הבלוג של עפר צרפתי

אוכל אמיתי

עדכונים:

פוסטים: 133

החל מינואר 2012

הנקישה בדלת הייתה מהוססת וחלשה.

הצצתי בחופזה בשעון הקיר וקמתי משתומם לכיוון הדלת, לא יודע למה לצפות.
היא עמדה שם מולי, מבוהלת, עטופה בקפוצ’ון שחור הגדול מכפי מידותיה כשפניה מוסתרות היטב.
היא הביטה בחטף לצדדים ונכנסה כמו רוח רפאים לחדר, תסגור את הדלת, אמרה בגבה אליי. והסתובבה.

היא עמדה כשידיה כורכות ומחבקות את מותניה הצרות. ראשה ופניה ספונים עמוק בצ’וקו של הקפוצ’ון. האינטואיציה שלי שידרה שלפני עומדת אישה במצוקה קשה וקיצונית.
עמדתי והתבוננתי בה מופתע ומסוקרן רגע לפני שהתעשתתי והצעתי לה לשבת בכורסא שמולי.

אצבעותיה הארוכות משכו באיטיות את הכובע מעל ראשה וחשפו רעמת שיער שחורה שזורה במעט פסי כסף.
פניה המוטים עדיין כלפי מטה חשפו קודקוד סגלגל וסימטרי ושביל אמצעי עם שורשי שיער חומים.
היא צובעת, חשבתי לעצמי ונמלאתי בושה על פרט הטריוויה הבאמת מיותר הזה שתפס את עיניי.

תווי פניה העידו כי גנים חובקי עולם השתדכו בדמה. קלאסיקה אירופאית ואש מזרחית התמזגו ליצירת מופת אחת. יפה הייתה. יפה עד מאוד. אפה הקטן והסולד משקיף בגאון על שאר חבריו, איברי הפַּנים. עיניה שקדים שחורים ועצמות לחייה הגבוהות שזיפים סגולים.
שוב חשתי בושה עצומה מטפסת לי בעצמות וניתקתי, כך רציתי לחשוב, את מחשבותיי הלא-רלוונטיות.

שטף דמעותיה בהחלט הפתיע אותי על אף שמנוסה הייתי בכגון אלו. קולה הרך לא תאם את מנעד קולה ושברי מילותיה צפו בינות ים הדמעות כעין קרחוני ענק צפים לאחר שנתלשו מיבשת קפואה ורחוקה. חיכיתי שתירגע.

“אני לא יודעת לאפות” אמרה קצרות. הרגשתי את לבי נצבט בחוזקה. שתקתי.

לא כל יום בנאדם נפגש עם מקרה כה קשה. בלעתי רוק והמשכתי לשתוק בגבורה.
“אני דווקא מבשלת לא רע” הפתיעה אותי, “אבל לאפות אין לי מושג ובאתי לכאן שתעזור לי. אתה קונדיטור-סרוגייט לא..? ”

יישרתי את גווי על הכורסא וחשבתי להמשיך לשתוק.

“תגדירי – לא יודעת לאפות” ביקשתי.

“בחיים לא הכנתי עוגה. ולא עוגיות ולא פיצה ולא לחם ולא חלות ולא פוקאצ’ה. זה מגדיר מספיק ברור?” ירתה.

בזמן שדיברה התבוננתי בחריצי כף ידה ונמלאתי חרדה. רשת ענפה של קורים נמתחו שם. בלי סדר ובלי היגיון. קווי אורך ורוחב ואלכסונים. קווי הכל מכל כל שבישרו על קשיים עתידיים ביכולת ההקצפה.
גם מרפקה המחודד בישר רעות גדולות ונצורות בעניין יכולתה הדלה ללוש ולקפל.
רגיל הייתי לקבל קיתונות של זלזול בוטה בשל אבחנותיי שהסתמכו על נתונים כגון אלה, אולם עם השנים למדתי להתעלם מטיפשים ומאנשים שמסתמכים יותר מידיי על עובדות.

“תראי” אמרתי לה בקול מחוספס ובוטח “את מקרה לא פשוט. לא פשוט בכלל. אבל עם הרבה עבודה וקצת מזל יש לך עוד תקווה”. חיוך דק של הקלה נמשך על פניה.
כף ידה המחורצת התקרבה באופן מאיים למרפקה המחודד. “לא!” צעקתי בלב וסימנתי לה עצור עם היד. לא לגעת ככה יד חריצית במרפק שפיץ. התחלתי לחשוב שאולי אני צריך לטפל בהפרעה הקטנה שלי אבל החלטתי בתבונה להתמקד בבעיות של אחרים.

“גשי הנה” אמרתי לה וסימנתי לה להתקרב למיקסר האדום שעל השיש.
“זה מיקסר. נעים מאוד. הניחי עליו את ידך בבקשה” ביקשתי. “אנחנו הולכים להכין עוגה ביחד. עוגת אשכוליות אדומות ומרציפן“.

התרגשות קלה אחזה בה. “ועכשיו תחשבי עליו כאילו הוא כלב שאת מאוד אוהבת וקשורה אליו”.

הכתפיים הרועדות שלה בישרו על צונאמי של צחוק מתקרב שעוד יזעזע את הבית ויסדוק בו סדקים.
וזה אכן לא איחר לבוא.

פחדתי שהיא הפסיקה לנשום. עם כמות האוויר שנשפה החוצה בכל פרץ צחוק כזה היא יכלה להשיט ספינות מפרש בגודל בינוני. העיניים הדומעות והגוף המפרכס את עצמו לדעת, חברו יחדיו למחזה משעשע לצפייה.

“רק תגיד לי” אמרה לופתת את בטנה “מאיפה הבאת את העניין שצריך להתייחס למיקסר כמו כלב. כמו כלב…??” אמרה וגלגלה מחדש את צחוקה חסר השליטה.

“ומה הבעיה שלך עם המרפק וכף היד שלי.. ובכלל, מאיפה הבאת את המקצוע קונדיטור-סרוגייט פור גוד סייק…?” אמרה כשהיא מקנחת עיניים ואפון זולגים עם טישו בטעם אקליפטוס.

“יאללה מתוק שלי, חלאס עם השטויות ומשחקי התפקידים להיום. לך חמוד לתלות כביסה אני בינתיים אשטוף את הבית, וכן בסדר מחר אני אתקשר למכבי אש ואדווח על שריפה ענקית שמשתוללת ואתה תהיה הכבאי שמציל אותי, בסדר אישוני אמיץ שלי?”

“בסדר. יש לך מושג איפה הכובע והמעיל הצהוב הארוך שלי?”

“ואת החולצות אתה זוכר לתלות הפוכות, כן..?”

אחח איזו אישה דבש יש לי. מה דבש.. מרציפנית!!

עוגת אשכוליות אדומות ומרציפן

העוגה שלפנינו שייכת לז’אנר “הכי קלה בעולם” ויש אומרים שאף מזכירה את אחותה המיתולוגית במראַהּ החיצוני. אולם טעמה אינו מרצה כל חך. מתקתקה ומרמרה, לא מרירה חלילה, להיפך, שמחה בחלקה ונוחה לרוב הבריות, אם כי מרקמה הנימוח וטעמה המשובח, כפי שנאמר, ממזרי, מעט תוקפני ואינו חד ממדי. חתיכות המרציפן הגסות המפוזרות בה כמוהן כהפתעות קטנות ומתוקות המסבות שמחה ואושר לנוגס התמים.

מצרכים

3 ביצים
2 כוסות סוכר
מעט תמצית וניל
¾ כוס שמן קנולה
3 כוסות קמח
1 שקיק אבקת אפייה
2 אשכוליות אדומות + 1 תפוז – סחוטים ומסוננים למיץ
שתי חבילות קטנות של מרציפן

אופן ההכנה

נחמם את התנור ל 180 מעלות ולקערת המיקסר נכניס שלוש ביצים

נוסיף את הסוכר ונקציף לכדי מסה אוורירית ותפוחה

תוך כדי ההקצפה נוסיף את השמן ואת תמצית הוניל

נוריד מעט את מהירות המערבל ונוסיף את מיץ האשכוליותפוז הטרי בזילוג איטי

ננפה את הקמח ונוסיף לו את אבקת האפייה ונערבב אותה טוב טוב בקמח שתתמזג לה

נוסיף למיקסר שעדיין מסתובב לו באטיות את מסת הקמח, לאט ובמשורה, כל פעם קצת עד הומוגניות ונעצור את המערבל.

נשמן היטב תבנית קוגלהוף מהממת (או למצער, שתי תבניות אינגליש משעממות) ונשפוך את מסתנו לתוכה

נצבוט גושים קטנים מהמרציפן שלנו

ונפזר אותו בחלל הבלילה באמצעות כף, אם כי ניתן גם במזלג (אבל כף עדיף. הנה אמרתי)

נאפה במשך כ 45-50 דקות ונבדוק עם קיסם שאכן נאפתה היטב. נמתין עד שתתקרר, נעביר סכין בעדינות בקוטר העוגה מסביב וגם סביב החור שבאמצע. נהפוך אותה בזהירות על מגש או צלחת הגשה נאה במיוחד

נפזר מעט אבקה של כוכבים וסוכר להשלמת הרושם ההורס

ונגיד לכולם בתיאבון ושבת שלום :)

עוד מהבלוג של עפר צרפתי

תצוגה מקדימה

כשחרב חדה מונחת

שילתי נכדה יפה שלי, ארבעה חודשים וקצת חלפו מאז שנולדת פגה פצפונת במשקל 726 גרם, ומאז את נאבקת על חייך. הריאות הקטנות שלך במצב לא טוב ואת מונשמת ונלחמת כמו גיבורה אמיתית שחפצה לחיות. אני חייב לספר לך כמה דברים, מתוקה...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

עוגת מיץ תפוזים הכי קלה בעולם

העוגה הבאה היא כל כך קלה להכנה וכל כך טעימה מצד שני שזה פשוט חטא לא להכין אותה. בעונה זו יש תפוזים בשפע והטעם הרעננן של קליפת התפוז מככב כאן במלוא הדרו. זו גם ההזדמנות שלי...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

בתי, אהובתי

בתי אהובתי, כמה קשה פתאום הפך להיות לכולנו ט"ו בשבט. דווקא ביום הפורח ביותר בשנה, בחרה שילת בתך, למות. תינוקת בת חמישה חודשים וקצת שנולדה טרם זמנה, טרם הבשילו ריאותיה הקטנות. מי היה מאמין שכבר עברה שנה. נדמה כאילו שרק...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה