הבלוג של talilissak

הכל יחסי(ם)

לא מזייפת

עדכונים:

פוסטים: 8

החל מאוגוסט 2010

יצא לכם לתהות פעם עד כמה ספח קטן, לבן ואידיוטי יכול לסבך לכם את החיים? גם לי לא. רוצים לגלות את התשובה? נסו לעבור עיר ועוד לבקש שינוי כתובת בתעודת הזהות, רחמנא לצלן. בעצם, אל תנסו. מה ששנוא עליך, וזה…

15/08/2012

Red John

Red Tape

מי שזוכר את משחק ‘החבילה הגיעה’ שהמציא אפרים קישון כפארודיה על התנהלות הרשויות במדינת ישראל, לא צריך בכלל לקרוא את ההמשך.

ולאלה שצעירים או נבערים מדי לעניין זה – כך התחיל היום שלי:

רקע:
לפני כחודש לערך גילינו להפתעתנו, שיחיה ואני, שאנחנו נוסעים ברכב בלי רישיון רכב תקף.

כיוון שאנו אזרחים שומרי חוק, על פי רוב, נמלאנו פליאה בגין מחדלנו זה ושמנו פעמנו (וליתר דיוק, סונג’רו פעמיו של שיחיה) למשרד התחבורה על מנת לברר כיצד ומדוע לא קיבלנו את הזכות הבסיסית (ואת השובר) לתשלום עוד סכום לא מבוטל עבור המשך תפקודו הקלוקל של המשרד הממשלתי התורן.

התברר שהשובר נשלח אף נשלח אולם לכתובתנו הקודמת, אשר לא עודכנה במשרד הפנים.

עד כאן – מתקבל על הדעת.

שיחיה שילם את המוהר והמתין לקבלת השובר החתום – שם ציפתה לו הפתעה ראשונה:

מסתבר שלא קיימת אפשרות להעביר לידיו במיידית ובמעמד התשלום את השובר החתום.

לא.

אחרי הכל, למה לפשט אם אפשר לסבך?

השובר החתום, כך התבשר שיחיה, יישלח אליך בדואר.

לכתובת שרשומה במשרד הפנים.

אבל אנחנו כבר לא גרים שם, הזדעק שיחיה, וחוצמזה, הרכב רשום גם על שמי ואני שיניתי את הרישום בתעודת הזהות שלי, הנה, תראי!

הציג לראווה שיחיה את תעודת הזהות שלו עם הספח הגבעתיימי בפני הפקידה הממאנת, אולם הפרעונית הקשיחה את לבה ופסקה כי הספח יישלח לכתובת של הבעלים העיקרי, להלן: אני, של הרכב, ושרצוי מאוד שאשנה את הכתובת שלי במשרד הפנים אם אני רוצה לראות את הספח הנחשק.

חוסר ההיגיון האינהרנטי בתהליך שמאפשר לפלוני אלמוני לשלם עבור רישיון אך שולל את זכאותו לקבל את אותו רישיון בפועל נבצר מבינתה של זו-הסובלת-מאיי-קיו-של-40-בצל, וכך או כך היא ממש לא התעניינה בכל דבר שסוטה 10 מעלות ימינה או שמאלה מהנהלים.

אחרי מספר ניסיונות למצוא פתרונות יצירתיים, הבנתי שאין מנוס, ושאאלץ לשנות את הכתובת בספח תעודת הזהות אם אני רוצה איזושהי אינדיקציה להיותי שומרת חוק שלא לומר הגנה מפני קנסות של אלה-שרצו-להיות-שוטרים-באמת-אבל-נתקעו-באגף-התנועה, שלא לומר – החזר הוצאות מהעבודה.

ולפיכך שמתי פעמיי למשרד הפנים בת”א, מצוידת באמונתי (בעלת הביסוס האמפירי הבלתי מספק) בדבר השיפור הקיצוני שחל בשירות במשרד זה, ובתקווה לסיים את הסאגה, כלומר, לשנות את כתובת מגורי בספח תעודת הזהות.

כשהגעתי לבלונד-בקבוק האנטיפתית שמטפלת בשינוי כתובות, התברר לי כי תעודת הזהות שבידי היא תעודה שדיווחתי עליה כאבודה, והעובדה שמצאתי אותה לא מעניינת איש (חוץ ממני וגם זה רק בגלל שהתמונה שם הרבה יותר נורמלית) ובטח לא את הקלפטע מהגיהנום שהסתכלה עלי בעיניים ריקות וחזרה על המנטרה “תגיעי עם תעודת הזהות החדשה”.

אוקיי, אתם אומרים ביניכם לביניכם. טעות שלך.

תכל’ס? נכון.

זה שאת השינוי במחשב הפוסטמה יכלה להזין בלי כל קשר לתעודה שבידי – גם נכון, אבל ככל הנראה היה מוביל למדרון חלקלק שבסופו כמה אריתראים היו עלולים לזכות מן ההפקר באזרחות ישראלית, רחמנא לצלן.

בכלופן, היום, שבוע אחרי האירוע המביש ההוא, התייצבתי מחוייכת כשבידי תעודת הזהות העדכנית אצל בלונדי דה ביץ’ כדי לשנות את כתובתי במערכת, על מנת שאוכל לבקש שישלחו בשנית את רישיון הרכב המשולם לכתובתי העדכנית, והארץ תשקוט ארבעים שנה.

“כן?”

קיבלה את פני בלבביות אופיינית

“שלום, אני מעוניינת לשנות את הכתובת שרשומה אצלכם”

“תעודת זהות” הפטירה בחוסר רצון

“הנה” הגשתי את התעודה וחשבתי שהנה, אני ככה קרובה לסיום העניין הזה

“כתובת?” שאלה בקוצר

“קפלנסקי 39″

“תל אביב?” נקטעתי באמצע

“לא, גבעתיים”

“חוזה” ירקה הצהובה

“מה חוזה?” השבתי ברהיטות מאפיינת “הייתי כאן שבוע שעבר ולא אמרת שום דבר לגבי חוזה”

“נהלים חדשים” נעניתי לאקונית

“ומה ההיגיון? המחשבה היא שאני ארשום רישום כוזב של כתובת בתעודת הזהות שלי בגלל פטיש איסוף הדואר למרחקים ארוכים הפושה במחוזותינו?”

“אלה הנהלים” רשפה עלי “את היית עושה ההיפך ממה שהמנהל שלך מורה לך?” שאלה בטון של תעופי-מכאן-יא-חתיכת-פוסטמה-מעיקה-ותפסיקי-לכלות-את-זמני-ההו-כה-יקר

“ואם הייתי עוברת דירה בתל אביב?”

“אז לא היית צריכה חוזה”

“את מבינה שזאת הפעם השנייה שלי פה, ורישיון הרכב שלי לא יגיע אליי עד שהכתובת שלי תשונה במשרד הפנים ועכשיו בזבזתי כבר שעה יקרה שאצטרך להחזיר למקום העבודה שלי בריבית קצוצה בערב, פלוס חנייה בעזריאלי ואת כל המסכת הזאת אני צריכה לעשות פעם שלישית וכל זה בגלל שאיזה נוהל השתנה ביום רביעי? ומה אם אני אפקסס לך את החוזה עוד היום?”

“אין בעיה, כשתפקססי את החוזה אני אוכל לשנות לך את הכתובת”

“אין לי את החוזה עלי, הוא נמצא בבית” הסברתי בעצבים גוברים והולכים “ואני, לעומת זאת, בדרך לעבודה – לא, באיחור לעבודה”

“אז מה את רוצה שאני אעשה?” שאלה בטון של פיטבול טרום-תקיפה

“שתביני שמדובר במקרה חריג ותפעילי שיקול דעת”

“אין חריגים” חזרה באדישות

“אז תעשי כאילו הבקשה שלי התקבלה לפני יום רביעי (הוא יום שינוי הנוהל המקולל)”

“אין כאילו” השיבה תוך פיהוק

“אוקיי” תרגלתי אסרטיביות אזרחית “אני רוצה לדבר עם המנהלת שלך”

“אין בעיה, דלפק 4″

בת-זונה.

לא נראה לי מקרי שנשלחתי לתור הארוך ביותר.

וכרגיל במלחמות מול בירוקרטיה מצאתי את עצמי נסוגה אל מול כוח רשע דורסני גדול וחזק ממני בהרבה…

בדרך לפדות את הרכב שלי מהחניון חשבתי שאולי הייתי צריכה לשאול ליתר ביטחון אם אחרי שאציג את חוזה השכירות – אתבקש להציג גם אישור בגין חיסון נגד כלבת ותעודת נישואין של סבתא…

כל כך מעט השתנה מאז, אחרי הכל, לך תדע…

עוד מהבלוג של talilissak

תצוגה מקדימה

למה אין נשים קוסמות

יצא לכן לחשוב על זה פעם? לשאול את עצמכן, איך זה שאתן לא מכירות אף לא קוסמת אחת? הלוא משחר ההיסטוריה (טוב, נו, אולי מצהרֵי) יצא שמעם (ושמם) של קוסמים ואמני אשליות ברחבי העולם...

תצוגה מקדימה

ולפעמים החתונה נגמרת

אני זוכרת במעומעם מי הייתי לפני כל ההתחתנות הזאת. לפני שהיומן שלי היה מלא במשימות – לא לשכוח תעודת כשרות של המקום לצוהר (מה זה קשור למשהו?) להזכיר לַלְעתיד לשלוח תעודת נישואין של ההורים שלו (לכו תדעו, אולי החליף הורים אחרי...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

שמונה בתים וגעגוע אחד עצום

איכשהו, כשזה מגיע אליה, כל המילים וכושר הכתיבה שלי נאלמים דום. אני מנסה לתפוס קצה קצהו של חוט, ראשיתו של הסבר, אבל כנראה שמילים לא נועדו למצבים האלה. אולי משהו בתקשורת האילמת השוטפת בינינו זולג לניסיון שלי למצוא דרך לבטא...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה