הבלוג של אורה

אורה של האור ושל הרז

חינוכאית, מנחה קבוצות צמיחה והתפתחות בעיקר אחרי אובדן, מאמנת לחשיבה מיטיבה (במה היא שונה מחשיבה חיובית????? היא שונה!), מזמנת התבוננות מאירה.

עדכונים:

פוסטים: 15

עוקבים: 8

החל מאוקטובר 2010

יום הזיכרון יגיע רק עוד כעשרה ימים. חשבתי לחכות איתו מעט. זה שהוא יושב בנשמתי לא אומר שאני צריכה להושיב אותו גם אצלכם, אבל היחס של ח”כ מיקי זוהר ודויד ביטן היום בכנסת למשפחות השכולות בכלל ולאימא של הדר גולדין ז”ל בפרט, גרמו לי להגיב.

בדרך כלל אינני סבורה שצריך לנהוג בהורים שכולים בכפפות של משי, הן לא “פרות קדושות” שאסור לגעת בהן, מותר לומר דברים ש”לא כל כך נעים לשמוע”, אבל כששמעתי איך דיבר האדון זוהר אתמול לאימא של הדר גולדין רציתי לצעוק בכל כוחי:
“של נעליך מעל רגליך כשאתה עומד בפני אם שכולה שבנה לא הובא עדיין לקבורה באדמת ישראל!” (בהמשך שמעתי שגם הוד רוממותו ביטן דיבר בבוטות לאב שכול).

אז בהזדמנות זו,  אספר לכם את מה שלא כל כך רואים: העצבים שלנו, השכולים, בתקופה זו של השנה, בין פסח ליום הזיכרון, חשופים לגמרי. שום דבר לא מגן עליהם! ח ש ו פ י ם!
וכואבים. כל מילה כואבת, פותחת את רחם הדמעות שלא יורדות בגלוי,  הן רק מצטברות ברחם וכואבות. אוי, כמה כואבות!

 

ועוד דבר אספר לכם דברים שלימד אותי הזקונים שלי:  יש הבדל בין לדעת ולהבין משהו בראש לבין לדעת איך הדבר מרגיש בגוף. מי שלא חווה בגופו דבר מה – אם הוא רוצה לדבר על זה – שיעשה את זה בענווה. אני ושאר השכולים שקברו את ילדיהם כאן, באדמת המולדת,  לא יכולים לדעת בגוף מה  מרגישה אימו של הדר גולדין (כמובן, חוץ מהורי החטופים מהעבר). וגם אדון ראש ממשלה, שממהר לומר שהוא אח שכול ויודע מה מרגישה אם שכולה – גם הוא לא יודע מה מרגישה לאה גולדין! אגב, עם כל הכבוד לשכול של האחאים (זו איננה שגיאת כתיב. זו המילה התקנית בעברית ל siblings) אח שכול לא יודע מה מרגיש הורה שכול! מה מרגישה אם שכולה שנשאה את בנה ברחמה ונתנה לו חיים!

ובחזרה למופע האיום והמביש אתמול  בכנסת:
הגיע אלי קטע הוידיאו. הלב נקרע לי. כל גופי רוטט מזעם איך מעיזים לדבר אל האם הזאת כך!

האם אלו נבחרי הציבור שלנו?

האם אלו הפנים של בית המחוקקים שלנו?

ואני, כל מה שאני רוצה זה לחבק חזק חזק את האימא, לעטוף אותה ולהגן עליה מהכאב המיותר.

עוד מהבלוג של אורה

מה הייתם מוכנים לשלם אילו הבן שלכם היה חלילה נחטף

נכנסתי אתמול הביתה מיום עמוס בתל אביב. הנייד מצלצל. על הצג: עדנה חקאני (אמו של סרן אביב חקאני ז"ל, קצין המנהרות, שנפל ב- 12.5.2004 בציר פילדלפי). "מה את אומרת, אורה, על העסקה?" - כך, משיחת טלפון הבנתי שאני צריכה לפתוח מהר...

תגובות

פורסם לפני 6 years

שחרור (של גלעד) , שחרור (של מחבלים), שחרור? (שלי)

ילד רז שלי, יום השחרור של גלעד שליט. 7 שעות חלפו מאז התחלתי לזפזפ בהתרגשות בין ערוצי הטלויזיה ואתרי האיטנרנט, אך איך סוף קוּבִּים של רגשות זרמו בנהרות גופי. התחלתי בנדידה מחדר לחדר, מערוץ לערוץ, מהחדר למטבח. בסוף, בלית...

תגובות

פורסם לפני 6 years

על מה המחאה וּלְמַה אני מוחאת כפיים

אני מכה היום על חטא. לפני מספר חודשים שוחחתי עם בני הצעיר (בן 24, סטודנט לתקשורת). הוא דיבר על כך שהוא לא רואה איך בעתיד הוא יחזיק  עצמו עם המשכורות של היום. איך יקים משפחה, איך יתקדם (הוא יודע היטב שאבא ואימא לא יוכלו להרשות...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר