Saloona

כולם אז ידעו שמאחורי בית הכנסת שלנו גרה מכשפה. אמיתית, לא סתם. אישה גדולה עם פנים נפולים ועיניים קצרות. "היא שונאת ילדים ואפילו פעם היא תפסה ילד והכתה אותו מכות נמרצות" נשבעו לנו אז הילדים שכבר היו ב"כיתה". מידי פעם כשרוח רעה הייתה נחה עלינו היינו מחכים מאחורי קיר המקלט הסמוך ומחכים לה שתצא למרפסת.

עץ הלימון שבחצרי לא יסלח לי לעולם. ובצדק. נקמתו החמצמצה תתבטא בשנים שיבואו, במיעוט תת פריו. חבריו, ואולי בני משפחתו, הנטועים עלי גנות אצל שכנינו, כורעים תחת פריים כדי להתפקע, כאילו להכעיס, והוא – בשלו. ארבעה לימונים בשנה. לא יפחת ולא יוסיף. ומעשה שהיה כך היה. משפחה צעירה היינו, זוג שעיר ויפה. אבא, אמא וארבעה

כששמעתי לראשונה ברדיו את השיר של בני בשן "את אחלה חמודה"- ישר נזכרתי בה. אז, נכככון שיש יפות ממנה שנראות לידה כמו מיליון דולר, ונכככון שיש מתוחכמות ממנה ומורכבות יותר ויש יאמרו אף מעניינות יותר. ובכל זאת, בקטגוריית ה"אחלה חמודה", עוגת התפוחים שלנו נותנת פייט רציני. בחרתי להוסיף לעוגה מעט אגוזי מלך וחמוציות שהושרו בוויסקי לתוספת

יש מתכונים שהם כל כך טובים, קלי הכנה וממוטטים – שכל הקדמה להם יכולה להיחשב, ובצדק, בזבוז זמן מוחלט. רק אומר שהשם שבחרתי לו אינו מעיד על מוצאו האיטלקי, אלא שמתכוננו זה מבוסס על מתכון של אלופת האפייה רוני ונציה. משמעות המילה "פונדנט" בצרפתית, ע"פ המתרגם של גוגל, הינה "התכה" או נוזלי, מה שאומר שהקינוח

"אח שלי, שמונה מאות תשעים ?" יש רגעים שהם נצח. יש רגעים בהם מימד הזמן לא משחק תפקיד. ברגעים נדירים כאלה אפשר לחיות חיים שלמים, לחצות אוקיינוסים, לגלות יבשות חדשות ולחבוק נכדים ואפילו נינים. לרוב רגעים כאלו קשורים לחרדה ופחדים, תשאלו כל אמא ואבא של חייל. על כן, מה רבה הייתה שמחתי לחוות רגע צלול

אתמול בערב שמוליק קפץ לביקור. בהפתעה. עוד יומיים ליל הסדר, אמרתי לו. הוא שתק והביט בי. שמוליק , עם קוצים בשיער, לא אוהב לדבר. לא אוהב מקומות סגורים, אוהב טבע. אז ישבנו בחצר. אתה יודע, המשכתי, כל העניין הזה עם הפסח זה חתיכת כאב ראש מופרע לגמרי. ההכנות, הניקיונות, הקניות, הבישולים. הילדים בחופש ומרעישים לי.

שש בבוקר. סתימה בשירותים. הצילו!  למה מגיע לי כל הטוב הזה. "אהלן יוסי, מכיר איזה אינסטלטור שאפשר לסמוך עליו? לא הערתי אותך, אני מקווה" דממה מעברו השני של הקו. אני מצמיד את האוזן לאפרכסת. "יוסי?" צליל עמום ולא מוגדר בוקע חלושות. "ידעתי שאתה ער. כפרה עליך. אל תשאל יש לי סתימה בשירותים ואני חייב את

בידוע שהעולם נחלק להמון חצאים. אוקסימורון אבל תרבותי. חצי עולם אוהב כוסברה וחצי מתעב אותה בנשמתו. חצי אוהב חצילים בכל מצב צבירה וחצי מוכן לתרום כליה לאגוז קוקוס זקן לפני שזה ייכנס לפיו. חצי אוהב וניל וחצי אוהב שוקולד. האומנם? בואו נשחק את משחק ההפכים. מה הפוך משולחן? ברור שכסא. מה הפוך מחלון? דלת, כמובן.

שעת ההארה שלי מתחילה באופן קבוע במוצאי שבת החל באחת עשרה בלילה. סוג של סינדרל. רעב בלתי נשלט לאתגר אינטלקטואלי ולאיזו פחמימה שתתמוך בעודף השכל שנשפך. תחושה של זיכוך מחשבתי משתלטת עלי ואני פשוט יודע שאני מסוגל. תנו לי בשעה הזאת איזו בעיה מתמטית לנעוץ בה את השיניים ואני מפרק אותה לחתיכות. אולי עדיף איזו

שתים עשרה בלילה. אני מתיישב מול המחשב. רוצה לכתוב. המילים לא יוצאות. לגמרי לא בפוקוס. הטלוויזיה בסלון מרצדת את עצמה לדעת. במיוט. אני מגניב מבט ורואה את סיינפלד. כמו בסרט אילם. אני קם ומוזג לי וויסקי בכוס רחבה, משלשל שתי קוביות קרח ומתיישב בשנית. עוצם את העיניים כאילו לעשות Reset למחשבות. מנסה מחדש ללכוד איזו

סבא קלט שלא סיימתי את הצלחת. "ריקו, למה לא אכלת?" ככה הוא קורא לי תמיד. קיצור של עפריקו.  "אני שבע סבא" ניסיתי נכנע מראש. "בוא בוא, שב לי על הברכיים ואספר לך על טומיקס שאתה כל כך אוהב, אך בתנאי שאתה גומר את הצלחת עד הסוף". טומיקס, הסופרהירו של ילדותי, הוא גיבור העל של סבא.

"נו תתקדם כבר" אומר אחי הגדול ותוקע לי אצבע בגב. אני עושה אותו דבר לשלישי. תזוזה קלה נרשמת לכיוון אבא. ברכת כהנים. אבא פורש טלית צחורה חפה מקשקושים מעל לראשו. ידיו נמתחות לצדדים מחפשות את ראשי גוזליו. חמשתנו מסתופפים תחת טליתו. משפרים עמדות. "לא להביט אל הכוהנים" לוחש אבא ועוטף את כולנו בצל שכינתו. אני

באותו יום חזרתי מוטרד מהגן. חברי הטוב, אמיר, הצליח לטעת בי ספק סביר בדבר מעורבות החסידה בתהליך לידת תינוקות. "החסידה מביאה את התינוק לאמא ואז האמא יולדת אותו" אמר בידענות כשלבה נוזלית מאיימת להגיע מאפו לפיו. "אפילו אמא שלי אמרה לי" חתם את העניין וחזר להעיף בוץ על הבנות. ידעתי שאמיר הוא, איך לומר, לא

אני בכיתה ב’ . המורה למוסיקה נכנסת לכיתה. כולנו עומדים רובוטית. כל הרחש בחש נפסק באחת. פחד מחופַּש לכבוד. "היום נלמד את השיר ירושלים של זהב" היא מצווה עלינו במבטא שלא ידעתי אז לזהות כהונגרי. לידי יושב זאביק הג’ינג’י, ילד מופנם ונטול שיגועים בדרך כלל. המורה מלווה אותנו באקורדיון "ירושלים של זהב..ושל נהושת ושל אור

הנייד רוטט בכיס. אני מציץ בחטף וקורא "הי אבוש, תחזור אליי דחוףף". אני מתנצל ויוצא מישיבת הנהלה. "הי אבא" היא עונה לי, "מה אתה מכין הערב לאכול? אני מתה מרעב". אני נושם לרווחה ומסלק מחשבות שליליות. "מה שתרצי, יפתי. מה מתחשק לך?" כאילו שאני לא יודע את התשובה. "שניצלים" היא שואגת משמחה. מי שלא ראה

מאמר מעניין בתלמוד אומר ש"הרגיל בקצח אינו בא לידי כאב לב". ולכן המאפה הבא מיועד לכל שבורי ושבורות הלב באשר הן, בעבר בהווה ובעתיד. מעבר לסגולותיו משובבות הנפש של הקצח , די שאציע להכין את המאפה הזה – שפשוטי העם מכנים אותו "בורקס בשר" לא עלינו ,או גרוע מכך "פשטידת בשר" השם ישמור ויציל –

שבת בבוקר. מוקדם. הבית עוד לא התעורר. בחוץ הגשם מזלעף. חורף אמיתי. למטה בסלון אני עם הנכדה על הברכיים, מדפדפים בספר החיות בפעם האלף. בכל פעם שמגיעים לתמונה של הפיל היא שמחה כאילו רואה אותו בפעם הראשונה. "פיל" היא אומרת עם למ"ד בולגרי ומוחצת לי את האף. אנחנו עוברים דף. "קיקי" היא מצביעה על התוכי.

אתמול שברתי שגרה וסדקתי כמה צלעות. לקחנו יום חופשי, העמסנו את הבנות על האוטו ושמנו פעמינו צפונה, בואכה הר חרמון. ויכוח עתיק  בן 25 שנה ניטש ביני לבין רעייתי אם ביקרנו בחרמון כשהיינו חברים ורק התחלנו לצאת או שהיא רק חלמה את זה. ברור שהיא צודקת. היינו שם. זה אני ששכחתי מזה. כנראה. "היה מקסים"

"אבא, מה זה פָּרָדוֹ­­חַס..?"  שאלה אותי הקטנה בזמן שאני מקציף את הביצים והסוכר לכדי נפח של ענן נוצה קטן. "שו  פָּרָדוֹ­­חַס מתוקה שלי…? " עניתי לה תוך כיבוי המיקסר וחיפוש בקבוק שמן הקנולה. "אולי פָּרָדוֹ­­כַּס ? " שאלה בתמימות, "נו אבא ככה הם אומרים בספרדית בסדרה כמעט מלאכים שאני רואה.." אני מסמן ניצחון קטן. היא

השבוע, ביום שני, יצא לי להגיע מוקדם מידי לתל אביב. באופן כמעט אוטומטי שמתי פעמיי לבית הקפה המיתולוגי של עוזי שנמצא לא רחוק ממקום עבודתי. הזמנתי כרגיל שלושה בורקס קטנטנים (יא רייט..)  וביצה קשה ליד קפה הפוך ועיתון.   ואז התחילה עונת נדידת המחשבות שלי. עוד חודש אני חוגג יום הולדת 45 שזה אומר שעוד

  שלום חברות וחברים, כל כך מתבקש שלכבוד ט"ו בשבט אני אביא לכאן מתכון עם פירות. אז הבאתי תות. אחד. תצטרכו לסלוח לי אבל אני כבר לא יכול יותר לקרוא מתכונים עם פירות יבשים. מכל חור באינטרנט עף עלי עוד מתכון לעוגה עם דבלים וצימוקים או למאפינס בננה שהורג אותי ברכות משעמום. מבחינה קולינרית, ט"ו

אהלן חברים וחברות, לא משנה כמה נאכל ונטחן בשבת, תמיד, אבל תמיד במוצאי שבת נהיה רעבים. ושלא תטעו, ארוחות שבת אצלנו גדולות מפנקות במיוחד והיו יכולות לספק רעב של עיר בינונית במדינה קטנה. ובכל זאת, במוצאי שבת, כאילו קשה עלינו הפרידה מהאבסת השבת שהסתיימה, אנחנו צריכים לנעוץ שיניים רק עוד פעם אחת לפני שמתחילים את השבוע.

כשהאחים שלי רצו להפתיע אותי ליום ההולדת הם קנו לי מכונת פסטה. יודעים צדיקים נפש בהמתם… ידוע הדבר שגברים רגישים נוטים לפתח רגשי חיבה לחפצים דוממים, בעיקר למכוניותיהם וסלולאריהם. אני מעדיף לטפח יחסי קירבה חמימים עם מכונת הפסטה שלי. אני מתפעל ומתחזק אותך כראוי ואת בתמורה מנפקת לי פסטה טרייה וחלומית, דיל? דיל! המתכון הבא

עוגת שוקולד שעושה שמח חודש ינואר, מתחילתו ועד סופו, מתאפיין אצלנו במשפחה בריבוי ימי ההולדת שבו. זה החודש בו אני מעיף עוגות על ימין ושמאל בלי התרעת צבע אדום. יורה לכל הכיוונים כמו מטורף.. ללא ספק, העוגה הדי פושטית הזו מנצחת בגדול. לא מתחכמת ועושה את העבודה. את העוגה המסוימת הזו אפיתי לכבוד יום הולדתה

שלום לכולן, תודה רבה לכל העוקבות החדשות שלי, אתן ממלאות את ליבי שמחה. באמת. כל כך קל לשמח אותי.. אז למה לא..? עבר עלי שבוע שהיה עמוס וצפוף מבחינה רגשית. גם נולדה לי נכדה דנדשית מתוקה ומקסימה להפליא וגם, להבדיל אא"ה, נפטרה סבתי האהובה. הלב נמתח לו לצדדים ולקצוות שכבר היה קשה לנשום. כזה אני.

שלום חברים,  את המתכון הבא אני מקדיש לעינת שגיא, העוקבת היחידה (בשלב זה)  של הבלוג החדש שלי, כהוקרת תודה מקרב לב.  אז ככה עינת, אם את אוהבת ריח של לחם ביתי טרי ,בריא ולא משמין שממלא את חלל הבית – זה המתכון עבורך.  מה שיפה בו, שכרגיל, הכנתו פשוטה ואינה מצריכה איזשהו ידע יוצא דופן

העוגה הבאה היא כל כך קלה להכנה וכל כך טעימה מצד שני שזה פשוט חטא לא להכין אותה. בעונה זו יש תפוזים בשפע והטעם הרעננן של קליפת התפוז מככב כאן במלוא הדרו. זו גם ההזדמנות שלי לחנוך את תבנית הקוגלהוף החדשה שלי.. אז קדימה, יוצאים לדרך.. מצרכים 4 ביצים 1.5 כוסות סוכר כוס שמן קנולה

אני אוהב לאפות. אין מה לעשות. אוהב ממש. בשנים הראשונות בישלתי יותר וזנחתי את תחום האפייה כי זה היה נראה לי מסובך מידי. אבל זה היה אז. היום אני מתייחס לשמרים כחבריו הטובים ביותר של האדם. אז בואו נעשה את ביחד. יד ביד. לאט ובטוח. בלי מוצרים מופרעים או יקרים. פשוט וביתי. מוכנים? קדימה לעבודה.. מצרכים

שלום, ברוכים הבאים לבלוגים של סלונה. שיהיה הרבה בהצלחה, ויש לנו גם כמה טיפים בעמוד הראשי של הבלוגים (הקישור הכי שמאלי בסרגל הניווט).