הבלוג של עפר צרפתי

אוכל אמיתי

עדכונים:

פוסטים: 133

עוקבים: 170

החל מינואר 2012

כשעמיר בניון שר את שירו האלמותי “שלכת”, אינסטינקטיבית אני מעביר יד בשערי.
זה לא שאני מקריח או משהו, בסך הכל מוודא שהפלומה, שפעם קראנו לה בלורית, עדיין איתנו.

ונעבור כעת לסקופ קטן.

ובכן ילדים, מי יודע מהי הנקודה הרגישה ביותר בגופו של הגבר? טעות!! ברור שהשיער.
ושלא יהיה לנו ספק. גם לגברים שמגדלים ליפה ברזלית על מוחם הקודח יש אותה שריטה קיומית בנוגע לשערם, היום הוא כאן, מחר מי ישורנו. ליפה או לא. כל יום שהיא שם הוא בבחינת נס גלוי, לא פחות.

לומר את האמת, נראה לי שהשיח המתנהל אודות השיח המדובלל הצומח על ראשינו, כבר מזמן מיצה את עצמו. היום כל גבר שני, מטרו, רטרו או שמנטרוסקסואל – מתהדר בקרחת נוצצת ומבהיקה שמסכנת בעיוורון את כל רואיה. ואתם יודעים מה? התרגלנו וזה בסדר.
העניין הוא שלאחרונה אני מזהה טרנד חדש של גברים בעלי ראשי נפץ שעירים שמחליטים לגלח את כולו, כמו אחיהם המנצנצים, ומשאירים אותנו, אנשי הפלומה, להתמודד לבדנו במערכה.

מילא שהחלטתם להתהלך עם פדחת מבריקה ולוותר על הכרבולת, לפחות שתהיה מבריקה ותעניק למתבונן אשליה של ניקיון מתבקשת, אבל לא. אתם מזניחים את הקודקוד שמצדכם יצמיח קוץ ודרדרת ועשבים שוטים, ובדיוק בנקודה הזאת אתם יוצאים קירחים מכאן ומכאן.

כולנו זוכרים את סדרת המופת “משמר המפרץ”.
לא אשכח כשהייתי ילד, ממש כאילו זה קרה אתמול, איך כל פעם שחוקרת הטבע פאמלה אנדרסון הייתה רצה על חוף הים להציל איזה יהודי צדיק שהחליט לטבוע בים, היה אבא מחזיק את ראשו בין כפות ידיו, מסתיר את מפרצי שערו ושואג “וואווווו”. הלב שלי היה נשבר כל פעם מחדש. אבא שלי. חיים שלי. זה רק שיער. לא פעם הייתי אומר לו שאפילו שזה סרט טבע על אנשים צדיקים שעושים מצוות שזה לא טוב לו להתרגש כל כך ואולי עדיף שיעביר תחנה לירדן או מצרים או שסתם יראה את זוזו מוסא מנגן על העוד ויירגע.

אבל הכי שנואות עלי הן המראות שבמעליות.
ברגע שאני נכנס למעלית, הדבר הראשון שלוכד את עיני הוא השממה האינסופית בין קו הגבות לקו השיער המתרחק. מבצע מצח מתגלגל. כל יום קצת יותר מצח.
בעולם טוב יותר, אין מראות במעליות. זה בטוח.

אז אולי עכשיו, כשמעט יותר קריר ברחוב וכשרוח סתיו מסחררת עלי שלכת, נתפנק לנו בעוגת שערות קדאיף וקרם שמנת, סגולה בדוקה לחיזוק השיער וצמיחת ישועה בקרוב בימינו אמן.

2014-10-23_22-12-16_758

עוגת קדאיף וקרם שמנת (של קרין גורן המותק)

מצרכים:

500 גרם שערות קדאיף
200 גרם חמאה מומסת
100 גרם אבקת סוכר

לקרם:
2 מיכלים של שמנת מתוקה (סהכ 500 גרם)
2 מיכלים של שמנת חמוצה (סהכ 400 גרם)
1 אינסטנט פודינג
60 גרם סוכר  (5 כפות גדושות)
כוס וחצי של פקאן סיני מתוק וקצוץ

אופן ההכנה:

בחרתי להכין את העוגה בתבנית קפיצית שלעולם לא אזכור את קוטרה.
הרעיון הוא להכין שני בסיסי קדאיף, כשאחד ישמש כבסיס, והשני יפורר מעל לקרם שתיכף נכין.
נחמם תנור ל 160 מעלות.
אחרי שהפשרנו את שערות הקדאיף לילה במקרר, “נחפוף” אותן עם החמאה המומסת ואבקת הסוכר טוב טוב עד שכולן יהיו מצופות יפה יפה

2014-10-22_18-27-57_223

על בסיס התבנית נשטח חצי מכמות השערות (גם לי קשה עם המילה שערות אז בואו ביחד נהיה חזקים) ונכניס לאפייה למשך כחצי שעה עד הזהבה יפה.
נחזור על הפעולה עם תבנית נוספת, שכאמור תשמש כ”כציפוי על” קדאיפי של העוגה.
אם התנור שלכם רחב דיו, תוכלו לאפות את שני הבסיסים במקביל והשמחה תהיה גדולה.

2014-10-22_17-14-53_108

בינתיים, נכין את הקרם.
נכניס למיקסר את השמנות השמנמנות, גם המתוקות וגם החמוצות, עם האינסטנט ועם הסוכר ונקציף היטב עד סמיכות ויציבות איתנה. נכניס למקרר ונמתין לבסיסי הקדאיף המוכנים להצטנן קמעה.

2014-10-22_17-26-28_246

נפזר מחצית מהפקאנים הקצוצים על בסיס העוגה

2014-10-22_18-16-22_551

נמרח היטב את הקרם מעל וניישר ונשטח יפה יפה

2014-10-22_18-18-16_297

נפזר את המחצית השנייה של הפקאנים מעל לקרם ונפורר את הבסיס השני מעל.

2014-10-22_18-38-12_891

העוגה חייבת לשהות לילה במקרר לפני שמגישים.

2014-10-23_22-12-01_667

סתיו סבבה לכולנו וחורף מלא בגשמי ברכה.

בתיאבון

עוד מהבלוג של עפר צרפתי

תצוגה מקדימה

כשחרב חדה מונחת

שילתי נכדה יפה שלי, ארבעה חודשים וקצת חלפו מאז שנולדת פגה פצפונת במשקל 726 גרם, ומאז את נאבקת על חייך. הריאות הקטנות שלך במצב לא טוב ואת מונשמת ונלחמת כמו גיבורה אמיתית שחפצה לחיות. אני חייב לספר לך כמה דברים, מתוקה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

עוגת מיץ תפוזים הכי קלה בעולם

העוגה הבאה היא כל כך קלה להכנה וכל כך טעימה מצד שני שזה פשוט חטא לא להכין אותה. בעונה זו יש תפוזים בשפע והטעם הרעננן של קליפת התפוז מככב כאן במלוא הדרו. זו גם ההזדמנות שלי...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

בתי, אהובתי

בתי אהובתי, כמה קשה פתאום הפך להיות לכולנו ט"ו בשבט. דווקא ביום הפורח ביותר בשנה, בחרה שילת בתך, למות. תינוקת בת חמישה חודשים וקצת שנולדה טרם זמנה, טרם הבשילו ריאותיה הקטנות. מי היה מאמין שכבר עברה שנה. נדמה כאילו שרק...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה