנה אם זה גיזום גבות זריז או טיפול פנים  של שעה. הרבה אנשים ביקשו ממני לכתוב עליהם בבלוג, חלקם אפילו הציעו לי כסף, אבל סירבתי, כי אני לא יודעת לזייף פוסטים. דקלה לא ביקשה ממני כלום, אבל כשחשבתי על מה לכתוב בפוסט אנשי השנה שלי הבנתי שלאישה שעושה אותי יפה מגיע הרבה קרדיט.

דקלה- 050-8110166.

הזוכים בקטגוריית המקום שנכנס לי ללב- Web-team

התחלתי לעבוד בweb-team ביוני, בקושי עברה חצי שנה ואני מרגישה כמו בנאדם אחר. המקום שבו אני עובדת עכשיו היא חברה לשיווק באינטרנט (SEO PPC), אני הייתי אחראית על ענייני המדיה החברתית , כשהתחלתי לעבוד שם עוד עבדנו במשרד שנראה כמו דירת סרסורים ביצחק שדה, אבל זה לא הפריע לי כי הרגשתי ברת מזל ומאושרת שהצלחתי למצוא את עצמי שם בחוץ. והרגשתי שהאנשים האלה הם אנשים טובים באמת- בלי לזייף. Web-team נתנה לי הזדמנות כשעוד הייתי רק צמח צעיר, אני חושבת שהצלחתי להוכיח את עצמי שם, וזה הרבה בזכות האנשים- מור, רועי, ניר ג’ונסי ודניאל.   אנשים שנתנו לי אוקיי לכל ניסיון פרוע, שהסכימו לתת לי להתבטא (כמעט) איך שבא לי, ששיכנעו אותי שבאמת חשוב להם לדעת מה אני חושבת, למדתי מהם הרבה על תהליכי עבודה וסביבת עבודה, ועל איך אפשר להיות אנשים טובים יותר , קשה לי להאמין שתיכף אני עוזבת, אני בטוחה שWeb-team תישאר לי בלב הרבה אחרי 2013.

הזוכה בקטגוריית הפתעת השנה- הקריירה שלי

בדצמבר 2012 עוד כתבתי פוסטים בהיסוס, לא בטוחה אם זה לעניין לדבר ככה על דייטים ועל זה שהייתי שמנה. לא העזתי אפילו לחשוב על היום שבו הטייטל סטודנטית ייגזל ממני ואני אצטרך לעשות משהו עם עצמי, קיוויתי שזה יהיה כמה שפחות כואב וכמה שיותר מהיר- ליפול למקום הזה שהוא נוח מספיק גם אם הוא לא התגשמות כל חלומותיי. אבל ל-2013 היו תוכניות אחרות בשבילי… זה התחיל בweb-team שם מצאתי לא רק מקום עבודה, אלא גם מקום שאני אוהבת להגיע אליו בבוקר, מקום שאני מרגישה בו יצירתית ומועילה. זה נמשך בהצעה מפתיעה ודרך חדשה שנסללת פתאום ישר לתוך השנה הבאה. אז עכשיו אני מרגישה שאני כבר יכולה לגלות… שבקרוב אתחיל לעבוד בסלונה. לפני קצת יותר משנה פתחתי פה את הבלוג שלי, כי אהבתי את הגירל- פאואר של האתר ואת זה שיש בו גם כתבות מערכת, אם מישהו היה אומר לי שיום יבוא ואני אהיה חלק מהמערכת הזו, הייתי בוודאי אומרת לו שאפילו לי אין הזיות כאלה. אבל זה קורה…זה יקרה, בקרוב. זה מרגש אותי ומפתה אותי עד לאין קץ, פתאום אני מבינה שחלומות הקריירה שלי מתגשמים כמו אבירים על סוס לבן, בקלות כזו, כמעט בלי ויתורים, כאילו תמיד הייתי צריכה להיות בהם. יותר ויותר מתחדדת לי ההבנה שכתיבה היא אכן חלק מהדנ”א שלי, שהיא מצליחה למצוא אותי ולנתב אותי אליה לא משנה כמה עמוק אני נמצאת.

2013 מסתיימת, היא הייתה שנה משוגעת. הרבה שינויים, הרבה החלטות, הרבה סופים והרבה התחלות, האהבה הכי גדולה שלי לא הגיעה השנה, אבל גם לא המזוודה עם הדולרים והחופשה בזנזיבר…

2014 מחכה לי מעבר לפינה, יש לי הרגשה שגם לה יש תכניות בשבילי, ולפעמים אני מפחדת לחשוב מה הן יהיו.. אבל אם יש משהו שלמדתי ב-2013 זה שלא משנה מה הז’אנר של הסרט של החיים שלי באותו רגע, תמיד כדאי לצחוק מהבדיחות, וכשיש פרסומות…לנוח

שנה טובה חברים!


עוד מהבלוג של Misstingel

תצוגה מקדימה

תהיי יפה ותתאמצי

לא הייתי ילדה יפה. הייתי חמודה, מצחיקה, היה לי דמיון מפותח וידעתי הרבה שמות של חכי"ם. מבוגרים אהבו לדבר איתי, ילדים אהבו לשחק איתי, תכלס הייתה לי ילדות סבבה, אבל לא הייתי הילדה הכי יפה בגן. או בכיתה או בשכבה או במשפחה. לא...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

תארוז לי חתול בבקשה

אם עד לפני כמה חודשים הייתי מבולבלת וחסרת כיוון כמו וויז בדיזינגוף סנטר, הרי שהיום אפשר לומר שהחיים שלי הסתדרו לא רע בכלל. התחלתי עבודה חדשה ומעניינת, סיימתי את התואר הראשון, אפילו רזיתי 5 ק"ג- עוד קצת והחיים שלי יהפכו...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

האבודים

אני רעות ונולדתי באוגוסט 1986 ואני חלק מהדור האבוד. כן כן, גם אני סיימתי לא מזמן תואר ראשון מיד אחרי שמצאתי את עצמי בהודו ואיבדתי את האמון שלי בחלום האמריקאי, אחרי שסימנתי וי על "תיכון" "צבא" "סמים" ו"מרד גיל הנעורים". אני בת 27...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה