הבלוג של עפר צרפתי

אוכל אמיתי

עדכונים:

פוסטים: 133

החל מינואר 2012

כשנולדתי חשבתי שאני כבש

אתם יודעים, תמים כזה. תלתלים. לפעמים פועה. שום דבר מיוחד.

כשטיפהל’ה גדלתי, אמרתי שלהיות כבש זה לא כזה שוס. עדיף להיות מלך.

ובכן, היה הייתי מלך אמיץ רם ונישא רק שבתמונה זו הדוגמן הוא אחי הצדיק המקסים ויפה התואר ינון שאני אוהב אותו ממש כמו אח. אין לכם ברירה ותצטרכו להאמין לי שגם אני הייתי פעם מלך. אבל כשאתה גדל עוד טיפונת אתה מבין שמלך זה חתכ’ת חרב פיפיות וצריך להיות כל הזמן טוב עם העם שלך וללכת לקבלות פנים כמו איזה סלב דמיקולו. בקיצור הבנתי שזה לא בשבילי. רוצה להיות גיבור! ולא כזה שכובש את יצרו. אלא גיבור על! ומי לנו גיבור על אי אז…? רובין הוד!

תראו איזה גיבור אמיץ שנותן יד לאחיו הגדול ליתר ביטחון. (טוב לצילום הזה יש סיפור טוב שמתחיל בצלם ניג’ס שבא לצלם אותנו ואני התעקשתי לחפש יהלום בנחיר ימין וההוא היה מגיע אליי ומוריד לי את היד בעדינות “מותק לא עכשיו לחפור באף, טוב?! אני מצלם ואתה אחר כך מוציא מוקוס, טוב ילד?”, ובכן חדי העין מביניכם, ואני לגמרי בונה על זה שאף אחד כאן אינו חד עין דיו, יכול לראות וקצת לדמיין את התל המתנוסס על אצבעי המורה)

ונחזור לתחנות חיי.

אחרי מיצוי עניין הגיבור הגיע שלב הטרום-טינאייג’ר. רוצה להיות קוֹבּוֹי. אבל לא סתם. זורו. אחד ששם Z על העולם.

ואז כבר ממש גדלתי והגיע פורים. אבא, שהיה בזמנו מעשן כבד, היה דוחה את תחנונינו לשאכטה. ואז הבריק לו הרעיון.
“בפורים” אמר לנו, “אני אתן לשניכם לקחת שאכטה אחת אבל אחת כזאת עמוקה וחזקה ונראה אם אי פעם תרצו עוד לעשן”. בגדול החל ובקטון כילה.
אחי הגדול אכן לקח וואחד שאכטה והשתעל כמו גנרטור מקרטע, וכמובן התרחק מהרעה החולה הזאת בהמשך.
איתי הסיפור היה קצת שונה. “קח אחת גדולה ותשאף אותה חזק חזק” אמר אבא. וכך עשיתי. שאפתי מלוא ריאותי ונתתי לעשן להימלט מפי באיטיות. לא שיעול ולא בטיח.
כשאבא הבין את טעותו זה כבר היה מאוחר מידי. “אבא, אפשר עוד אחת?”, שאלתי בחיוך של סטלן. כמובן שאבא העיף אותי משם בטיל ואסר עליי להתקרב לחרא הזה.

ואז הייתה התקופה של שודד ים אכזרי ויפה תואר, וכמובן אובייקטיבי שאינו נוגע בדבר כלל וכלל

ואחר כך כשגדלתי עוד קצת, מצאתי את אהבת חיי והסתנוורתי. חשבתי לתומי שלהיות תימני זה הכי אז התחפשתי לתימני

ואז היא שאלה אותי “מותק מה תרצה להיות כשתהיה ממש גדול?” חשבתי וחשבתי. אולי טייס?

“לא יודעת” היא אמרה. טיפונת שָמַנֲתַּ, אולי תהיה רפול?

או שודד ים שמנמן…?

“אני” אמרתי לה “יש לי שאיפות”.

“לא רוצה טייס ולא רוצה רפול ולא שודד ים.”

“נמאס לי ממסיכות”.

“אני רוצה להיות מישהו שמשפיע. הבן אדם הכי משפיע בעולם”.

עיניה אורו. גווה זקף את קומתו. מבטה הישיר לעומתי. מעולם לא הייתי כה נחרץ. כה שאפתן. כה אמביציוזי.

“נו כבר, תגיד את זה” התחננה במבטה, “פשוט תגיד את זה וזה יקרה. אתה תראה”

מבטינו הצטלבו באחת, והמילים כמו נורו מפינו

! YES WE CAN

חג פורים שמח :)

עוד מהבלוג של עפר צרפתי

תצוגה מקדימה

כשחרב חדה מונחת

שילתי נכדה יפה שלי, ארבעה חודשים וקצת חלפו מאז שנולדת פגה פצפונת במשקל 726 גרם, ומאז את נאבקת על חייך. הריאות הקטנות שלך במצב לא טוב ואת מונשמת ונלחמת כמו גיבורה אמיתית שחפצה לחיות. אני חייב לספר לך כמה דברים, מתוקה...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

עוגת מיץ תפוזים הכי קלה בעולם

העוגה הבאה היא כל כך קלה להכנה וכל כך טעימה מצד שני שזה פשוט חטא לא להכין אותה. בעונה זו יש תפוזים בשפע והטעם הרעננן של קליפת התפוז מככב כאן במלוא הדרו. זו גם ההזדמנות שלי...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

בתי, אהובתי

בתי אהובתי, כמה קשה פתאום הפך להיות לכולנו ט"ו בשבט. דווקא ביום הפורח ביותר בשנה, בחרה שילת בתך, למות. תינוקת בת חמישה חודשים וקצת שנולדה טרם זמנה, טרם הבשילו ריאותיה הקטנות. מי היה מאמין שכבר עברה שנה. נדמה כאילו שרק...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה