הבלוג של Misstingel

reutho

נולדתי בירושלים ומיד שאלתי למה? מחפשת תשובות עד היום.

עדכונים:

פוסטים: 64

החל מנובמבר 2012

אצלי הכל בסדר? תלוי באיזה זווית של השמש אתם שואלים, זה נע בין אופטימיות של נערת חופים בלונדינית מקליפורניה לבין פסימיות של אם חד הורית מובטלת מעיירת פיתוח.

השבוע, אכן מצאתי לי חדר. ברמת גן. מימשתי את האיום. עשיתי את הצעד. עזבתי את תל אביב. אז למה כל כך קשה לי לחזור מהעבודה הביתה? בכל יום שבו אני נמצאת בתל אביב, אני מנסה לדחות את החזרה הביתה עד אין קץ. כאילו שבבית מחכה לי בעל שמן ומפליץ ואני גונבת רגעים עם אלחנדרו המנקה בריכות עם הקוביות בבטן.

הדירה שלי יפה. משופצת. גדולה. משודרגת. ברור לי שעל רמת חיים שכזו בתל אביב הייתי משלמת ביוקר. שנה שלמה אני חולמת על בית עם סלון וריצפה לבנה, ועכשיו, כותבת מהספה בסלון ורגליי נחות על ריצפה לבנה, וכל מה שבא לי זה קצת טינופת נוסח דירת 3 חדרים מחולקת בדיזנגוף פינת פרישמן.

ויש גם את הצד הזה, שכועס. “זה לא יפה להתנהג ככה רעות!” נוזפת בי הפולנייה האחראית שבי. “רמת גן מסבירה פנים, האנשים מחייכים אלייך ברחוב ואומרים לך ברוכים הבאים, ויש פה המון צעירים נחמדים ומגניבים כמוך!”

כן..כן…אבל…אבל…איפה ההזדמנויות שתל אביב מזמנת לך, היציאות המשוגעות, הטיפוסים ההזוים, איפה יהיו עכשיו כל הסמים, הבחורים, הזיונים, הים והשמש והחול והאמפם וקפה והמאפה והסושי והסנטר?!

הם יהיו רחוקים…רחוקים…ובלי לשים לב, יום אחד אני אגיע לתל אביב, ואני ארגיש…תיירת. אני ארגיש שהבנות לבושות מוזר מידי, אני ארגיש שהקפה יקר מידי ושהשם שלו פלצני, אני לא אדע איזה אוטובוס מגיע לרוטשילד, אני אשכח באיזה פניה אני נכנסת לבוגרשוב מהצד של בן יהודה. כן. זה מה שיקרה. וסימה הקופאית של האמפם ליד הבית, תשכח ממני ולא תגיד לי שלום יותר…

פרופורציות. זה מה שהפולנייה מבקשת. שנפש הנערה השזופה שבי, שמתרגשת מצ’ייסרים של ערק ופילרטוטים, תיכנס לפרופורציות.

זה כולה רמת גן, זה כולה 4 ק”מ הבדל. זה בסה”כ התפתחות, זה רק שלב בדרך למעלה, זה ניסיון, זה לא קבוע, אפשר לחזור. אפשר להפסיק להתרגש מזיונים של רגע שרק מגבירים את התחושה שחשבת שהם יעבירו.

זה רק משבר קטן וזה עובר. כאבי הגמילה, הקריז. בקרוב המוכרת באמפם תגיד לך שלום, היא תכיר אותך. בקרוב.

בשבוע שעבר, בקפה הקבוע בתל אביב, שואלים אותי “אז לאן עברת?”

“רמת גן”, אני עונה.

שתיקה.

הבכתי אותם. את כל החברים מהקפה, שותים מקיאטו ומנשנשים מאפה עזים בלקני, וברקע יש איזה תקליט ג’אז מנג’ס- מוסיקת מעליות.

ולא הצלחתי. לא הצלחתי להיות אמיצה, להגיד להם… כן! רמת גן, יאללה… תבלעו את החלומי.

שתקתי גם. והתביישתי.

עוד מהבלוג של Misstingel

תצוגה מקדימה

תהיי יפה ותתאמצי

לא הייתי ילדה יפה. הייתי חמודה, מצחיקה, היה לי דמיון מפותח וידעתי הרבה שמות של חכי"ם. מבוגרים אהבו לדבר איתי, ילדים אהבו לשחק איתי, תכלס הייתה לי ילדות סבבה, אבל לא הייתי הילדה הכי יפה בגן. או בכיתה או בשכבה או במשפחה. לא...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

תארוז לי חתול בבקשה

אם עד לפני כמה חודשים הייתי מבולבלת וחסרת כיוון כמו וויז בדיזינגוף סנטר, הרי שהיום אפשר לומר שהחיים שלי הסתדרו לא רע בכלל. התחלתי עבודה חדשה ומעניינת, סיימתי את התואר הראשון, אפילו רזיתי 5 ק"ג- עוד קצת והחיים שלי יהפכו...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

האבודים

אני רעות ונולדתי באוגוסט 1986 ואני חלק מהדור האבוד. כן כן, גם אני סיימתי לא מזמן תואר ראשון מיד אחרי שמצאתי את עצמי בהודו ואיבדתי את האמון שלי בחלום האמריקאי, אחרי שסימנתי וי על "תיכון" "צבא" "סמים" ו"מרד גיל הנעורים". אני בת 27...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה