הבלוג של Misstingel

reutho

נולדתי בירושלים ומיד שאלתי למה? מחפשת תשובות עד היום.

עדכונים:

פוסטים: 64

החל מנובמבר 2012

בעוד חודשיים תהיה לי יום הולדת 27, אבל כבר איזה חודשיים אני אומרת שאני בת 27 כששואלים. במיוחד כשאני רוצה לקנות איזה בירה והמוכרת בAMPM מטילה ספק בחוקיותי, זה נותן למעמד תוקף דרמטי, ועל הדרך גורם לי להרגיש טוב עם עצמי. “את בת 27 באמת?!” כן, כנראה שהבוטוקס עושה את ההעבודה. או שאולי זה בגלל שאני מרגישה בכלל לא בת 27 באמת, הגוף שלי עוד לא ממש הפנים שהוא מתבגר, עובדה, אני עדיין נראית כאילו אני בת 17, לפחות לעיניהן של קופאיות.

27. אני צריכה לחכות עוד חודשיים ואז אני אוכל למות בסטייל. כאילו, אין לי שאיפות, אני גם לא מכורה לשום דבר שהורג. כנראה שאגיע ל28 ואדלג על הזכות להיכנס לפנתיאון “המתים המגניבים”.קורט קוביין יאלץ לחכות.

אני מנסה לחשוב אם היה שלב בחיי שבו דמיינתי איך החיים שלי יראו בגיל 27, ולא מצליחה להיזכר. זה בוודאי קרה, אני תמיד אוהבת לדמיין איזה  5 שנים קדימה, רק בשביל לעבור אותם ולגלות שדמיינתי טוב מידי.

בוודאי לא דמיינתי שבגיל 27 הדבר שירגש אותי יותר מהכל שהוא שאני הולכת לעבור לדירה שיש בה סלון. ארבע שנות מגורים בתל אביב לא איפשרו לי את הלוקסוס הזה- לשלם שכר דירה עבור דירה שראויה למגורים.

בוודאי לא דמיינתי שלא יהיה שמץ של מושג מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה. לא דמיינתי שאני ארגיש שכל כך הרבה כיוונים נראים לי מתאימים ונוראיים בו-זמנית.

לא דמיינתי, בגיל 27, שאני אטפל בתינוקות של אחרות. אני הולכת עם עגלה ברחובות, מרימה תינוק מתוק ומאכילה אותו בחלב מבקבוק, וזקנות מחייכות אליי בחום ובטוחות שאני אמא צעירה וחמודה. ואני מחייכת אליהן בנימוס ולא מגלה שאני מקבלת 40 שקלים לשעה, ושלפעמים התינוק בוכה ובוכה עד שהוא מגיע לידיים של אמא- אמא יש רק אחת, ואני רק הבייביסיטר.

לא דמיינתי שבגיל 27 לא יהיה לי ביטחון כלכלי בסיסי, שאני אהיה לגמרי תלויה בהורים שלי ובחסדי הבנק, שאני אחשוב פעמיים אם לקנות שישיית מים.

לא דמיינתי שבגיל 27 אני עדיין אחכה לאוטובוס כל בוקר, שהדבר הכי חשוב בארנק שלי יהיה ה”רב-קו”.

לא דמיינתי שבגיל 27, שום דבר לא יראה לי בטוח. מחייב. סגור.

אני לא מרגישה עצמאית, אבל גרה לבד כבר 4 שנים. לא מרגישה מוכשרת, אבל עובדת בתחום הפרסום- מבין הבודדות מהמחזור שלי. לא מרגישה יפה אבל יודעת שמסתכלים עליי ברחוב. לא מרגישה רזה אבל עדיין קונה מידה 38. לא מרגישה אמידה, אבל עדיין יכולה לקנות קוטג’ על בסיס קבוע. לא מרגישה מבוגרת אבל מתעצבנת כשמרגישה ילדותית.

איזה מין גיל זה 27?! שכלום לא ברור בו, כלום לא משכנע מקבע. אין אמת אחת ששוכנת לי בלב, אבל גם אין פנאי למצוא אותה- חיפשתי את עצמי כבר בגיל 23, בהודו…לא מצאתי את אמריקה.

עוד חודשיים אני כבר בת 27. מניסיון אני יודעת שהזמן עובר מהר, הוא בטח לא מחכה שרעות תחליט מה נסגר איתה. השעון הביולוגי ממשיך לתקתק, הבדידות ממשיכה להציק, הכסף ממשיך לצאת, הקריירה לא מחכה לאף אחד, האפשרויות- הן שם, אבל צריך החלטה אמיצה אחת שתיקח עליהן אחריות. אחרי שסימנתי וי על כל התחנות שחייב, זה מרגיש שגדול עליי להתנדב להחלטות.

תקועה בלב ים, מסביבי שברי סלעים, אי קטן ולא מחייב שגל גדול יכול לכסות, ואין שום יבשה באופק. הלב אומר לתפוס איזה קרש ולחתור לעבר האופק, אבל הרגליים מאיימות- לא נצליח לסחוב לאורך זמן. הלוואי שתגיע סירת הצלה, ותזרוק לי איזה עוגן.

בעוד חודשיים 27. לא מה שציפיתי.

וכמה זמן אפשר לצוף ולקוות שלא יגיעו כרישים?

עוד מהבלוג של Misstingel

תצוגה מקדימה

תהיי יפה ותתאמצי

לא הייתי ילדה יפה. הייתי חמודה, מצחיקה, היה לי דמיון מפותח וידעתי הרבה שמות של חכי"ם. מבוגרים אהבו לדבר איתי, ילדים אהבו לשחק איתי, תכלס הייתה לי ילדות סבבה, אבל לא הייתי הילדה הכי יפה בגן. או בכיתה או בשכבה או במשפחה. לא...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

תארוז לי חתול בבקשה

אם עד לפני כמה חודשים הייתי מבולבלת וחסרת כיוון כמו וויז בדיזינגוף סנטר, הרי שהיום אפשר לומר שהחיים שלי הסתדרו לא רע בכלל. התחלתי עבודה חדשה ומעניינת, סיימתי את התואר הראשון, אפילו רזיתי 5 ק"ג- עוד קצת והחיים שלי יהפכו...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

האבודים

אני רעות ונולדתי באוגוסט 1986 ואני חלק מהדור האבוד. כן כן, גם אני סיימתי לא מזמן תואר ראשון מיד אחרי שמצאתי את עצמי בהודו ואיבדתי את האמון שלי בחלום האמריקאי, אחרי שסימנתי וי על "תיכון" "צבא" "סמים" ו"מרד גיל הנעורים". אני בת 27...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה