הבלוג של עפר צרפתי

אוכל אמיתי

עדכונים:

פוסטים: 133

החל מינואר 2012

לא היו ימים טובים לישראל כאותם הימים בהם התבשרה זוגתיש שהנה אנו יוצאים לחופשה זוגית.
ומי שלא ראה את דיצת החופשה הזוגית – לא ראה מימיו דיצה אמיתית מהי.

אז זהו שכמעט.

הפוסט הזה, על אף השמחה המתפרצת בו, זועק מגרונם של עשרות, מאות ואלפי אלפין של גברים נשואים באושר (כאילו דא) שיוצאים לחופשות זוגיות אי שם ברחבי הלא משנה איפה.

כבר ברגע היקיצה של יום החופשה הראשון, אתה מבין שאתה לגמרי לבד בקרב הזה.

“השעה שבע ואפס דקות. השעה שבע ואפס דקות”
מתי לעזאזל קנינו שעון מדבר, אני תוהה.
עין שמאל חורצת חריץ לעולם העוין שבחוץ ומעבירה מסר למוח שמולי עומדת אישה שנראית ערנית מידי, לבושה מידי, עם צ’ימידן שלוש מאות קילו על הגב שמחפשת ללעוס לי את המוח.

“נו קדימה! כבר שבע ודקה ואתה עוד נוחר..”. הקול שלה מוכר לי.
בהזיות הבוקר אני שואל אותה אם היא בטוחה שלא נפגשנו פעם.

ברגע אכזרי וקצר ההכרה נדחסת לי לגולגולת ומאיימת לפצח אותה.
העיניים מסרבות להפריד עפעפיים, אבל המוח מכריז על קרב אבוד מראש.
כלפי פנים אני ער ומבין לגמרי מה קורה סביבי. ותיכף, ממש עוד שנייה, אני אתלוצץ עם נקבת גמל השלמה שמולי, אבל רק עוד שנייה.

תפיסת המציאות שלי נמצאת בשיא ונדמה לי שאני שולט לגמרי בסיטואציה.
אני מחליט שאני חייב להרוויח עוד קצת זמן ומנסה למצוא משפט חכם שיקנה לי עוד קצת שקט.
“לא נחרתי ואין צורך להעליב. זה רק הלוע שלי שהיה ברטט” אני אומר בהומור השמור ליחידי סגולה. בעצם ליחיד סגולה. רק אותי זה מצחיק. בדיעבד, עודף הביטחון העצמי שלי מתגלה כבומרנג.

אני מעליבה אותך? אז אתה גם מעדיף שאשקר לך וגם לא מקיים מה שהבטחת שבשבע אנחנו בחוץ בדרך לאילת!”
איך ידעתי שאכלתי אותה. עכשיו אני בדפיציט. כבר חייב משהו. הפאקינג שמש עוד לא זרחה ואני כבר יצאתי נוחר שלא מקיים הבטחות. ותודה ליקום שמרעיף עלי אהבה אינסופית.

בימים כתיקונם אנחנו, זוגתיש ואני, בעצם ישות אחת שפועלת כמו מנוע שתי פעימות. מתואמים כמו זוג רקדנים על הקרח. היא אומרת משפט ואני משלים אותו, אני מכין פוקאצ’ה, היא בדיוק קנתה עשבי תיבול, היא שוטפת את הרצפה, אני מתיישב על הספה עם השָלָט ביד ומרים רגליים. כמו שאמרתי, ג’ינג’ר ופרד, בראד ואנג’לינה, גדעון וגאולה, סדאייב וקדאייב.

לא כן בחופשות. במועדים שמחים אלו הישויות מתפצלות. כמו ביקומים מקבילים.
ד”ר ג’ייקל ומיסיז הייד. מיסטר לורל ומיסיז הארדי. מיסטר טום ומיסיז ג’רי. היפֶה והחיה. המציאותית וזה שעף על עצמו.
היא רוצה לקרוע את העולם ואת הטחול שלי ואני משתדל להמשיך לנשום, ואם אפשר עדיף במקום ממוזג.
היא רוצה לקפוץ ממטוסים, לעשות באנג’י ולצלול עם ממותות, ואילו אני מוכן להסתכן, נניח, במסעדה הודית.

סוף היום. אֵילַת.
כבר עשינו סנפלינג* ואומגה, דהרנו על גמלים (לצערם הרב, יש לומר), חרשנו את גב ההר עם ג’יפים ובנס גם נשארתי בחיים.

(* “.היי אתה, מלכת אנגליה,אני נשבעת לך שאם אתה לא עובר את זה עכשיו אני דוחפת אותך..”)

ושמישהו יסביר לי מה כל כך כיף להיות תלוי בין שמים וארץ בשעה שהתחת שלך עוד רגע מתפרק לשתי ישויות נפרדות

ועכשיו איך החרא הזה מפלדה מתחבר? בטוח מלמעלה. רגע.. נראה לי שמלמטה… מקווה שלא מזהים את האימה על הפנים השלווים.

“נשארה פעילות אחרונה” היא מחייכת בלי רחמים אל הנידון העומד מולה. “שנורקלינג. הציוד בבגאז. סע!’”

את מעט האנרגיה שעוד נשארה לי במחסן החירום אני מחליט לשמור לצלילה. ויכוח אינו אופציה.
אני חש געגוע צובט למלון המצוין שאנו מתארחים בו. עוד מעט ואנחנו שם.
חובשים את המשקפות ואת הסנפירים. מסדרים את השנורקל ולאט לאט נכנסים למים הקרים, מתרגלים לנשום בקור.

ואז, באחת, כאילו עוברים למימד אחר. למצב צבירה אחר. משהו בין נוזל לגז.
השקט המשתלט על המרחב ועל המוח שלי עושה שהייאוש נהיה הרבה יותר נוח.
שוניות מרהיבות ביופיין צצות מהקרקעית, הדגים שרים שירים גסים ושמחים של מלחים שיכורים באֶלֶם מושלם.
תוכים וזהרונים, קיפודי ים וסקלארים צובעים את המים באור יקרות. אור גנוז. אור גדול. אני מהופנט.

ואז, בשקט המוחלט הזה מתחת למים, יד קטנה ואוהבת מגששת את דרכה לחפש קצת נחמה ביד של איש נוחר ואהוב.
שנינו, יד ביד וסנפיר בצד סנפיר, מרחפים מעל גן עדן תת ימי והלב מתפוצץ לו מאושר או שככה מרגיש התחלה של דום לב. הישויות המפוצלות, ולו רק לכמה רגעים, חוזרות לפעום כמו מנוע מדויק של שתי פעימות.

כמו ישות אחת.

(אבל רק כמו. כי אחר כך היא עוד פעם התעצבנה עלי והיה מזה כיף. אבל זה כבר לפוסט אחר.)

פוקאצ’ה עם ענפים קצוצים של עשבי תיבול

הפוקאצ’ה שהוגשה לנו במסעדת לורנס בהרודס ויטאליס היתה כל כך טובה שביקשתי מעתליה שמילצרה בחן אינסופי לקרוא אליי את ישראל שהתגלה כאחד האחראים על המחדל.
“אני לא יכול לתת לך את המתכון” אמר לי ישראל, “אבל שתדע שמה שמיוחד בה, על פי מקורות זרים, זה שהיא מכילה ענפים קצוצים של עשבי תיבול טריים. בלי עלים. רק ענפים. אבל קצוצים רק פעם אחת, אחרת הם ישחירו. וגם קצת עגבניות מיובשות קצוצות דק דק וקצת שום כתוש. ונניח ק”ג קמח ושתי כפות שמרים יבשים, אולי 600 מ”ל מים פושרים ושליש כוס שמן זית, וייתכן שגם שתי כפיות סוכר וכפית אחת של מלח שמוסיפים ממש בסוף הלישה, מתפיחים פעמיים ואופים עד הזהבה. אבל כמו שאמרתי לך, אסור לי לתת את המתכון, אני ממש מתנצל”.

נו טוב, אם אסור לך לתת את המתכון אז לא אלחץ עליך, אבל תודה בכל אופן.

מצרכים (והפעם בצורה מסודרת, ועל פי מקורות זרים, כמובן)
1 ק”ג קמח
2 כפות שמרים יבשים
600 מ”ל מים פושרים
1/3 כוס שמן זית משובח ומפואר
2 כפיות סוכר
1 כפית מלח
ענפים קצוצים של עשבי תיבול שונים (פטרוזילה,שמיר,כוסברה)
מעט עגבניות מיובשות קצוצות דק דק
2 שיני שום כתושות

אופן הכנה
1. את כל החומרים (פרט לכפית המלח) נלוש היטב, לפחות 10 דקות, במיקסר אדום.
2. נוסיף את המלח ל 2-3 דקות נוספות של לישה.
3. נכסה ונתפיח במקום חמים עד להכפלת הנפח.
4. נוציא את האוויר מהבצק ונקרוץ עשרה כדורים, ומכל כדור ניצור צורה צרה שטוחה וארוכה ונתפיח שוב לחצי שעה.
5. נחמם תנור ל 200 מעלות
6. ניצור באצבעות גומות חן בבצק של כל פוקאצ’ה, נלטף עם קצת שמן זית ונפזר מעט מלח גס.
7. וזה חשוב – נרטיב את הידיים עם מים ונטפטף באצילות על הבצק מעט מים מלמעלה ככה שהן תהיינה לחות ושמחות.
8. אופים כ 20 דקות. עד הזהבה.
9. כשהן יוצאות זהובות וחמות מהתנור, ניתן להן עוד וִיש נאה של שמן זית.

בתיאבון ושבת שלום



עוד מהבלוג של עפר צרפתי

תצוגה מקדימה

כשחרב חדה מונחת

שילתי נכדה יפה שלי, ארבעה חודשים וקצת חלפו מאז שנולדת פגה פצפונת במשקל 726 גרם, ומאז את נאבקת על חייך. הריאות הקטנות שלך במצב לא טוב ואת מונשמת ונלחמת כמו גיבורה אמיתית שחפצה לחיות. אני חייב לספר לך כמה דברים, מתוקה...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

עוגת מיץ תפוזים הכי קלה בעולם

העוגה הבאה היא כל כך קלה להכנה וכל כך טעימה מצד שני שזה פשוט חטא לא להכין אותה. בעונה זו יש תפוזים בשפע והטעם הרעננן של קליפת התפוז מככב כאן במלוא הדרו. זו גם ההזדמנות שלי...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

בתי, אהובתי

בתי אהובתי, כמה קשה פתאום הפך להיות לכולנו ט"ו בשבט. דווקא ביום הפורח ביותר בשנה, בחרה שילת בתך, למות. תינוקת בת חמישה חודשים וקצת שנולדה טרם זמנה, טרם הבשילו ריאותיה הקטנות. מי היה מאמין שכבר עברה שנה. נדמה כאילו שרק...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה