הבלוג של Misstingel

reutho

נולדתי בירושלים ומיד שאלתי למה? מחפשת תשובות עד היום.

עדכונים:

פוסטים: 64

החל מנובמבר 2012

הבדידות, התרגלתי לנוכחותה עד שאני כמעט לא מרגישה כמה היא מעיקה עליי. פעם הייתי אחרת, פעם הרגשתי ברת מזל ומבורכת. ואז הלב שלי נסגר, והחדר התרוקן, והשקט ששורר בו, עושה לי חור בראש.

02/12/2013

אני לא אוהבת חורף. בחורף שעבר אני זוכרת את עצמי שוכבת במיטה, מכוסה בפוך, פונצ’ו, ג’קט, פיג’מה מכוערת, וגרביים מצמר יאק ותוהה אם האף שלי עומד לנשור, רועדת. האשמתי אז את הקירות הדקים של הדירה והתחושה המגעילה על פי רוב, שהיא השרתה עליי, אבל אני יודעת שהיה לי קר כל כך רק בגלל שהלב שלי קפוא. בחורף שעברתי בניו יורקר יום שמשי היה מזג אוויר של מינוס 3-4 מעלות, הייתי מסתכלת בהערצה על הניו-יורקריות השוות האלה, מתהלכות בסטייל בברודווי עם גביון ומעיל גשם ונגנבת. אני לבשתי 4 שכבות של גרביוני צמר שקניתי בשכונה הכי דוסית של ברוקלין, והיו ימים ששקלתי לעשות בהם חור כדי שאני לא אוריד אותם בשביל להשתין. אני שונאת חורף.

השנה, כמו כל דבר שאנחנו יודעים שהיה יכול להיות שלנו ונגזל, אני מתגעגעת. אני רוצה את הקור והגשם, אני רוצה שמיים אפורים עם עננים כבדים ומאיימים, אני רוצה לאכול מרק מול הטלוויזיה בסלון בלי להרגיש שאני עובדת על עצמי.

האמת, שאני הכי רוצה את הגשם, שישטוף ממני את האבק, שישטוף ממני את הפחדים ואת העצב.

בקיץ אני אף פעם לא עצובה/ הקיץ זו העונה שלי- עם הכפכפים וריח של ים מהשיער, והשיזוף שאני אומרת לכולם שאני שונאת אבל בלב אני מאוד גאה בו.

הקיץ הזה היה הראשון שהייתי עצובה בו. הוא היה מלא, בסופים והתחלות, הוא היה קיץ  בודד.

פעם הרגשתי שיש לי מלא חברים, יכולתי למצוא תמיד מה אני יכולה לעשות, יכולתי לבחור. בקיץ האחרון הרגשתי פתאום …בודדה.

הבדידות, היא לא רק בגלל שאני רווקה להגעיל, היא לא רק בגלל שעזבתי את תל אביב, היא לא רק בגלל שסיימתי ללמוד. היא גם בגללי. בגלל מי שאני בתקופה האחרונה- מתבודדת. שונאת את זה ומתבודדת. חושבת שאני צריכה לשנות את זה, אבל מעבירה עוד ערב במרתונים של סדרות שלא חייב לראות. והחורף, שאמור לתת לי תירוץ להתבודד, מתעכב. רגעים, חוויות, אירועים, חברים, כולם עוברים לי בראש עכשיו ואני תוהה אם בכלל אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, לאחרונה הבנתי שלא תמיד.

אני צריכה את הגשם. אני צריכה לשטוף ממני את האבק, את האכזבה, אני צריכה לנקות מעליי את הכעסים את הרגשות. את העלבון. אני צריכה את הגשם שינביט בתוכי את השינוי, שייתן לי את הכוחות להתחיל.

אני רוצה ליהנות, ולחוות, להכיר מחדש. ואני רוצה לאהוב, להאמין שזה מגיע לי, להאמין שאני ראויה לזה, להאמין שיש לי מה לתת.

כל כך הרבה אנשים נכנסו ויצאו מחיי, מעטים נכנסו בשביל להישאר. הרגשת הכישלון מכל אחד שהיה לרגע ונעלם, צורבת לי עדייו בקצוות שלי הלב, ויש את ההרגשה המחורבנת הזו, שגורמת לי להיות מצחיקה ונחמדה וחייכנית לכל מי שאני פוגשת, ולעולם לא להצליח להגיע לאינטימיות אנושית, כזו שתגרום לי להרגיש נוח מספיק בשביל סתם, להציע לו לשתות בירה. או לה.

האירוניה בדור שלנו היא עצומה. הכל בטאץ’, רק במקומות הלא נכונים, ולכולם יש רשת חברתית אחת לפחות, אבל מעט מאוד חברים. כולנו רוצים לקבל לייק, אבל האהבה רחוקה מתמיד. פעם הצטלמנו עם חברים והיום הכי כייף להצטלם לבד, פעם היינו צריכים לדבר, והיום מספיק לראות שני וי בשביל לדעת שהוא יודע שאת כבר לא רוצה לשכב איתו יותר. האירוניה של הבדידות. היא צינית בדיוק כמו שאתם חושבים.

חורף עכשיו. חם בחוץ.  גשם בוא, רד עליי, תעזור לי לשטוף את הבדידות.

לא דולקת בחלוני החנוכייה עכשיו. להדליק נרות לבד זה עצוב.

עוד מהבלוג של Misstingel

תצוגה מקדימה

תהיי יפה ותתאמצי

לא הייתי ילדה יפה. הייתי חמודה, מצחיקה, היה לי דמיון מפותח וידעתי הרבה שמות של חכי"ם. מבוגרים אהבו לדבר איתי, ילדים אהבו לשחק איתי, תכלס הייתה לי ילדות סבבה, אבל לא הייתי הילדה הכי יפה בגן. או בכיתה או בשכבה או במשפחה. לא...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

תארוז לי חתול בבקשה

אם עד לפני כמה חודשים הייתי מבולבלת וחסרת כיוון כמו וויז בדיזינגוף סנטר, הרי שהיום אפשר לומר שהחיים שלי הסתדרו לא רע בכלל. התחלתי עבודה חדשה ומעניינת, סיימתי את התואר הראשון, אפילו רזיתי 5 ק"ג- עוד קצת והחיים שלי יהפכו...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

האבודים

אני רעות ונולדתי באוגוסט 1986 ואני חלק מהדור האבוד. כן כן, גם אני סיימתי לא מזמן תואר ראשון מיד אחרי שמצאתי את עצמי בהודו ואיבדתי את האמון שלי בחלום האמריקאי, אחרי שסימנתי וי על "תיכון" "צבא" "סמים" ו"מרד גיל הנעורים". אני בת 27...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה