הבלוג של עפר צרפתי

אוכל אמיתי

עדכונים:

פוסטים: 133

החל מינואר 2012

בדיקת חמץ.

קחו את הלחץ של כל השנה וכווצו אותו בכיף לערב אחד, בעצם לשעה אחת. כמה עונג.

אור לי”ד ניסן, קבעו חזל”נו, בודקים את החמץ.

אוקיי. לא נשמע נורא בכלל. נו בודקים עם נר וזה, מתקתקים בחמש דקות וחוזרים לרבוץ, לא ככה?! בטח ככה. רק כמה שינויים קלים ברשותכם.

אקדים ואומר, שעקומת הלחץ בעמנו, טרום חג החירות, הולכת ונבנית ומתפתחת בקצב שמניח את דעתם של אנשים מטורפים בלבד. זה מתחיל בערך עשר דקות מפקוע חג הפורים וכלה בברכת ההבדלה הנאמרת במוצאי שביעי של פסח. באורח של פלא, אוזן המן עוד תקועה לך בגרון ובה בעת נתקעת לידך מברשת לשפשוף אסלות ובקבוק סנט מוריץ להשמדת חיידקים ובקטריות הידועות לכל כחמץ גמור.
יהודים, כאמור, הם בני מלכים, ושאף אחד לא יבלבל אתכם עם עובדות.

מילא הניקיונות (צאו וראו כמה שפלה נפשו של אדם שמתחיל משפט עם “מילא הניקיונות..”), אבל הדבר המרכזי שהוגיע את נפשותינו הרכות היה האיסור המוחלט להסתובב עם חמץ (שזוכה בתקופה זו של השנה ליחסי ציבור של שטן עמלקי) בבית באותו הזמן. אני באמת מתפלא איך אף אחד מאחיי גיבורי התהילה לא יצא רקדן בלט, עם כל תרגולי ה”ללכת על קצות האצבעות”. איך, בשם כל הקדושות, חשבתם יצא ברישניקוב כזה אלוף העולם בבלט? הנה בבקשה. ברישניקוב כנראה יהודי שלקח את ההליכה על הקצוות בתקופת הפסח מעט רחוק מידיי. וטוב ששאלתם אחרת איך תדעו.

השפיץ של כל הכיף הזה, היה ועודנו ליל בדיקת חמץ. בכלל, כל אירוע שמתחיל עם “ליל” לא נגמר בטוב, ודי לחכימא ברמיזא ואידך זיל גמור.
לשם, בדיוק לשם מתנקזת כל יופייה של נפש האדם הרגוע.

בילדותי, תפקידי המוגדר והרשמי בערב זה היה לפזר בחדרי הבית 10 חתיכות חמץ עטופות ומגולגלות בתוך נייר עיתון, על מנת שהברכה על ביעור חמץ, לא תהיה חלילה, לבטלה.
אשר על כן, הקפוד הוקפדנו (בבניין הופעל. סביל. זכר לסבלנו) לעטוף את אותן חתיכות בצורה הרמטית ואף נדרשתי לנהל רשימה עם ציון המקומות בהם החבאתי את פתיתי החמץ.
חוץ מאותה שנה.

עפרררררררר….” שאג אבי הטוב, מהקומה העליונה, ברוֹך של מסור חשמלי, “כבר פיזרת את הפתיתים??

“בטח אבא. הפתיתים עטופים ומוצנעים ומחכים, כמונו, להתגלות על ידך”.

מצוין בן. ורשימה כבר הכנת?

“בטח אבא. הכן הכינותי. (שקר לא חד משמעי) אבל אל דאגה, אבי מורי, גם זוכרם אני בעל פה, בעל פה”.

הערב רד. ואיתו גם ביטחוננו העצמי.
אבא מדליק נר ומכבה את האורות בבית.

הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֵׂה שֶׁל בְּדִיקַת חָמֵץ.
לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעֱלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל: ויהי נועם וכו
‘:

בָּרוּךְ אַתָּה ה’ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל בִּיעוּר חָמֵץ. (אמן).

הס מושלך בבית.
ציפור לא צייץ ,עוף לא פרח, שור לא געה, אופנים לא עפו, שרפים לא אמרו קדוש, הים לא
נזדעזע, הבריות לא דיברו, אלא העולם שותק ומחריש וכולנו צועדים דומם מאחורי גוו של אבא. מפינה לפינה, ומחדר לחדר. על כל פתית חמץ מוצנע שהוא מוצא, אמא מחייכת חיוך רחב ומהנהנת לו בחן, כאומרת לו “יפה מצאת אישי. שנאמר מצא אישה מצא טוב”. ואבא מסמן לי בהנהון משלו כאומר “סמן וי ברשימה, עוד תשע למאניאק”. ואני, שקרניק מדופלם, אוחז בדף ריק ובעיפרון בלי חוד מהנהן לו בהסכמה ועושה עצמי כמסמן.

אבוי. אבא מסיים את הבדיקה ובסלו רק תשעה פתיתים. העיניים של כולם מופנות אליי.
“תן את הרשימה” מצווה אבא עם העיניים. בלי מילים.
אחי הצעיר, שבאותם רגעים הוצאתי עליו דין מוסר, חטף אותה מיידי ומסרה בזריזות לידי אבא.

נתפסתי בקלקלתי. עשיתי את מלאכתי רמייה.
ארובות עיניי הוצפו באחת.
השפלתי את מבטי ארצה ודמיינתי עצמי מפליג בדוגית רעועה לארץ רחוקה עשירה בבולבוסין ושאר ירקות.

השֶקֶט היה נימוֹש וצרב את תופי אוזניי. לא ידעתי למה לצפות.

ואז, מתוך השקט שמעתי את אבא קורא בניגון:
כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי, דחזיתיה ודלא חזיתיה, דחמיתיה ודלא חמיתיה, דבערתיה ודלא בערתיה, לבטיל ולהווי הפקר כעפרא דארעא“.

(כל חמץ ושאור המצוי ברשותי שראיתיו ושלא ראיתיו, שהבחנתי בו ושלא הבחנתי בו, שביערתיו ושלא ביערתיו, יתבטל ויהיה הפקר כעפר הארץ)

כיבה אבא את הנר והדליק את אורות הבית. ניגש אליי וחיבק אותי.
אף מילה לא נאמרה. רק חיבוק עוטף של סליחה ומחילה.
ואני, רק הולך ומגביר את קצב בכיי, מאיים להטביע את הדוגית הדמיונית שלי בדמעות מלוחות אמיתיות לגמרי.

2014-03-27_21-43-31_70

דוגיות של בולבוסין

טוב, נרגעתם? עכשיו אפשר קצת לבשל בבית הזה? אוה באמת תודה לכם.
אז קבלו הצעה למנה ראשונה כשל”פית קלילה ונחמדת לארוחת הלילסדה: תפוחי אדמה ממולאים בבשר טחון, שמשום מה נתפתיתי לקרוא להן דוגיות של בולבוסין. (בולבוס= תפוח אדמה, ע”פ מנדלי מוכר ספרים)

מצרכים:
7-8 תפו”א בינוניים
מלח גס

למילוי:
½ ק”ג בשר טחון
½ צרור פטרוזיליה
½ צרור נענע
בצל קצוץ
3 שיני שום קצוצות
½ כוס פירורי מצה
1 ביצה של תרנגולת
מלח ופלפל ומעט בהרט.

לרוטב:
מעט סויה ומיץ לימון וסילאן וקצת מים רותחים. לערבב ולטעום שטעים לכם.

אופן הכנה:

לתפו”א -
נפזר על תבנית שכבה אחידה של מלח גס , נניח עליה את הבולבוסין מבלי לכסותם ונאפה כשעה.

למילוי -
נלוש עד מוות את שאר מוצרי המילוי וניתן להם להתגבש במקרר עד שהבולבוסין יהיו מוכנים.

נחצה את הבובלבוסין ונרוקנם ביד חזקה ובזרוע נטויה ורצוי עם כפפה כי הם לוהטים רצח.
המילוי לא משמש אותנו במתכון זה. ניתן להשתמש בו למתכונים אחרים.

2014-03-27_19-40-40_436 (1)

נמלא את הדוגיות במילוי ונשקה אותן ביד טובה ברוטב המתקתק חמצמץ

IMG-20140327-WA0026 (1)

ונשלח לאפייה בתנור למשך כשעה. אנחנו זוכרים שתפו”א כבר מוכנים לאכילה, כן? רק מחכים שהבשר יתבשל ויאפה את עצמו לדעת.

אפשר להסיר את כיסוי האלומיניום ולאפות בחום עליון עוד 10 דקות למען קבל השחמה נאה.
והרי לכם יופי טופי של מנה ראשונה כשרה ומצויינה מזינה וטעימה נאה וחסודה ושמישהו יעצור אותי.

חג שמח
והכי חשוב להיות רגועים!!! שומעים אותי?? רגגגגועים!!!!

עוד מהבלוג של עפר צרפתי

תצוגה מקדימה

כשחרב חדה מונחת

שילתי נכדה יפה שלי, ארבעה חודשים וקצת חלפו מאז שנולדת פגה פצפונת במשקל 726 גרם, ומאז את נאבקת על חייך. הריאות הקטנות שלך במצב לא טוב ואת מונשמת ונלחמת כמו גיבורה אמיתית שחפצה לחיות. אני חייב לספר לך כמה דברים, מתוקה...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

עוגת מיץ תפוזים הכי קלה בעולם

העוגה הבאה היא כל כך קלה להכנה וכל כך טעימה מצד שני שזה פשוט חטא לא להכין אותה. בעונה זו יש תפוזים בשפע והטעם הרעננן של קליפת התפוז מככב כאן במלוא הדרו. זו גם ההזדמנות שלי...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

בתי, אהובתי

בתי אהובתי, כמה קשה פתאום הפך להיות לכולנו ט"ו בשבט. דווקא ביום הפורח ביותר בשנה, בחרה שילת בתך, למות. תינוקת בת חמישה חודשים וקצת שנולדה טרם זמנה, טרם הבשילו ריאותיה הקטנות. מי היה מאמין שכבר עברה שנה. נדמה כאילו שרק...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה