הבלוג של רננה.

renana

אני מדריכה מוסמכת בשיטת גרינברג . מלמדת אנשים באמצעות מגע לחיות עם חופש בגוף ולהרויח חופש בחיים. וגם- ליצנית רפואית. פה אחלוק אתכם סיפורים חוצי גבולות ורגעים מרגשים שקורים בגובה האף האדום וברוחב הלב. ליצנית רפואית בבית... +עוד

אני מדריכה מוסמכת בשיטת גרינברג . מלמדת אנשים באמצעות מגע לחיות עם חופש בגוף ולהרויח חופש בחיים. וגם- ליצנית רפואית. פה אחלוק אתכם סיפורים חוצי גבולות ורגעים מרגשים שקורים בגובה האף האדום וברוחב הלב. ליצנית רפואית בבית חולים וולפסון. וגם מטפלת בנערות הסובלות מחרדה וכאבים במחלקת גסטרו בבית החולים .

עדכונים:

פוסטים: 11

החל מיולי 2015

                                                      .pomadora

״בואי, צריך אותך פה״

באתי…

המשפט הזה תמיד מלחיץ.  מעורר את הצורך לעמוד בציפייה. הציפייה לעשות שלא יהיה בכי.

כולם רוצים שהכאב לא יורגש. שהוא בכלל לא יהיה שם. שיהיה קסם והבדיקה לא תורגש והכל יעבור בחיוך וברוגע. הציפיה מתערבבת לי עם המציאות וגורמת לי לרצות לחולל את הקסם.

כשאני נורא רוצה לעשות קסמים, המילים נהיות חזקות מידי, הפעולות הופכות נוקשות מידי ואבקת הקסמים פשוט נתקעת בבקבוק.

ההתחלה היתה ״במדידות סימנים חיוניים״, שם כולל לבדיקת לחץ דם, חום, משקל וגובה. ובמקרה שלה גם בדיקות אקג.

בדיקות לא כואבות. אבל זה לא משנה, הפחד מהמכשירים קיים ושריר.

הילדה בת ה 8 לא מאמינה למשפט ״זה לא יכאב״,  ההבטחה הזאת כבר הוצבה שלא במקומה ושחקה את האמון שלה בלובשות המדים.

 נגשתי למכשירים  המאיימים. שלפתי את משחק ה ״גם אני רוצה״, ״זה בשבילי״  משחק מוכר וידוע שעובד עד גיל מסוים. בבסיסו עומד כח הקנאה: אני ארצה כל כך את מה שיש לה, היא לא תרצה שיהיה לי את מה שיש להֿ כי זה שלה, ושייכות זה כח. וכך  למעשה, ידה על העליונה תוכל לעבור את הבדיקה כאשר מה שמעסיק אותה הוא לא הכאב או הפחד מהכאב אלא הניצחון שלה מול ההפסד והקנאה שלי .

זה עבד חלקית, כלומר לרגע. הסחת דעת שהוסחה שוב עם התגברות הלחץ שמופעל על הזרוע כשמכשיר לחץ הדם מתחיל לעבוד.

 הרגשתי את המאמץ שאני עושה , שלא מצליח ליצור שינוי מהותי. הילדה בוכה, היא פוחדת. הגוף שלה מתוח קפוץ מפוחד. היא שוכבת אבל מחזיקה את הראש שלה למעלה. שרירי בטן עובדים, הרגליים ישרות. אין תזוזה. פרצי הבכי שלה קורעים אותי . בערבית היא שואלת  ״ האדה עמלייה״? יעני, ״זה הניתוח״?  איש לא עונה לה. אמא שלה עסוקה בפחדים משלה, האחות דוברת רוסית,  עברית גרוזינית ואנגלית לא מכירה את המילים האלה.  אני מבינה. ונחלצת לעזרתה , ״ האדה מיש עמלייה ״ אני עונה לה. וחוזרת על המילים האלה שוב ושוב. אבל למה שתאמין לי? הגעתי פתאום משום מקום ואני פועלת באותו לחץ של בעלות החולצות עם הפילים (מדי האחיות).

ברגע מסוים התישבתי בכסא של אחות, מאחוריה. היא הלכה חצי צעד אחורה, ״תפלי עלי״ לחשתי לה, והיא שתפה פעולה ונחתה לי על הברכיים . הילדה נקרעה מצחוק. דגדגתי את האחות והיא קמה ואז לחשתי לה- ״עוד פעם ״, והיא ״בטעות״ נפלה עלי שוב. הילדה צחקה צחוק מתגלגל. דבר כזה לא רואים כל יום. הוספתי עוד אלמנט, בהילוך איטי ותוך שמירה על קשר עין עם הילדה, מעבירה את המתח מהבדיקה לקונדס הקטן שלי. קשטתי את שערה של האחות במקל כביסה  קטן סגול.  השותפות הסודית נתנה לילדה כח ומיד היא הלשינה עלי לאחות. האחות הסתובבה אלי ״וכעסה״ וכך הילדה והאחות עשו יד אחת נגדי. והפחד מהאחות ירד.

 ואז שוב פרצי בכי של פחד עמוק.

 היתה הפסקה בין הבדיקות הלא כואבות לבדיקת הדם המאיימת.

 הפסקה יזומה של האחות , לתת לילדה לחזור לכוחותיה, ולקרוא לרופאה שתעשה את עבודתה במיומנות שלא תדרוש דקירה נוספת.

 ניצלתי את ההפסקה  לחזק את הילדה עוד יותר.

 התקרבתי אליה והיא  בתגובה בעטה באויר.  עפתי רחוק מהבעיטה שלה. ראיתי חיוך מתרחב על פניה.

התקרבתי שוב. היא בעטה. עפתה רחוק. היא צחקה צחוק קטן

התקרבתי שוב, היא לא חיכתה שאגיע עד למיטה וכבר שלחה רגל בועטת. נפלתי לרצפה. היא צחקה. וכך , שוב ושוב ושוב.  בכל פעם היא תפסה יותר בטחון , וצחקה יותר. הגוף שקודם היה קפוץ היה בתנועה , היא השתחררה וגדלה במרחב.

הגיעה  זמן בדיקת דם . שתינו כבר הינו בטוחות בעצמינו יותר.

הרופאה המיומנת עשתה את עבודתה במהירות ובדיוק.  הילדה ואני צרחנו יחד ברגע המתאים . כשהרופאה הלכה והאחות גם. נשארתי אני, עדין כואבת את הדקירה, והילדה כבר צוחקת בועטת וצוחקת ואני נופלת. ואז היא יורדת המיטה,  מושיטה לי יד ומרימה אותי .

הילדה,  הגיעה הבוקר מעזה לעבור ניתוח לב, במסגרת הפרויקט  ״הצל ליבו של ילד״.

עוד מהבלוג של רננה.

תצוגה מקדימה

התחלה אחרת

התחלה זוהי נקודת התיחסות בזמן והחיים שלנו מלאים בהן.התחלה של משפט, התחלה של הפסקת צהרים, התחלה של הזמן שאחרי ההפסקה, התחלה של מחברת חדשה, של ארוחה, של נסיעה, של הליכה בשמש, התחלה של שיחת טלפון, התחלה של מפגש,תחילת יום,...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

כשהמופרע נורמלי, הנורמלי הופך להיות מרגש

  אני גרה ביפו, בעג׳מי , בבנין בן שלוש קומות. אני חיה בשכנות מעולה עם האנשים שבבנין שלנו, למעשה אלה יחסי השכנות הטובים ביותר שהיו לי אי פעם, כולל את כל הבנינים המושתפים בהם התגוררתי: בירושלים, בלונדון, בכרם...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

הולכת כמו שנראה לי

 סיפור על קנאה וענין בדרך להרדמה מלאה,  מהלך של ליצנית רפואית.  אני מגיעה, הילד חפור בתוך אבא שלו עושה הכל כדי לא להיות שם. מגיעה, כולם מברכים אותי בשמחה, קוראים לי להוציא...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה